נאור הכריעה: איש העסקים המוכר שחויב ב-830 מיליון שקל ייחשב תושב ישראל - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נאור הכריעה: איש העסקים המוכר שחויב ב-830 מיליון שקל ייחשב תושב ישראל

איש העסקים טען בבקשה לדיון נוסף כי העובדה שהעליון לא הכיר בו כתושב חוזר, אף שקודם לכן הוכר כתושב חוץ בשומות המס שהתיישנו, מצביעה על שינוי הלכה ■ נשיאת בית המשפט העליון: "בית המשפט לא קבע הלכה חדשה באופן מפורש"

31תגובות
נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור
אוליבייה פיטוסי

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, קבעה כי לא יתקיים דיון נוסף בעניינו של איש עסקים ישראלי מוכר שהפסיד בערעור לבית המשפט העליון, וחויב לשלם מס כתושב ישראלי ב–2007–2005.

איש העסקים, שחויב על ידי פקיד שומה אשקלון בתשלום מס של כ–830 מיליון שקל עבור השנים הללו, חלק על הקביעה כי היה תושב ישראל באותן השנים וגם על סכום השומות. לאחר הקביעה כי לא ייערך דיון נוסף, ולכן ההחלטה בעליון סופית, ההשגה על סכום המס שעליו לשלם חוזרת לדיון בפני פקיד השומה.

בינואר הכריע בית המשפט העליון במחלוקת בין איש העסקים לבין רשות המסים. השופט יורם דנציגר, שאליו הצטרפו השופטים צבי זילברטל ודפנה ברק ארז, קבע כי אין להתערב בפסיקת המחוזי, שלפיה מדובר בתושב ישראל לצורכי מס. פסק הדין וההחלטה בעניין הדיון הנוסף פורסמו ללא ציון שמו של איש העסקים או פרטים מזהים של בני משפחתו ומקורביו כדי שלא לפגוע בפרטיותו.

בפסק הדין של העליון נקבע, בין השאר, כי הכרתו של איש העסקים כתושב חוץ במשך קרוב לעשור לפני כן "אינה יכולה להיחשב כהכרה מהותית בו לצורך מתן הטבת מס או פטור ממס, שעה שהיא בוצעה על יסוד הצהרתו, ללא הליך שומה וללא בחינה או קביעה בפועל לגבי סטטוס התושבות שלו".

בבקשה לדיון הנוסף טען איש העסקים כי העובדה שבית המשפט לא הכיר בו כתושב חוזר, אף שבשנים קודמות הוא הוכר כתושב חוץ בשומות המס שהתיישנו, מצביעה על שינוי ההלכה. לטענתו, ההלכה הקודמת שנסתרה היא ששומת מס שהתיישנה היא בעלת תוקף סופי ומחייב — גם לעניין שנות מס עתידיות.

השופטת נאור לא קיבלה את הטענה. היא ציינה כי בית המשפט לא קבע בפסק הדין הלכה גורפת או הלכה חדשה באופן מפורש, "אלא לכל היותר הוסיף נדבך נוסף או פיתוח הלכתי בפסיקה העוסקת בסוגיות של התיישנות, של השתקים ושל אפשרותה של רשות המסים כרשות מינהלית לשנות ולתקן את החלטותיה".

היא הוסיפה כי גם אם היתה מגיעה למסקנה כי בפסק הדין של העליון נקבעה הלכה חדשה, "לא היה בכך כדי שאורה על קיומו של דיון נוסף בענייננו, שהרי חידוש הלכתי כשלעצמו אין בו כדי להצדיק בכל מקרה ומקרה סטייה מן הכלל הרגיל, שלפיו פוסק בית המשפט העליון במותב (הרכב השופטים; א"נ) של שלושה, ופסיקתו היא סוף פסוק".

נישואים בישראל - למראית עין בלבד

המערער עלה לישראל בגיל 11, התחתן בארץ ונולדו לו ארבעה ילדים. עד 1991 הוא עבד בישראל כשכיר, ובהמשך בניהול עסקים שונים. ב–2002–1991 הוא ניהל עסקים בחו"ל, במדינה בה נולד ובמדינה נוספת, וב–2002 העביר את עיקר פעילותו העסקית לאותה מדינה, וממנה המשיך לנהל עסקים רבים ומגוונים.

למרות נישואיו לאישה שחיה בישראל, ב–2002–1994 הוא ניהל קשר זוגי עם אשה מקומית במדינת הולדתו — ובהמשך, כשעבר למדינה הנוספת, ניהל קשר זוגי עם אישה נוספת, במשך שבע שנים. הגרסה שלו היתה כי אף שהיה נשוי לאשתו בישראל באותן השנים, היה מדובר ברישום פורמלי בלבד.

דנציגר קבע כי התקיימה חזקת התושבות לגבי כל אחת משלוש שנות המס, וכי יש לספור את הימים לצורך תחולת חזקת התושבות, כך שגם חלק מיום או אפילו שעות בודדות ייחשבו ליום.

בנוסף, קבע השופט כי המערער לא הצליח לסתור את החזקה, ולכן מרכז חייו היה בישראל באותן שנים. אחת הקביעות התייחסה לכך שלמרות פעילותו הענפה והמשמעותית יותר בחו"ל, היו לאיש העסקים גם השקעות משמעותיות בישראל.

לבסוף ציין דנציגר כי גם אם לא מדובר במקרה מובהק, לאור הזיקות החזקות שיש למערער גם לשתי המדינות הנוספות, הקביעה כי מרכז חייו היה בישראל מבוססת היטב על חומר הראיות, ולכן אין להתערב בה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם