משפט וכלכלה

מנדלבליט מעכב את החקירה של נוני מוזס – זה עלול להיגמר כמו עם ליברמן

היועץ המשפטי לממשלה אינו מאפשר לשום גוף לחקור מעורבים בפרשות שבהן מעורב ראש הממשלה, מלבד הפרקליטות ■ כדאי למנדלבליט להיזכר במבוכה הגדולה שחש קודמו בתפקיד, היועץ יהודה וינשטיין, בפרשת השגריר בלטביה, שבה זוכה אביגדור ליברמן

עידו באום
ארנון (נוני) מוזס
ארנון (נוני) מוזס מגיע לחקירה במשטרה, ינואר 2017צילום: ניר קידר
עידו באום

הקצב המהיר שבו מתחלפות הכותרות על חקירות השחיתות, שבהן נקשרים שמו של ראש הממשלה או שמות של מקורביו, מסחרר אפילו שחיתותולוגים מיומנים. הדיווחים על פרשת הצוללות ועל החשדות בבזק — שתי פרשות שבהן אין חשד מובהק וישיר נגד בנימין נתניהו — קברו את הכותרות על שתי הפרשות שבהן מעורבותו מובהקת ומרכזית: תיק המתנות ותיק השיחות עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.

נתמקד רגע בתיק שיחות נתניהו־מוזס. המשטרה עדיין חוקרת את התיק הזה. באחרונה מסרו בו עדות בעלי "ישראל היום", שלדון אדלסון ורעייתו, מרים אדלסון. נתניהו הוא אחד החשודים, אבל מה עם מוזס?

התנועה לאיכות השלטון עתרה בסוף מאי נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן והממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין, בדרישה לחקור את החשד לעבירות הגבלים עסקיים מצדו של מוזס. העותרת גם דרשה שתיגבה עדות ממעורבים נוספים ששמם עלה בשיחות נתניהו־מוזס, כמו אדלסון, השר יריב לוין, ח"כ איתן כבל ועורכים בכירים ב"ידיעות אחרונות" בתקופה הרלוונטית, כמו ניר חפץ, ערן טיפנברון ורון ירון.

העתירה מבוססת על תמלילי השיחות בין נתניהו למוזס, שנחשפו בערוץ 2 ולא הוכחשו. התנועה לאיכות השלטון טוענת כי מהשיחות עולה חשד לכאורה לעבירות של הסדר כובל בנסיבות מחמירות על ידי מוזס. מו"ל "ידיעות אחרונות" ניסה לכאורה להפחית את התחרות העזה מצד "ישראל היום". העתירה הוגשה לאחר שהתברר כי רשות ההגבלים, שיש לה מחלקת חקירות עצמאית, לא יזמה וגם לא התבקשה להתערב בחקירת המשטרה בתיק השיחות, "תיק 2000".

מנדלבליט בבית המשפט העליון, ביוני
מנדלבליט בבית המשפט העליון, ביוניצילום: נועם מושקוביץ

למה בעצם? באמצע יוני הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבג"ץ כי הוא עדיין לא מצא לנכון לערב את רשות ההגבלים בחקירה. המשטרה עדיין אוספת מידע, הסביר. אם נצטרך את רשות ההגבלים, נערב אותה, אמרו במשרד המשפטים. במלים אחרות, מה שרוצים לומר בלשכת היועץ הוא: "אנחנו יודעים את מספר הטלפון שלהם, תפסיקו להטריד אותנו".

בתנועה לאיכות השלטון התעקשו וטענו: מנדלבליט אמנם חייב לאשר חקירות נגד ראש הממשלה, אבל לגבי מעורבים אחרים אפשר לפתוח חקירות גם בלי אישורו.

מנדלבליט חושב אחרת. לשיטתו, כאשר נפתחת חקירה נגד ראש הממשלה, אסור לגורמי החקירה לחקור שום מעורב שקשור בפרשה ללא אישורו. כנראה שגם לא כשהחקירה מתמקדת בעבירות עצמאיות אחרות של אותו מעורב.

הזנב עשוי להפוך לזהב

מנדלבליט עוסק בכל תיקי נתניהו ומקורביו ברמה של מיק­רו־ניהול. סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע כי "לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". היועץ מנדלבליט, שהוא גם ראש התביעה הכללית וראש מערכת אכיפת החוק, מפרש את הסעיף בצורה רחבה והופך את עצמו לראש צוות החקירה בחקירות ראש הממשלה, הלכה למעשה. מבחינתו, הוא לא רק מאשר את פתיחת החקירה, אלא גם מנהל אותה. בכך הוא אינו מחדש דבר — גם יועצים משפטיים ירדו בעבר לפרטי הפרטים של חקירות מסוימות.

הבעיה היא שמנדלבליט אימץ עמדה רחבה עוד יותר. אימפריית חקירות נתניהו עברה לשליטתו המוחלטת. בהודעה לבג"ץ מהשבוע שעבר הסביר כי "מטבע הדברים, חקירה שבה נחקר ראש הממשלה מנוהלת — בהתאם לסעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה — בניהול היועץ המשפטי לממשלה, גם אם ישנם לכאורה מעורבים נוספים". בהמשך מוסבר כי חקירה מקבילה על ידי רשות ההגבלים אינה יעילה ואינה רצויה.

יהודה וינשטיין
יהודה וינשטייןצילום: מוטי מילרוד

אכן, חקירות מקבילות אינן יעילות, אבל מידור רשות ההגבלים מתיק 2000 הוא שגיאה. אפילו אם חשדות לעבירות הגבלים נראות משניות ליד החשדות לעבירות שוחד בין שני המעורבים, התעלמות בתיק ההגבלים תהיה טעות. כדאי למנדלבליט להיזכר במבוכה הגדולה של קודמו, יהודה וינשטיין, בתיק אביגדור ליברמן. וינשטיין סגר את התיק העיקרי נגד ליברמן בפרשת חברות הקש. באותה נשימה החליט אז וינשטיין להעמיד את ליברמן לדין בעבירה של מרמה והפרת אמונים, במה שכונה "פרשת השגריר".

פרשת השגריר נחשבה עד לאותו רגע ספיח לא חשוב בחקירות נגד ליברמן, אנקדוטה לא משמעותית. זאת הסיבה שהיא הוזנחה בין שלל החקירות נגד ליברמן. הטענה בפרשה הזאת היתה שליברמן, בהיותו שר החוץ, דאג שלתפקיד השגריר בלטביה ימונה זאב בן אריה, שבעבר מסר לו מידע פנימי מתוך חקירה.

וינשטיין טען בדיונים בפרקליטות, לאחר שסגר את תיק חברות הקש, שדווקא תיק השגריר — "התיק הקטן" — הוא התיק החזק להרשעה. הבעיה היא שהמשטרה לא ממש התמקדה בפרשה במשך החקירה. זילזלו בה עד כדי כך, שחברי ועדת המינויים שאישרו את מינוי השגריר כלל לא נחקרו. עובדה זו נחשפה בחדשות ערוץ 10 ערב הגשת כתב האישום. זה היה גילוי מביך. הפרקליטות נאלצה לעצור, להשלים את החקירה ורק אז להמשיך בתיק, שנגמר בזיכויו של ליברמן.

הלקח למנדלבליט: לא כדאי להזניח את מה שנראה כמו היבט משני בתיק החקירה. הזנב עשוי להפוך לזהב, ומהתיק העיקרי נשאר לפעמים רק קש.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ