שיני הבינה של מזוז - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שיני הבינה של מזוז

מני מזוז של 2004 סגר את תיק האי היווני של ראש הממשלה אריאל שרון - מזוז של 2007 חושב שמבחינה ציבורית חיים רמון לא יוכל לחזור למשרד המשפטים גם אם יזוכה מחמת הספק, שאולמרט צריך להתפטר אם יוגש נגדו כתב אישום ושאסור לסגור עסקה עם הנשיא קצב ולבטל את המשפט נגדו בתנאי שיתפטר. האם היועץ המשפטי לממשלה הוא שהשתנה בשלוש השנים האלו, או ישראל?

תגובות

שמונה ישיבות התקיימו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מאז הגישה לו המשטרה את המלצתה להעמיד לדין את הנשיא בשורה של עבירות מין כולל אונס. "פורום הנשיא" כלל את פרקליט המדינה ערן שנדר, פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל, המשנה לפרקליט המדינה יהושע למברגר ואחרים. אברבנאל, שליווה את החקירה מראשיתה, התגלה כספקן מכולם: בעיניו, ספק אם יש כאן בכלל תיק הראוי לכתב אישום. המסכת הראייתית נגד הנשיא לדבריו מלאה חורים. דווקא מזוז, מי שבתחילת הקדנציה שלהם נחשב לסלחן, אם לא נרפה, כלפי פוליטיקאים, ניתח את חומר הראיות בצורה שונה בתכלית. לשיטתו, קצב צריך לעמוד לדין ובסופו של דבר להיכנס לכלא. בלי פשרות.

שלוש שנים לאחר כניסתו לתפקיד, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הוא עדיין חידה. האיש שהתחיל את הקדנציה בהחלטה השנויה במחלוקת לסגור את תיק האי היווני נגד ראש הממשלה אריאל שרון, תוך מתקפה ארסית על פרקליטת המדינה היוצאת, עדנה ארבל, האיש שהצהיר כי לא יגיש כתבי אישום שעלולים להסתיים בזיכוי מביך של אישי ציבור, ולא יוציא דו"חות ציבוריים כדי לנזוף באישי ציבור שחמקו מאימת הדין, בניגוד לקודמו אליקים רובינשטיין - מצא את עצמו בדיוק במקומם.

מזוז הוא האיש שקרא לרב הראשי יונה מצגר להתפטר, בדו"ח הציבורי שבו סגר את התיק הפלילי נגדו בעניין אירוח החינם בבתי מלון. מזוז הוא האיש שהחליט להעמיד לדין את שר המשפטים חיים רמון בפרשת הנשיקה, על אף שהוא מעריך את סיכוי ההרשעה רק ב"50-50". מזוז הוא גם האיש שנדרש בימים אלה להחליט האם להעמיד לדין את נשיא המדינה, משה קצב, והאם להורות על חקירות פליליות נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט.

הנעלם הגדול הוא עדיין אופן טיפולו בפרשות אולמרט. עד היום התקבל רושם שמזוז מגונן על ראשי ממשלה. קשה לו אתם. שרים, נשיא המדינה, חברי כנסת, לא מקבלים ממנו שום הנחה. ראשי ממשלה כן. הוא סגר שני תיקים לאריאל שרון, אחד מהם - תיק חברות הקש, היה קרוב מאוד, כחוט השערה לפי הגדרתו של מזוז עצמו, לכתב אישום. בחודשים האחרונים ישבו על שולחנו כמה תיקים הקשורים לאולמרט, אבל מזוז התלבט.

"אני לא חושב שיש לי קושי עם ראשי ממשלה יותר מאשר עם כל אדם אחר", אומר מזוז בשיחות סגורות. "כל תיק מחייב את הבדיקה שלו. לגבי תיק חברות הקש, התיק הגיע אלי עם המלצה של כל הגורמים במשטרה והפרקליטות לסגור אותו, אמרו שאין בזה כלום. דווקא אני חשבתי שזה בכלל לא פשוט, שזה גבולי ולא הסכמתי לוותר. ההחלטה שלי באה לאחר שכל המערכת חשבה שזה מקרה פשוט וצריך לסגור. גם עכשיו אף תיק לא נמצא על שולחני, לא חודשים ולא שבועות. הם נמצאים במערכת, במשטרה ובפרקליטות. הדברים נבדקים".

היועץ המשפטי מאמין שאם בסוף החקירה נגד אולמרט תתקבל החלטה שיש להעמידו לדין, על ראש הממשלה לפרוש מכהונתו. אבל באותו זמן הוא גורס שאין ולא צריכה להיות נורמה משפטית כזאת, אלא שזאת צריכה להיות נורמה ציבורית בלבד. ולכן היועץ המשפטי אינו מוסמך לאכוף הנחיה כזאת על ראש הממשלה. בישראל, לדאבון לבו, אין לא נורמה משפטית מחייבת ולא נורמה ציבורית ראויה. "בסוף הכול נופל עלי", הוא אומר בפורומים סגורים, "ועוד בלי שיש לי סמכות הכרעה סופית. לכן למה שאני חושב יש משמעות מוגבלת". לשיטתו היה צריך להיות קוד ציבורי מחמיר, שבו אם מוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה, הוא הולך הביתה. אבל כנורמה משפטית זה עניין בעייתי, כי צריך לאזן אותה מול חזקת החפות והבעייתיות בכך שפקיד ציבור קובע בעצם מי יהיה ראש הממשלה.

מה שברור הוא, שמזוז אינו מאמין שיש בסמכותו לדרוש מפוליטיקאי שתיקו הפלילי נסגר ללכת הביתה. הסיטואציה היחידה, לטענתו, שבה רשאי היועץ המשפטי לממשלה לדרוש מאיש ציבור לשים את המפתחות על השולחן היא כאשר יש ראיות מספיקות להעמדתו לדין. רק אז יש ליועץ קלף ביד, ורק אז ניתן לעשות עסקה - התפטרות תמורת סגירת תיק. כך עשה גם אהרן ברק כיועץ משפטי, מול ראש הממשלה דאז יצחק רבין. לא בכל מקרה, כמובן. אין סיכוי שבתיק הנשיא קצב מזוז יסכים לעסקה כזאת.

מזוז מתייחס בבוז לתיאוריות שנקשרו בהתנהלותו. הוא דוחה בשאט נפש את הטענה שמאז שסגר את תיק האי היווני של אריאל שרון הוא מבלה את יתרת כהונתו בלהוכיח שיש לו שיניים ושהוא אינו מפחד מפוליטיקאים. הוא גם לא מקבל את הטענה שביקש לחולל שינויים מפליגים בתפקיד היועץ אבל נתקל בכוחות גדולים ממנו. תפקיד היועץ הוא כמו נהר סוער, אמר פעם, אתה לא מתאר לעצמך את עוצמתו של הזרם ששוטף אותך.


ביצה ושמה מרכז הליכוד
בפברואר אשתקד התכנס צוות-העל לראשונה בלשכת היועץ למאבק בפשיעה המאורגנת. מדובר היה ביוזמה חדשה שבה רשויות האכיפה ישתפו פעולה תחת קורת גג אחת של עבודה מתואמת נגד ברוני הפשיעה. מלבד מזוז עצמו היו שם מרכז הצוות עו"ד רז נזרי, פרקליט המדינה שנדר, מפכ"ל המשטרה משה קראדי, יו"ר הרשות לניירות ערך, משה טרי. וגם ראש רשות המסים, ג'קי מצא. הצוות הזה התכנס לאורך השנה עוד כמה פעמים כשכמעט כל הנוכחים - מזוז, נזרי, שנדר וקראדי - יודעים איזו סערה מתרגשת מעל ראשו של חברם לישיבות, מצא. צריך להיות דג קר, דג קפוא, כדי להמשיך לשדר עסקים כרגיל בסיטואציות כאלה.

הפרשה ברשות המסים, אם תתברר כנכונה, ובמשרד חושבים שיש להם ראיות חזקות למדי, היא שלב חדש באבולוציה של השחיתות: לראשונה אין לשום פוליטיקאי קשר ישיר אליה. זו שחיתות בדרג הפקידות הבכירה שמזינה את עצמה. אבל זה לא שחסרות למזוז חקירות שבמרכזן נבחרי ציבור: אברהם הירשזון והסתדרות העובדים הלאומית; ראש הממשלה אולמרט ומגוון פרשיותיו; אביגדור ליברמן שנמצא בשנה השביעית לחקירתו; שלמה בניזרי ופרשת השוחד; פרשת סיריל קרן של משפחת שרון, שנה חמישית לחקירה; נעמי בלומנטל ופרשת סיטי טאוור; הרב הראשי יונה מצגר כמובן; רשימה חלקית בלבד.

"אם השחיתות בתקופת כהונתי תגבר", הוא אמר לפני שנתיים בראיון לדן שילון, "זה יהיה סוג של כישלון שלי". לפי המבחן הזה, אפשר לומר שמזוז אמנם נכשל. אבל מזוז ואנשיו לא מודים בכישלון. "במגיפה לא נלחמים רק על ידי טיפול בחולים בחדר המיון", אמר מזוז פעם אחר פעם, "יש לייבש את הביצות, שהן בית הגידול של המגיפה".

לדברי מזוז, הוא איתר שני מקורות למגיפת השחיתות - המינויים הפוליטיים והזיקה בין הפעילים הפוליטיים לנבחרי הציבור. המכנה המשותף של שניהם הוא לדעת מזוז חברי מרכז הליכוד. לשיטתו, זו אינה אמירה פוליטית, אלא הבחנה באשר לגוף שעד לבחירות האחרונות היה המוקד הפוליטי החזק במדינה. לאחר איתור הבעיה, עשה מזוז שתי פעולות שלהן יש לדעתו השלכה אסטרטגית: פתח בחקירות פליליות נגד צחי הנגבי בפרשת המינויים במשרד לאיכות הסביבה, ונגד פוליטיקאים נוספים במשרדים אחרים; ופירסם הנחיית יועץ לנבחרי ציבור באשר לקבלת בקשות מחברי מרכז ופעילים פוליטיים.

מלבד ההנחיות לפוליטיקאים, נחקק ביוזמת משרד המשפטים סעיף חדש בפרק השוחד בחוק העונשין. "בעל השפעה ניכרת על בחירתו של מועמד לראש הממשלה, שר, סגן שר, חבר כנסת או ראש רשות מקומית", קובע החוק, "המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה כדי שיניע מועמד לעשות פעולה הקשורה בתפקידו, דינו שלוש שנות מאסר". במשרד המשפטים עדיין לא מכירים מקרה שבו נעשה שימוש בסעיף החדש הזה בחוק, שמזוז מכנה "סיפסור בכוח השפעה".

כעת, סבור מזוז, ביצת השחיתות מתחילה להתייבש. לפי תפיסתו של היועץ, חלק מהייבוש צריך להיעשות בכלים לא פליליים. לא באמצעות הגשה סיטונית של כתבי אישום, כפי שהיה בתקופת ארבל, שחלקם קרסו והוליכו לזיכויים שרק חיבלו במאמץ. "אסור להסתפק רק באכיפה פלילית, נמרצת ככל שתהיה", אמר מזוז בנאום באוניברסיטה העברית לפני כשנה. "חייבים לפתח כלים נוספים למאבק בתופעה. יש לפתח תרבות של הגינות, יושר ציבורי, ריסון עצמי, דברים שלא ראוי לעשות אותם גם אם אינם עבירה פלילית. תרבות של בושה מפני שחיתות, תרבות של נשיאה באחריות".

ד"ר יובל קרניאל, מומחה למשפט ציבורי מהמסלול האקדמי במכללה למינהל: "מזוז חשב שצריך לעשות שימוש בכלים משמעתיים, מינהליים ואתיים שאינם פליליים. התוצאה היא אוסף של הנחיות שנועדו לחדד את המותר והאסור בשורה של נושאים הקשורים לשחיתות, שלא יהיו שוות את הנייר שעליו הן כתובות, אם לא תתלווה להן אכיפה נוקשה. העברת עניינים פליליים חמורים של הפרת אמונים לתחום המשמעתי משמעה מתן פרס לשחיתות, מאחר שהכלים המשמעתיים של שירות המדינה ושל הרשויות המקומיות הם לקויים, מסורבלים, אטיים, נגועים בפוליטיקה ולא אפקטיוויים".

הבעיה העיקרית של מזוז היא ששתי החזיתות העיקריות לטיפול אלטרנטיווי בשחיתות שלטונית עדיין חסומות בפניו. מחד, בניגוד ליתר עובדי המדינה, אין דין משמעתי לשרים וסגני שרים. מאידך, הטיפול של ועדת האתיקה בכנסת בעבירות משמעת של ח"כים גובל בבדיחה. בשני הנושאים האלה מזוז בינתיים בעמדת המתנה. רק באחרונה המליץ לוועדת השרים לחקיקה לדחות הצעת חוק פרטית להקמת בית דין משמעתי לנבחרי ציבור, שיוכל לסלק פוליטיקאים מכהונותיהם בלי דין פלילי. זו הרי היתה הבעיה בתיק רמון: גם מזוז עצמו חשב שמדובר בתיק גבולי מבחינה פלילית, אבל באותו זמן סבר שלא ראוי שרמון ימשיך לכהן כשר. הבעיה היתה שבלי כתב אישום אי אפשר היה להזיזו ממקומו.

הציפייה של מזוז שאנשי ציבור ועובדי מדינה ישמשו דוגמה מוסרית טפחה על פניו בפרשת הרב מצגר. בתום החקירה הפלילית נגד הרב בשל ההנחות שקיבל במלונות, פירסם מזוז דו"ח ציבורי, שתמציתו היא זו: "על אף התנהלותו העגומה במכלול הפרשיות שנחקרו, אין בדברים תשתית ראייתית מספקת שתקים אפשרות סבירה להרשעה. עם זאת, אני סבור שעל הרב מצגר ליטול אחריות אישית על מעשיו, ולהסיק מסקנות אישיות. ככל שלא יעשה כן, על שר המשפטים לשקול, בכפוף לשימוע, להביא את עניינו לוועדה למינוי דיינים, שתשקול את סיום כהונתו".

במקום למהר ולאמץ את קביעותיו של מזוז, בחר הרב מצגר לעתור נגדו לבג"ץ. ביום ראשון בשבוע שעבר נאלץ עוזרו של מזוז, עו"ד רז נזרי, לשמוע את שופטי בג"ץ נועצים בו את חציהם דווקא על אותן אמירות ציבוריות שהוא נשבע לעולם לא להשמיע. "נראה שהיועץ המשפטי רתם את העגלה לפני הסוסים", סנטה במזוז נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. "היועץ לא היה צריך לומר אם הרב צריך להתפטר אלא לאפשר לוועדה למינוי דיינים להחליט בעצמה".


אנליטי. אני אדם אנליטי
28 שנים עובד מזוז במשרד המשפטים. במשך שנים ארוכות שימש פרקליט במחלקת הבג"צים, ומאוחר יותר עבר לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לענייני ייעוץ, תחת מיכאל בן-יאיר ורובינשטיין. בחירתו הכמעט מקרית לתפקיד היועץ, לאחר שמועמדו של שר המשפטים יוסף לפיד, יורם טורבוביץ, הסיר את מועמדותו, משחקת היום לטובתו. אין אף פוליטיקאי שיכול להתייצב על דלתו ולומר "אתה חייב לי", אומרים במשרד.

מזוז היה רק בן שנה כשמשפחתו ארזה את מיטלטליה ועלתה לישראל מג'רבה שבתוניסיה. השנה היתה 1956, והמדינה שלחה את העולים להתיישב על חולות הנגב, במעברת עזתה שהפכה מאוחר יותר לעיירה נתיבות. בשנתה הראשונה בישראל התגוררה משפחת מזוז בפחון, בלי מים, בלי חשמל ובלי שירותי סניטציה. רק מאוחר יותר הוקצתה לה דירת שיכון, שבה גדל הילד מני. "היינו חברה ענייה", סיפר מזוז, "דירות קטנות וצפופות שאיכלסו משפחות ברוכות ילדים, השירותים בחוץ. מפרנס אחד בבית, בשכר נמוך. לא היו בבתים טלפונים, טלוויזיות, מוצרי צריכה או מותרות, למעט מקלט רדיו. אופניים היו מוצר נדיר".

אביו היה הרב שלמה מזוז, ששימש בג'רבה רב ודיין בקהילה היהודית. לאחר העלייה לישראל סירב האב להמשיך לעסוק ברבנות, והתפרנס מעבודות כפיים עד שהלך לעולמו לפני כ-25 שנה. את מני מזוז איש לא הכיר בשמו. כולם כינו אותו "בן הרב". "כך קראו לי, כך התייחסו אלי וזה היה מעמד מחייב, שהיו לו מבחינתי יתרונות וחסרונות בה במידה", סיפר מזוז. אמו רבקה (מעיתקה), שהקדישה את חייה למשפחתה ולגידול הילדים, מתגוררת עדיין בנתיבות. הבית היה דתי, אבל בשנות הצבא הסיר את הכיפה מעל ראשו, והיום הוא חי חיים חילוניים לחלוטין. "אני ספקן", השיב ביבושת כשנשאל לפני כמה שנים אם יש אלוהים.

עד היום משחקת משפחתו תפקיד חשוב בחייו, גם המקצועיים. אשתו אלינוער היא סגנית היועץ המשפטי של המשטרה, ואחותו ימימה היא היועצת המשפטית של משרד האוצר. בשבועות האחרונים נאלץ מזוז לפסול את עצמו מטיפול בפרשת בל"ל, בגלל התפקיד של אחותו. הדבר יצר סדרת שאלות משפטיות לא פשוטות: מאחר שהחוק מסמיך במפורש את היועץ המשפטי עצמו כגורם היחיד הרשאי לקבל החלטה בשאלת פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה או העמדתו לדין, התעוררה השאלה האם היועץ בכלל רשאי לאצול את סמכותו זו לפרקליט המדינה ערן שנדר. בסופו של דבר אכן עשה כך. השבוע הורה שנדר על פתיחת חקירה פלילית נגד אולמרט.

העד המרכזי בתיק בל"ל, החשב הכללי של משרד האוצר ירון זליכה, מהווה אתגר מיוחד עבור מזוז. זליכה מעורב בשורה של התנגשויות עם שר האוצר הנוכחי אברהם הירשזון והפקידות הבכירה במשרד. היחס אליו במשרד המשפטים אמביוולנטי. מצד אחד מוענקת לו תמיכה השמורה ל"חושפי שחיתויות", כלומר הגנה מפני ניסיונות לפטרו מתפקידו, לכרסם בסמכויותיו או להתנכל לו. מצד שני, לא כל טענותיו מתקבלות בהסכמה מצד היועץ המשפטי.

בשבועות האחרונים נאלץ מזוז להכריע, ולא בפעם הראשונה, נגד זליכה בעניין מקצועי כלשהו שהתגלגל אל שולחנו. לא יבשה הדיו מעל מכתבו של מזוז, והנה הגיע עניין נוסף. ראש מועצה אזורית בצפון, שהריח כנראה את ריח העליהום הפוליטי על זליכה, החליט להתעלם מהנחיותיו המקצועיות. בלי לחשוב פעמיים התיישב מזוז והכתיב מכתב נזיפה לאותו ראש מועצה, תוך גיבוי מוחלט לחשב הכללי.

מזוז מגדיר את עצמו כאנטי-סחבק. "מושג ההסתחבקות מוכר לי על דרך השלילה בלבד. זה דבר שכיועץ משפטי אני רוצה להתרחק ממנו", אמר בעבר. "אני לא תמים. אני מסתכל על הדברים בצורה צינית מאוד, ולא אמוציונלית. אני ציני בדרך שבה אני מסתכל על הדברים ולא בדרך שאני פועל. התגובות וההחלטות שלי מתקבלות מתוך שיקול קר ולא אמוציונלי. המבט שלי הוא אנליטי. אני אדם אנליטי".

הוא מעיד על עצמו כקל החלטה, לא אחד שמתייסר. הייסורים, בצורת נדודי שינה, באים לא בגלל כובד ההשלכות אלא כשיש ספקות באשר לתוצאה המשפטית הנכונה. יש החלטות שהוא יכול לקבל בחצי שעה. בעניינים אחרים יידרשו לו עשרות ישיבות, לטחון שוב ושוב את העובדות, לבחון את כל הזוויות. "הוא ענייני להחריד", מספרים עליו במשרד. "רובינשטיין הקדיש חלק ניכר מכל ישיבה לסמולטוק, יידישקייט. אצל מני אין את השטויות האלה".

החלטה אחת, שקיבל מזוז בלב שלם בתחילת הקדנציה שלו, עוררה עליו את עיקר הביקורת עד היום. המדובר כמובן בהחלטה לסגור את תיק האי היווני נגד אריאל וגלעד שרון. מזוז, אז עדיין טירון בתפקיד, עשה כמעט את כל הטעויות האפשריות: הוא עצר את כל העבודה בלשכת היועץ לטובת עיסוק מוחלט בתיק הזה, עבר בעצמו על כל ראיה וראיה כמו מתמחה צעיר בפרקליטות מחוז, איפשר לאווירה שהתגבשה בצוות הפרקליטים שליווה אותו בהחלטתו לדלוף החוצה. ביום פרסום ההחלטה הוא קיים תדרוך פומבי, לציטוט ולייחוס, עם כתבי המשפט ושם אמר דברים שהתקבעו כמתקפה בוטה על עדנה ארבל, שהותירה טיוטת כתב אישום נגד שרון על שולחנו בטרם עזבה את הבניין, ועל כל צורת העבודה בפרקליטות בתקופתה.

"לצוות ארבל היתה מטרה, ואז מצרפים עוד אדם לתגבר ולבסס את העמדה", אמר אז. הוא לא אמר בדיוק את הביטוי "סימון מטרות", אבל כך זה נחרת וכך בדיוק התכוון. לאחר מכן החלה התקוממות בפרקליטות. אלה היו ימים סוערים: עצומות וגילויי דעת רצו ברשת המייל הפנימית בפרקליטות, נאמני ארבל כמעט הנהיגו מרד, ומזוז נאלץ לקיים שיחות הרגעה ופיוס עם השטח הגועש.

"בגלל שהוא לא רודף תקשורת, הוא עשה בראשית דרכו כמה שגיאות תקשורתיות", אמר לימים שר המשפטים דאז לפיד. למחרת היום היתה לשניהם שיחה בארבע עיניים. "בוא נעשה הסכם", אמר לפיד למזוז, "אתה תלמד אותי משפטים, ואני אלמד אותך תקשורת. אתה צריך להתרגל לעובדה שאתה עכשיו כמו הבריון הגדול בשכונה, שאם הוא בא לטפוח למישהו על הכתף הוא עלול לשבור את גבו. לכן צריך ללכת בטפיחות קלות".

מעבר לשאלת הסגנון, החלה התקוממות ציבורית נגד ההחלטה לסגור את התיק. פרופסורים למשפטים הטיחו במזוז שהוא נוקט צורת חשיבה של סניגור, לא של התובע הכללי. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ לביטול ההחלטה. העתירה נדחתה, אבל הביקורת שהשמיעו אפילו שופטי הרוב, וכמובן מישאל חשין במיעוט, עדיין זכורה למזוז היטב.

מזוז דוחה בתוקף את הסברה שתוכנית ההתנתקות והרגע המדיני ההיסטורי שישראל ניצבה בו השפיעו על החלטתו בתיק האי היווני. "אין לזה שום שחר", הוא אומר, "בעיני זה לא לגיטימי. בוודאי לא כשמדברים על תיקים בסדר גודל כזה, על חשדות לעבירות חמורות. אין מקום לשום שיקול אחר".

בעיניו תיק האי היווני היה תיק קל: הראיות לא התקרבו אפילו לרמה המאפשרת הגשת כתב אישום. "התיק הזה היה בלון ריק מתוכן, לא היו בו ראיות", הוא אומר בפשטות. לדבריו, אם היה מגיש את כתב האישום לבית המשפט, המשפט היה מופסק באמצעו לאחר שההגנה היתה טוענת ש"אין להשיב לאישום". "כתב אישום נגד ראש ממשלה שמסתיים ב'נו קייס טו אנסר' זו קריסה וריסוק של המערכת המשפטית", הוא אומר.


רמון זה 50-50

מאז תדרוך העיתונאים ההוא, בפרשת האי היווני, והנזיפה האבהית מטומי לפיד, מקפיד מזוז שלא לדבר באירוע פומבי בלי דפים כתובים מראש, שאותם הוא מקריא בקול מונוטוני, אטי, באופן שמזכיר מסכת לחג בבית הספר היסודי. אפילו לטקס שנערך לכבודו באוקטובר האחרון בנתיבות, עיר ילדותו, שבו הוענק לו תואר "אזרח כבוד של נתיבות", הוא בא עם דפים שנפתחו במלים "אני נרגש, בהחלט נרגש מאירוע זה".

האנטי-ספונטניות הזאת אולי תרמה לביצור הדימוי הציבורי של מזוז כאיש אפור, כמעט רובוטי, אבל לא חסכה ממנו את ההסתבכויות. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד רשם מזוז את ההתבטאות המפתיעה הראשונה שלו, בכנס לשכת עורכי הדין באילת. "יש לי הרבה הבנה וסימפתיה לכל סרבן מצפון", אמר שם, "זו יכולה להיות תופעה חיובית המבטאת מעורבות ואכפתיות חברתית". מעטים הקשיבו לסייפא, שדווקא הדגישה את המשך מדיניות האכיפה הנוקשה נגד סרבני השירות בשטחים.

כעבור שנה, בישיבה של הוועדה לביקורת המדינה בכנסת באוגוסט 2005 שעסקה בנושא ההסתה, עורר רוגז דווקא בנושא רצח יצחק רבין. "עד היום איש לא הוכיח שרצח ראש הממשלה הוא פועל יוצא של הסתה", הוא אמר לתדהמת הח"כים, "צריך להיזהר מליצור קשר בין אירוע זה או אחר לבין הסתה". הסערה היתה כה גדולה עד שמזוז נאלץ לפרסם מאמר הבהרה, ובו כתב כי "הדברים שאמרתי היו בעיקרם בהיבט המשפטי אך לא כוונו להמעיט מחומרת ההסתה אז".

בחודשים האחרונים הופנתה נגד מזוז ביקורת סביב התבטאויותיו הפומביות בפרשות קצב ורמון. טענו נגדו שהוא מנסה להשפיע על בית המשפט שדן בתיק הנשיקה של רמון, ושגיבש דעה מוקדמת נגד קצב לפני שראה את כל הראיות. היתה התבטאות נוספת, של "גורם משפטי בכיר" במשרד המשפטים, עמוק בתוך חקירת קצב, שעוררה סערה. "אם הנשיא היה יודע מה שאני יודע", אמר אותו גורם, "הוא היה צריך כבר לקבל החלטה שתפטור את הציבור ואותו מהמבוכה הגדולה שאליה נקלעו".

אבל למרות הפרובוקציות התקשורתיות, מזוז הוא היום הפנים הבלעדיים של משרד המשפטים. בניגוד לעבר, היועץ המשפטי הוא היום הדמות המוכרת היחידה. בניגוד לארבל, פרקליט המדינה ערן שנדר, פוחד מתקשורת עוד יותר ממזוז. "אם תצא עכשיו לרחוב דיזנגוף ותשאל חמישה אנשים מי זה פרקליט המדינה, אף אחד מהם לא יידע. הוא לא מופיע, קולו לא נשמע", אומר בכיר לשעבר בפרקליטות. "מי שנמצא בחזית זה מני. לא בטוח שזה מה שהוא תיכנן, אבל זה מה שיצא. מני מאוד אמיץ כי הוא לוקח על עצמו את כל האש. אבל אי אפשר לדעת אם הוא באמת מכתיב לערן לסתום".

בניגוד לדימויו הציבורי השקט, בתוך הפרקליטות יש לפרקליט המדינה ערן שנדר, כך מתברר, כוח לא מבוטל. הוא גם נחשב בתוך המערכת לבעל דימוי מיליטנטי. לא פעם, בדיונים פנימיים, שנדר הוא שמבקש להחמיר בפרשנות המשפטית, לכלול בכתב האישום נגד החשוד שבו מדברים סעיף אישום חמור יותר, לא לוותר בהשלמות החקירה ולהמשיך לחקור עד למיצוי. בתיק התאונה של עו"ד דורי קלגסבלד, למשל, הוא עמד על כך שהמלים "רשלנות פושעת" לא יימחקו מכתב האישום המתוקן, גם אם קלגסבלד עצמו לא יודה בהן.

גם בפרשת הנשיקה הכפויה של חיים רמון התגלתה גישתו המיליטנטית של שנדר. "מדובר בגבר בן 56 שאחז בפניה של נערה, חיילת בת מעט למעלה מ-20, ותוך שהוא אוחז בפניה ובניגוד לרצונה הצמיד את פיו והכניס את לשונו. זה עונה להגדרה של מעשה מגונה", אמר, ודרש להעמידו לדין על מעשה מגונה תוך שימוש בכוח, עבירה שעונשה שבע שנות מאסר. אלא שהיועץ מזוז, ברגע האחרון ממש, שינה את הסעיף למעשה מגונה בלא הסכמה, עבירה של שלוש שנות מאסר.

ב-31 בינואר אמור בית המשפט להכריע את דינו של רמון. אם יורשע הוא ייאלץ להיפרד מהקריירה הפוליטית. אבל גם זיכוי לא מבטיח לדעת היועץ את חזרתו. מזוז מבחין בין מניעה משפטית לבין שאלה ציבורית של האם ראוי ששר שזוכה מחמת הספק, תוך שבית המשפט מתח ביקורת על התנהלותו, יחזור לכהן בתפקיד הממונה על מערכת אכיפת החוק. אם לא תהיה ברירה, היועץ ישקול אפילו נקיטת עמדה ציבורית, לא משפטית, בעניין רמון. סיכויי ההרשעה בתיק הזה, אגב, לא עולים לדעת היועץ על 50-50, בעיקר מאחר שמדובר בגרסה מול גרסה. אם יזוכה רמון וראש הממשלה יתעקש להחזירו לתפקידו, קשה לדמיין איך השניים, מזוז ורמון, ישובו לעבוד ביחד, עם כל הקורקטיות המפורסמת של מזוז וכל הספורטיוויות המפורסמת של רמון.

בכל מקרה, מזוז אינו רואה את ההחלטה להגיש כתב אישום נגד רמון כהימור של פעם בקריירה, ולא יראה זאת ככישלון אם התיק יסתיים בזיכוי. המבחן הקובע אינו מבחן התוצאה המשפטית, הוא נוהג לומר, מאחר שמשפטים אינם מדע מדויק. אם זה היה המבחן הקובע, כל שופט שפסק דינו מתהפך בערעור היה צריך להתפטר גם הוא.

כך או כך, מזוז מסיים בקרוב שלוש שנים מתוך שש שנות קדנציה כיועץ המשפטי לממשלה. אבל אין לו תוכניות להשלים את תקופת הכהונה כולה. שש שנים מבחינתו זו רק הגבלת מקסימום לכהונה בתפקיד השוחק הזה, לא פרק הזמן הראוי. הוא מעולם לא הבטיח לסיים שש שנים. אולי חמש, אבל גם זה לא בטוח. הוא גם הצהיר בעבר שאין לו שום תוכניות להתמנות לבית המשפט העליון. ממילא ממתינה לו תקופת צינון של שנה וחצי לפחות בין התפקידים, אם ישנה את דעתו. "זה אף פעם לא היה החלום שלי", הוא אומר על כהונה בעליון, "כרגע אין לי שום תוכניות בכיוון הזה".

בינתיים מזוז נשאר כל לילה לעבוד עד 12, לפעמים עד אחת בלילה. הוא האחרון שמכבה את האור. מזכירותיו, שעובדות במשמרות, הולכות הביתה לפניו. גם העוזרים. אנשיו גומרים עליו את ההלל. "לשבת אתו על נושאים בערב זה כמו להיות בסמינר למתקדמים במשפט מינהלי", אומר אחד מהם, "הוא אמנם ג'רבאי אבל ההתנהגות שלו היא של ייקה אשכנזי שנולד בברלין במאה ה-19. הוא מזכיר לי קצת את שרון, הקוליות שבה הוא מתפקד. לפעמים אני שואל אותו איך ישנת בלילה, אתה בסדר? הוא לא מכחיש שלפעמים עוברים עליו לילות לא פשוטים, כל ההתלבטויות עם פרשת קצב, עם ראש הממשלה. אתה לא יכול לגמרי לישון כמו תינוק בלילה. אבל הוא מכונת עבודה. לפעמים אני אומר, מני, אין לך עניינים אישיים, אין לך סידורים. אתה לא צריך ללכת לבנק?"


שינוי מבורך בתחום זכויות אדם

קשה לאפיין את תקופתו של מזוז מבחינה אידיאולוגית. אין אצלו שחור ולבן, יש תמיד שיקולים לכאן ולכאן, עמדה עקרונית ושיקולים נוגדים. וכך, מצד אחד הוא מצדד בהחמרת הסעיף בחוק העונשין האוסר הסתה לגזענות ולאלימות. היום אוסר הסעיף הזה הסתה שיש חשש ממשי שתוביל לאלימות. מזוז היה רוצה שהתנאי יהיה חשש סביר בלבד. עם זאת, באפריל 2005, בשיא ימי ההתנגדות להתנתקות, כשביקשה שרת המשפטים דאז ציפי לבני לקדם את תיקון החוק מזוז היה סקפטי. "התיקון ראוי מבחינת המשפט הפלילי", הסביר בדיון במכון הישראלי לדמוקרטיה, "הוא עובר התלבטויות דווקא בגלל הקונוטציה שיכולה לתת פרשנויות כאלה ואחרות לגבי המגמות שלו".

מזוז נקט מדיניות של איפוק קיצוני בנוגע להסתה מצד הימין הקיצוני בתקופת ההתנתקות. "ידעתי שאם בסוף חלילה יירצח מישהו אז אני אהפוך לנאשם העיקרי", הוא אמר בשיחות סגורות, "אבל לא עשיתי לעצמי חיים קלים. לא פתחתי בחקירות ולא הגשתי כתבי אישום כדי לייצר לעצמי אליבי".

מנגד, במסגרת הזכות לחופש הביטוי וההפגנה מזוז גם הורה למשטרה לאשר את קיום מצעד הגאווה של הקהילה ההומו-לסבית בירושלים. מפקדי המשטרה באו ללשכתו עם מצגת דרמטית ובה איומים על שפיכות דמים וחשש שאנשים ייהרגו. אבל מזוז היה נחרץ: מבחינה משפטית, אי אפשר לתת לאלימות לנצח. הוא לא היה משוכנע שלא יישפך דם, אבל קבע שהמדינה אינה יכולה להרים ידיים מול האיום באלימות. כמו שמדינה שולחת חיילים למלחמה למרות שחלק מהם ייהרגו, כי אין מנוס מכך.

ככלל, בתקופת מזוז נהנים ההומואים והלסביות ממדיניות ליברלית במיוחד בלשכת היועץ. "זה התחיל מהחלטתו שלא לערער לעליון על פסק הדין בעניין הזכות לרשת דירת מגורים של זוג הומואים בקרית שמונה", אומר עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, "והמשיך בהחלטתו לקבל את הערעור בעניין פטור ממס שבח על דירת מגורים משותפת, ובעמדה שהגיש לבית הדין לעבודה שגרמה לביטוח הלאומי לשנות את מדיניותו לגבי זכותו של אלמן לקצבת שארים של בן זוגו. יש שינוי מבורך מהיועץ המשפטי הקודם. חשוב שההגנה על זכותם לשוויון של בני זוג מאותו מין תגיע מהרשויות, בלי שבית המשפט יכפה זאת עליהן".

למרות זאת, מזוז מאוד לא אהב את פסיקת בג"ץ שהתירה רישום זוגות הומואים במרשם האוכלוסין מבלי להכיר בתא הזוגי. ההפרדה בין סמכות פקיד הרישום במשרד הפנים לבין ההכרה המהותית במשפחה החד-מינית היא לדעתו מלאכותית ואנכרוניסטית.

לאגודה לזכויות האזרח יש ביקורת על נושא אחר שבאחריותו של מזוז - מצב אכיפת החוק על מתנחלים בשטחים. "זה נכון שהיועץ לבדו לא יכול לפנות מאחזים לא חוקיים", אומר יקיר, "אבל נושא אכיפת החוק הוא באחריותו הישירה. אנחנו שומעים שנערכות ישיבות ויש צוותים, אבל התוצאות לא מורגשות בשטח. זה לא מאפיין רק את היועץ הנוכחי, זו בעיה מתמשכת אבל אין שיפור בנושא הזה. התוצאות קשות מאוד, במיוחד בחברון שם יש חיכוך גדול בין היהודים לפלסטינים, אבל גם במקומות אחרים". בכנס האחרון של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה, לפני כחודשיים, מזוז הפתיע את הנוכחים כשהודה כי "מצב אכיפת החוק בשטחים הוא ברמה מאוד ירודה".

עוד נושא שבו מזוז אינו גורם לשינוי משמעותי הוא בהסדרים המשפטיים בתחום יחסי דת ומדינה. "לצערי", אומר עו"ד הרב גלעד קריב מהמרכז לפלורליזם יהודי, "משרד המשפטים ממשיך במדיניות המסורתית שלו, שבמסגרתה הוא אינו מתייצב מול הדרגים הפוליטיים ואינו מתריע על ההשלכות המשפטיות של מדיניותם. למשל, בתחום הגיור. במשך שנים ארוכות אליקים רובינשטיין לא רק שלא התייצב מול הדרג הפוליטי והסביר לו בצורה ברורה שאין בסיס למונופול האורתודוקסי בתחום הגיור, אלא שגם כשהיה שר פנים שביקש לשנות את המצב, רובינשטיין עמד בדרכו. מזוז ממשיך את מדיניות קודמו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#