אל תסתנוורו מ-100 מיליון שקל: עדיף לחשוף את דירקטוריון המריונטות של דסק"ש - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אל תסתנוורו מ-100 מיליון שקל: עדיף לחשוף את דירקטוריון המריונטות של דסק"ש

פסק הדין בתיק דיסקונט השקעות היה אמור להיות החלטה מכוננת לגבי סטנדרט הזהירות המצופה מדירקטורים הכפופים לבעל שליטה דומיננטי. אם תתקבל פשרת מאה מיליון השקלים - פסק הדין הזה לא ייכתב

13תגובות
נוחי דנקנר
מור שאולי

הפשרה שנרקמה בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד חברת דיסקונט השקעות (דסק"ש) על רכישת מעריב אולי טובה לחברה — אבל זו פשרה רעה לציבור. לא רק בגלל שחברות הביטוח ישלמו על נזק שיש סיכוי שלא היה מגיע לפתחן כלל אם התביעה היתה מצליחה. ההפסד העיקרי הוא בהזדמנות לקבוע רף אחריות לדירקטורים, ולקבל תמונה אמיתית על האופן שבו ניהל נוחי דנקנר את האימפריה שלו.

לפני כשנתיים אישר השופט המחוזי עופר גרוסקופף את התביעה הנגזרת נגד בכירי דסק"ש. התביעה התמקדה בנושאי המשרה שאישרו את העסקה שיזם דנקנר להשתלט על "מעריב", עיתון שכבר אז דימם בקצב של מיליוני שקלים בחודש והמשיך לדמם עד שקרס. עכשיו מבקשת דסק"ש מגרוסקופף לאשר פשרה שתסתום את הגולל על התביעה.

תביעה נגזרת היא תביעה שמגיש בעל מניות נגד מי שגרם נזק לחברה, אם החברה עצמה לא מגישה את התביעה. בגלל שלא דסק"ש עצמה היא שתובעת את בכיריה שהזיקו לה, בית המשפט חייב לאשר ניהול הליך כזה.

לחברה ניתנת הזדמנות ליטול לעצמה את ניהול התביעה אם היא מעוניינת בכך. במקרה של דסק"ש, הדירקטוריון המקורי שמינה דנקנר לא רצה בכך. גם לאחר שדסק"ש עברה לשליטת אדוארדו אלשטיין והדירקטוריון הוחלף, הודיעה החברה שאינה מעוניינת לנהל את התביעה. עכשיו, שנתיים אחרי שגרוסקופף אישר את התביעה הנגזרת, החברה שינתה את דעתה — אך לא בטוח שמותר לה.

בשנה האחרונה התנהל בתיק הליך גישור בין התובע, החברה ונושאי המשרה. ההליך התנהל בפני השופטת הילה גרסטל, מי שהיתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז. גרסטל חילצה מחברות הביטוח נכונות לשלם 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש בגין הנזקים שגרמו הדירקטורים. התובע ועורכי דינו סבורים שהסכום צריך להיות גבוה יותר. בחברה חושבים שהסכום הוגן, ומנסים לקחת את ניהול התביעה ולחתום על הפשרה, בניגוד לעמדת התובע.

האם החברה יכולה להוציא את התובע מחוץ למשחק? אין לכך תקדים בישראל. להפך, בבית המשפט הכלכלי בתל אביב מסתמנת גישה שלפיה מרגע שהחברה ויתרה על ניהול ההליך בעצמה — יש לתת משקל גדול יותר לעמדת התובע. גרוסקופף יצטרך להכריע בשאלה העקרונית הזאת. אם יכריע לטובת החברה, הוא עלול לצנן תביעות נגזרות בעתיד. עבור גרוסקופף זו לא הכרעה פשוטה, משום שהפשרה קיבלה את חותמת האישור של גרסטל, נשיאה שטיפחה אותו כשהיתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז.

פשרה בסך 100 מיליון שקל אינה סכום פעוט, אבל גם אם דסק"ש תרוויח, הציבור עלול להפסיד לא מעט. ראשית, פשרה משמעה שלא ייכתב פסק דין החושף באופן מלא את התנהלות דירקטוריון המריונטות של דיסקונט השקעות. חשוב מכך, לתביעות נגזרות בפרט ותביעות כלכליות בכלל יש משמעות ציבורית. הן קצת דומות לבג"ץ. אמנם עתירות לבג"ץ מוגשות על ידי עותרים יחידים או ארגונים, אבל לפסיקה יש השפעות רוחב.

באישור התביעה הנגזרת לפני שנתיים רמז גרוסקופף שהתנהלות הדירקטורים בדסק"ש היתה "פזיזה" — רמה גבוהה של חוסר זהירות. לפי החוק, חברות ביטוח אינן רשאיות לבטח דירקטור על התנהלות פזיזה. המשמעות היא שהדירקטורים בדסק"ש עלולים לשלם מכיסם הפרטי על הכישלון. ההחלטה הכתה אז גלים בשוק ההון.

פסק הדין בתיק דסק"ש היה אמור להיות החלטה מכוננת לגבי סטנדרט הזהירות המצופה מדירקטורים הכפופים לבעל שליטה דומיננטי. אם תתקבל הפשרה — פסק הדין הזה לא ייכתב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם