"בלי טריקים ובלי שטיקים: לחברה יש זכות עמידה עצמאית בתביעה נגזרת" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בלי טריקים ובלי שטיקים: לחברה יש זכות עמידה עצמאית בתביעה נגזרת"

העליון קיבל את ערעורה של אפריקה ישראל, וקבע כי יש לאפשר לה להשמיע את טענותיה בדבר פגיעה אפשרית בה עקב התביעה הנגזרת שהוגשה בשמה ■ עם זאת, הזהיר העליון את שופטי המחוזי שלא לאפשר תקיעת מקלות בגלגלי ההליך המשפטי: "לוודא שהמטרה כנה ועניינית, בלי טריקים ובלי שטיקים"

תגובות
לב לבייב
עופר וקנין

הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון קבע שלשום בפסק דין תקדימי, כי לחברה יש זכות עמידה עצמאית בשלב ניהול תביעה נגזרת. בכך, קיבל בית המשפט ערעור שהגישה חברת אפריקה ישראל, שטענה כי התובע שהגיש את התביעה הנגזרת בשם החברה נגד בעל השליטה - לב לבייב - מתנהל באופן המעיד על ניגוד עניינים בינו לבין החברה.

השופט נעם סולברג כתב כי "מטבע הדברים, התובע הנגזר אינו טורד עצמו בעניינים הקשורים לפעילותה השוטפת של החברה, כל מעייניו נתונים, ובצדק, להצלחתה של התביעה הנגזרת. בנסיבות אלה יש טעם בטענה של החברה כי התובע הנגזר רואה את מצב הדברים בפריזמה מצומצמת, אינו לוקח בחשבון את מכלול האינטרסים של החברה, ולפיכך עלול, גם בלי כוונת זדון, להסב לה נזק. טובתה של החברה, כמו גם טובתם של בעלי המניות, מחייבות ליתן את הדעת בעת ניהול התביעה הנגזרת גם על טענותיה של החברה, ככל שהיא סבורה כי אופן ניהול התביעה על ידי התובע הנגזר פוגע באינטרסים שלה". לפסק הדין הצטרפו השופטים יצחק עמית ויורם דנציגר.

בפסק הדין הזה מתמודדים השופטים עם דילמה שנוצרת בגלל המודל המיוחד של התביעה הנגזרת, שבה בית המשפט מאפשר לתובע הנגזר להיכנס לנעליה של חברה, ולתבוע בשמה את הדירקטורים ואת נושאי המשרה. ההליכים המשפטיים בתביעה נגזרת מתחילים עם הגשת בקשה לאישור התביעה - בקשה מקדמית שרשאי להגיש בעל מניות בחברה שטוען כי הדירקטורים או נושאי המשרה הפרו את החובות המוטלות עליהם וגרמו נזק לחברה.

אם בית המשפט משתכנע שיש בסיס לתביעה, הוא מאשר את ניהול התביעה, ואז מסמיך את התובע הנגזר לנהל את התביעה עצמה בשם החברה. המשמעות היא שהתובע הנגזר נכנס בנעלי החברה ומנהל בבית משפט הליך תביעה נגד הדירקטורים ונושאי המשרה בחברה. אבל מה קורה אם לאחר שהתובע נכנס בנעלי החברה - החברה טוענת שהוא מנהל את התביעה באופן שפוגע באינטרסים שלה?

נועם סולברג
אתר בתי המשפט

שאלה דומה עלתה באחרונה בתביעה נגזרת אחרת שהוגשה נגד דסק"ש, בעקבות העסקה לרכישת מעריב המתנהלת בבית המשפט המחוזי בלוד. במקרה הזה, גיבשו הדירקטורים הנתבעים לפני כשבועיים הסכם פשרה ישירות מול החברה הנתבעת, דסק"ש, מאחורי גבם של עוה"ד רונן עדיני ורם דקל שהגישו את התביעה. בהסכם הפשרה נקבע כי הדירקטורים יפצו את דסק"ש בסכום של 100 מיליון שקל באמצעות חברות הביטוח שלהם.

כשטיוטת הפשרה הוצגה לפני כשבועיים באולמו של השופט עופר גרוסקופף, היא גרמה לסערה. בדיון התפתח ויכוח חריף בין עורכי הדין של התובעים הנגזרים — עדיני ודקל, שהתנגדו להסכם וטענו שניתן להשיג סכום גבוה יותר — לבין נציגי דסק"ש, שטענו כי החברה מעוניינת בפשרה וכי הסיבה להתנגדותם של עדיני ודקל נעוצה רק בשכר הטרחה המוגזם שהם דורשים. כעת יצטרך גרוסקופף להחליט אם לאשר את הסכם הפשרה כפי שמבקשת החברה, או להמשיך לנהל את התיק כפי שדורשים התובעים הנגזרים. סביר להניח שגרוסקופף יסתמך על פסק הדין שניתן בעליון במקרה הזה.

אפריקה ישראל ביקשה ייצוג עצמאי

התביעה הנגזרת נגד נושאי המשרה של אפריקה ישראל אושרה במאי 2014 על ידי השופט יעקב שינמן בית המשפט המחוזי בלוד. השופט אישר לנהל את התביעה נגד בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון, לב לבייב, ונגד כמה דירקטורים בחברה — בהם חיים ארז, רחל בולטון, אברהם אשרי, איתן הבר, שמואל שקדי ונדב גרינשפון. על ההחלטה הזאת הוגש ערעור שהתקבל בחלקו, כשבית המשפט העליון פסק כי אין לאשר את התביעה הנגזרת נגד הדירקטורים, וכי התביעה הנגזרת נגד לבייב תצטמצם לעילות של תרמית והפרת אמונים שלא בתום לב.

עוד לפני שהחל הדיון בתביעה הנגזרת, פנו הצדדים להליך גישור שלא צלח. בהמשך החליט דירקטוריון החברה על הקמת ועדה מיוחדת, שתפקידה לייעץ להנהלת החברה בכל הקשור לניהול התביעה הנגזרת ולייצג אותה מול התובע הנגזר. ואולם התובע הנגזר סירב לשתף פעולה עם הוועדה המיוחדת, וניסה לפעול ישירות מול מנכ"ל אפריקה ישראל. כשמנכ"ל החברה לא שיתף פעולה, וכשלא נענו דרישותיו של התובע הנגזר, הוא פנה לבית המשפט, בבקשה לחייב את המנכ"ל לשתף עמו פעולה ולהורות לחברה למסור לו מסמכים רלוונטיים לניהול ההליך.

על רקע הסכסוך הזה, פנתה אפריקה ישראל לבית המשפט, באמצעות עוה"ד בעז בן צור ודקלה סירקיס, וביקשה להכיר בזכות עמידתה העצמאית בהליך. היא גם ביקשה להכיר בייצוגה העצמאי בפני ביהמ"ש במסגרת ניהולה של התביעה, בעניינים שבהם היא סבורה כי טובתה מחייבת ייצוג נפרד. החברה טענה כי בחינת הבקשות שהגיש התובע הנגזר מלמדת על ניגוד אינטרסים בינו לבין החברה.

ואולם בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענתה, וקבע כי אין לחברה זכות עמידה עצמאית לאחר אישור התביעה הנגזרת. הוא ציין, בין היתר, כי הכרה בזכות כזאת "חותרת תחת מוסד התביעה הנגזרת, שכן היא מכרסמת בסמכותו הבלעדית של התובע הנגזר לנהל את התביעה". השופט ציין אמנם כי ניתן להעלות על הדעת מצבים חריגים שבהם טובת החברה בכללותה לא תעלה בקנה אחד עם טובת החברה בתביעה הנגזרת, באופן שעלול להזיק לחברה — ועם זאת הדגיש כי "יש לקחת בחשבון את האפשרות שהגורמים המוסמכים בחברה, שמלכתחילה בחרו שלא להגיש תביעה נגד הנתבע, יבקשו להכביד ולסכל את בירורה הענייני באמצעות בקשות סרק, כך בדרך כלל וכן בפרט מקום בו בעל השליטה בחברה הוא הנתבע".

ניסיון של בעל השליטה לסרבל

אפריקה ישראל החליטה לערער לעליון, וטענה בין היתר כי המשמעות של אישור בקשה לתביעה נגזרת היא הכרה דיונית בזכאותו של התובע הנגזר לנהל את ההליך, אולם "אישור זה אינו הופך אותו לאורגן מוסמך של החברה, ואינו מאיין את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה". לדבריה, אישור התביעה אינו גורע מהסמכויות הנתונות בידי המוסדות המוסמכים של החברה, שמחויבים לפעול בהתאם לחובת האמונים וחובת הזהירות המוטלות עליהם.

עו"ד מנחם גלברד, שמייצג את התובע הנגזר, טען לעומת זאת כי מדובר בניסיון של בעל השליטה לסרבל ולעכב את בירור התביעה הנגזרת. "קבלת הבקשה תוביל לדיונים אינסופיים לפני בית המשפט, שכן כל עד שיזומן על ידי התובע הנגזר, כל מסמך שיתבקש מאת החברה, יגררו אחריהם הליך משפטי נפרד ודחיות אין קץ", טען. תוצאה זו נוגדת לדבריו את מהותו של מוסד התביעה הנגזרת, מאפשרת לבעל השליטה לשלוט בהליך התביעה הנגזרת ומסכלת את האפשרות לנהלה כראוי.

השופט סולברג החליט לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור. הוא החליט לקבל את הערעור ופסק שיש להכיר במעמדה העצמאי של החברה גם לאחר אישור הבקשה לתביעה נגזרת. עם זאת, הוא ציין שאין בקביעה עקרונית זו משום קבלת טענותיה הקונקרטיות של החברה ביחס לנזק שהסב לה התובע הנגזר בהתנהלותו עד כה.

סולברג קבע כי על מנת להתמודד עם הסיטואציה המורכבת שנוצרה יש לנקוט בגישה משולבת של "כבדהו וחשדהו". מצד אחד, על בית המשפט לפתוח את שעריו לפני החברה, לתת לה פתחון פה ולהאזין לטענותיה ברוב קשב, מתוך הכרה באפשרות שאופן ניהול התביעה עלול לפגוע באינטרסים הקשורים בפעילותה. מצד שני, הוא הדגיש שלא ניתן להתעלם מעמדתה העקרונית של החברה ביחס לתביעה הנגזרת. "יש יסוד סביר להניח שיש לחברה אינטרס 'לתקוע מקלות בגלגלי ההליך'", הבהיר.

האיזון מתבטא לשיטתו ברף גבוה שיש להציב בפני החברה בבואה לערער על אופן התנהלותו של התובע הנגזר: "לא כל חשש או נזק יצדיקו התערבות בשיקול דעתו של התובע הנגזר. על החברה להראות כי מהלך מסוים שנקט בו התובע הנגזר יגרום בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי־הפיך לחברה". השופט הוסיף גם כי על החברה לבסס את טענותיה על תשתית עובדתית קונקרטית, סדורה ומפורטת, המגובה בתצהיר ובאסמכתאות רלוונטיות.

סולברג הפנה גם מסר לשופטי המחוזי שדנים בתביעות הנגזרות, וציין כי החשש המרכזי במתן זכות עמידה עצמאית לחברה בשלב ניהול התביעה הנגזרת הוא שהיא תשתמש לרעה בזכות הזאת, במטרה לסרבל ולעכב את ההליך. חשש זה, לדבריו, אינו מופרך — והוא מחייב את בית המשפט לגלות משנה ערנות ולפעול בהחלטיות ובאסרטיביות, כשהוא דן בטענות החברה לנזק אפשרי שעלול להיגרם לה מחמת התנהלותו של התובע הנגזר. "מלאכתו של בית המשפט בעניין זה מורכבת", כתב, "עליו לשמור על זכותה של החברה להשמיע את עמדתה באופן עצמאי, אך בה בעת לוודא כי היא עושה כן לשם מטרה כנה ועניינית 'בלי טריקים ובלי שטיקים'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם