למה אין מספיק עורכי דין ושופטים ערבים?

עד 1966 כיהנו בישראל רק שלושה שופטים ערבים, והפרקליטה הערבייה הראשונה מונתה רק ב-1996 ■ ד"ר גיא לוריא מצא שהגידול בשיעור הערבים בבתי המשפט היה מתון ויציב לאורך השנים, ואילו בפרקליטות הוא הואץ בעשור האחרון, בזכות יוזמות אקטיביות לאיתור מועמדים

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
השופט סלים ג'ובראן, שפרש מהעליון, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שרת המשפטים איילת שקד והשופט ג'ורג' קרא, שמונה בטקס לשופט העליון
טקס השבעת שופטים במשכן הנשיא ביוני. מימין: השופט סלים ג'ובראן, שפרש מהעליון, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, שרת המשפטים איילת שקד והשופט ג'ורג' קרא, שמונה בטקס לשופט העליוןצילום: אוליבייה פיטוסי

פרקליטות המדינה ובתי המשפט היו מוסדות הומוגניים מראשית ימי המדינה, עם דומיננטיות של גברים יהודים ממוצא אשכנזי. עד לשנות ה–90 לא היו בכלל פרקליטים ערבים. הפרקליטה הערבייה הראשונה מונתה רק ב–1996. הפרקליט השני מונה ב–2001, ועד סוף 2004 מונו בסך הכל שישה פרקליטים ערבים. מאז, עם זאת, קצב קליטת הפרקליטים הערבים הואץ, ונכון ל–2015 היו 55 כאלה.

ברשות השופטת, לעומת זאת, ההיסטוריה והתהליכים היו שונים. עד תום ימי הממשל הצבאי ב–1966 כיהנו בבתי המשפט שלושה שופטים ערבים בלבד. מאז נרשמה עלייה הדרגתית ומתונה יחסית במספרם, עד ל–52 ב–2014. בכל מקרה, ייצוג של שופט ערבי אחד לפחות בבית המשפט העליון נהפך לסוג של נוהג מחייב.

במרוצת השנים נעשו מאמצים להגדיל את הגיוון האנושי בפרקליטות המדינה וברשות השופטת — ולהעניק ייצוג לנשים, מזרחים, ערבים וקבוצות מיעוט אחרות. גיא לוריא, דוקטור להיסטוריה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, חקר את הגיוון האנושי במוסדות האלה — תוך התמקדות במיעוט הערבי. על פי נתונים שנמסרו ללוריא מהרשות השופטת עולה כי ב–2014 כיהנו בבתי המשפט השונים 50 שופטים ערבים מתוך 672 שופטים — 7.7% מכלל השופטים.

נתון זה אמנם נמוך בהשוואה לשיעור העובדים הערבים מכוח העבודה במשק (13.1%), אך שיעור הערבים שמסיימים תואר ראשון במשפטים — שמהם מגיע "מאגר" המועמדים — גם הוא 7%. לפי נתונים שנמסרו מהנהלת בתי המשפט, מאז ינואר 2014 מונו עשרה שופ­טים נוספים בני מיעוטים — שישה מוסלמים, שלושה נוצרים ודרוזי אחד.

על פי נתונים שנמסרו ללוריא מהממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, ב–2015 שיעור הפרקליטים הערבים היה 5.8% מכלל הפרקליטים — 55 מתוך 950. זהו אמנם שיעור נמוך מאשר בקרב השופטים, אך קצב הגיוס של ערבים בעשור האחרון היה מהיר יותר בפרקליטות מאשר בבתי המשפט.

במשרד המשפטים מתגאים במאמצים שלהם לקדם העסקה רבגונית, וזה אחד האתגרים שלק­חה על עצמה מנכ"לית המשרד, אמי פלמור. על פי נתונים שנמסרו ממשרד המשפטים, נכון ל–2016, 10.3% מעובדי המשרד הם בני החב­רה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית.

השינוי בפרקליטות מהיר יותר

הרכב בית המשפט משקף את האוכלוסייה

לפי המחקר של לוריא, הגידול במספר הפרקליטים הערבים קשור גם בחוקים המס­די­רים את דרכי המינוי. שופטים נבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים ובהתאם לחוק יסוד: השפיטה. בישראל מקובל שמלבד השיקול המקצועי, יש להעניק משקל במינוי השופטים לעקרון השיקוף החברתי, כלומר לכך שהר­כב בית המשפט ישקף את הרכב האוכלוסייה.

לוריא מציין כי השינוי במדיניות המינוי של שופטים ערבים לאחר ימי הממשל הצבאי נבע בין השאר מהשינוי הכללי במדיניות הממשלה כלפי החברה הערבית; משינוי במדיניות של היועץ לענייני ערבים, שחיפש לשלב עורכי דין ערבים כשופטים; מלחץ ציבורי; ומשינוי במדיניות של הוועדה לבחירת שופטים.

ב–1969–1968 מונו שלושה שופטים ערבים. ב–1989 כיהנו ברשות השופטת שבעה שופטים ערבים בלבד, ומאז הגידול במספר השופטים הערבים היה מתון.

פרקליטים מתמנים באמצעות מכרזים פומביים בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים). ההליכים נועדו להבטיח מינוי על בסיס כישורים ושיקולים רלוונטיים בלבד. ואולם בעשור האחרון נוקט משרד המשפטים אמצעים שונים כדי להגדיל את מספר הפרקליטים הערבים. אחד מהם הוא פרסום מכרזים המיועדים לערבים, לדרוזים ולצ'רקסים. התוצאה היא גידול חד במינוי פרקליטים ערבים והצטמקות בפער בין שיעור השופטים הערבים לשיעור הפרקליטים הערבים.

מבחינת לוריא, היעדרם המוחלט של פרקליטים ערבים עד 1996 השפיע גם על המחסור בשופטים ערבים. לדבריו, "הדרתם של הערבים מפרקליטות המדינה גרמה לכך שאחד ממאגרי המועמדים החשובים לשפיטה — עורכי הדין עובדי המדינה — היה מורכב מיהודים בלבד. ייתכן שהעלייה במספר הפרקליטים הערבים בשנים האחרונות תביא לגידול מספר השופטים הערבים".

החשדנות הקשתה על תהליכי המינוי

מהי החשיבות של ייצוג ערבים בערכאות משפטיות? בתחילת החודש פרש השופט סלים ג'ובראן מכס השיפוט. ג'ובראן היה השופט הערבי הראשון שמונה במינוי של קבע לבית המשפט העליון. קדם לו השופט המנוח עבד אלרחמן זועבי, שהחזיק במינוי בפועל. בטקס הפרידה שנערך לו סיפר ג'ובראן לנוכחים כי מעבר לתחושת הסיפוק האישית, הוא גאה על שליחותו בחברה בישראל, ובפרט בחברה הערבית. "ראיתי בתפקידי כשופט שליחות כפולה — האחת להכריע באופן צודק במחלוקות בין בעלי דין, והשנייה להיות ככל יכולתי גשר לקירוב בין יהודים לערבים במדינת ישראל, מטרה שבחשיבותה אני מאמין באמונה שלמה", אמר.

מי שמחליף את ג'ובראן ב"כיסא הערבי" בבית המשפט העליון הוא השופט ג'ורג' קרא מבית המשפט המחוזי בתל אביב. על התפקיד בעל­יון הוא התחרה בשופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לוריא מציין כי אפשר להעלות את הסברה שחשדנות המערכת כלפי המיעוט הערבי הקשתה על תהליכי המינוי — ברשות השופטת וגם בפרקליטות. לדבריו, "באשר למינוי פרקליטים, מדובר בהשערה. לדוגמה, ניתן לשער כי תהליכים כמו סיווג ביטחוני הקשו על מועמדים ערבים יותר מאשר על מועמדים יהודים להתקבל לפרקליטות המדינה. ואולם באשר למועמדים לשפיטה, ניתן לראות שלפחות בתקופת הממשל הצבאי, החשדנות כלפי המיעוט הערבי באה לידי ביטוי מפורש בכך שגורמי הביטחון עסקו באיתור מועמדים".

לדבריו, מסמכים משנות ה–50 השמורים בארכיון המדינה מראים כי היועץ לענייני ערבים ביקש לפקח על קבלתם של עורכי דין להסתדרות עורכי הדין, ואף ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה לקבל סמכויות שיאפשרו לו לפקח על עורכי דין ערבים ולקבל סמכות לשלול מהם רישיונות עבודה.

לוריא מציין גם את ההומוגניות ארוכת השנים של השופטים והפרקליטים, שלשיטתו עשויה להסביר את הקושי שהמערכת נתקלה בו באיתור עורכי דין ערבים שמוכנים להציג את מועמדותם למשרות אלה. הדרה כזאת ממוסדות אכיפת החוק גם היתה עלולה ליצור יחס שלילי וחשדני כלפי המוסדות האלה בקרב אוכלוסיית המיעוט.

המסקנה שאליה הגיע לור­יא היא שאין די בדרישה למדיניות פסיבית של "ייצוג הולם" או "שיקוף חברתי", אלא יש לדרוש ממשרד המשפטים ומהרשות השופטת לנקוט יוזמות אקטיביות. לטענתו, יש חשיבות לא רק לנוכחות מספרית, אלא גם לנוכחות איכותית ולכהונה בדרגות הגבוהות ביותר.

בין הפעולות היזומות של משרד המשפטים אפשר למנות עריכת כנסים ייעודיים בקרב האוכלוסייה הערבית, לשם עידוד פנייה למשרות; סדנאות למנהלים לקיום ראיון רב־תרבותי, תוך התמקדות באוכלוסייה הערבית; פרסום מכרזים בערבית בפייסבוק; ונקיטת אמצעים להתגברות על חסמים גיאוגרפיים של עובדים מהפריפריה. לדברי לוריא, "ייתכן שאפשר להסביר את ההצלחה היחסית בגיוס עורכי דין ערבים לפרקליטות ביוזמה המוגברת של משרד המש­פ­טים באיתור מועמדים ערבים".

לדבריו, מתעוררת השאלה אם אין מקום שגם הרשות השופטת תנסה לאמץ — בשינויים המתחייבים — את מדיניותו ושיטות פעולתו של משרד המשפטים, ותפגין בפועל מחויבות רבה יותר לעקרון השיקוף החברתי של בתי המשפט. היא יכולה לעשות זאת באמצעות עריכת כנסים ייעודיים בקרב עורכי דין ערבים, פנייה יזומה לעורכי דין ערבים ואיתורם על ידי בעל תפקיד שזה תפקידו, או עידוד סטודנטים ערבים להתמחות בבתי המשפט באמצעות כנסים ייעודיים ופרסומים בשפה הערבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום