כשראש הממשלה ושריו נחקרים - לגיטימי להפגין ליד ביתו של מנדלבליט - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשראש הממשלה ושריו נחקרים - לגיטימי להפגין ליד ביתו של מנדלבליט

הנחקרים יכולים להפעיל לחצים על גורמי האכיפה והחקירה, והם נהנים מהמאמצים להחלשת שומרי הסף, לרופף את החוקים ולהקהות את שיניו של בית המשפט העליון ■ דווקא השופט מזוז, שמכיר היטב את הלחצים הללו מכהונתו כיועמ"ש, פגע בזכות הלגיטימית למחות נגדם

20תגובות
טקס חילופי היועמ"ש: מימין, מני מזוז ומנדלבליט
אוליבייה פיטוסי

תחושת "הכל מושחת" האופפת את התנהלותה של ממשלת ישראל לא נולדה בעידן נתניהו. ב-1990 הפכה התחושה הזאת לסיסמה "מושחתים נמאסתם". לפי ויקיפדיה, העיתונאי העצבני נתן זהבי מייחס לעצמו את המצאת הסיסמה.

זה קרה על רקע "התרגיל המסריח", תרגיל גניבת סוסים פוליטי שבאמצעותו ניסה שמעון פרס להקים ממשלה בראשות המערך עם המפלגות החרדיות, תוך חיסול הממשלה המכהנת, שהיתה ממשלת אחדות עם הליכוד. התרגיל נכשל: פרס לא הצליח להקים קואליציה, בין היתר בגלל התנגדות מנהיגי החרדים, הרב שך והרב עובדיה יוסף - ותחת זאת קמה ממשלת ימין־חרדים בראשות יצחק שמיר.

1990 היתה גם השנה שבה נחשפו לראשונה החשדות לשחיתות מצד אריה דרעי על ידי עיתונאי "ידיעות אחרונות" דאז, מרדכי גילת. דרעי, שר הפנים גם אז, המשיך בכהונתו ושמר על זכות השתיקה במשך שלוש שנים של חקירות.

הסיסמה "מושחתים נמאסתם" חזרה למרכז הבמה לפני כעשור בהפגנות נגד ממשלת אהוד אולמרט, שעמד במרכזן של כעשר חקירות פליליות. מתוכן הבשילו לכדי כתבי אישום פרשת מרכז ההשקעות (שהסתיימה בהרשעה), פרשת הכספים שקיבל ממשה טלנסקי (הרשעה), פרשת המימון הכפול (זיכוי), השוחד בהולילנד (הרשעה) ושיבוש עדותה של שולה זקן (הרשעה).

נוכח שפע ההרשעות הזה, מי זוכר שבממשלת אולמרט כיהן גם שר האוצר אברהם הירשזון, שנאלץ להתפטר והורשע בשלל עבירות, ובהן גניבה וקבלת דבר במרמה? שר המשפטים באותה ממשלה היה חיים רמון, שהתפטר בעקבות "פרשת הנשיקה", שבה הורשע. סגן ראש הממשלה של אולמרט (לתקופה מסוימת) היה אביגדור ליברמן, שהתנהל במשך שנים תחת חקירות פליליות, עד סגירת תיק חברות הקש נגדו וזיכויו מהפרת אמונים במה שנודע כ"פרשת השגריר".

השר לא יכול לקבל כסף? תרום למשפחתו

ספרי ההיסטוריה והקרימינולוגיה (וגם העונה החמישית של בית הקלפים) מלמדים אותנו כי התאווה להפוך את העוצמה הפוליטית והציבורית לרווח אישי אינה נעלמת כשמציבים בפניה גבולות חוקיים - אלא מתורגמת לטכניקות מתוחכמות יותר: איש הציבור אינו יכול לקבל מעטפות כסף? אולי אשתו יכולה לקבל מתנה. השר לעתיד לא יכול לקבל סיוע כספי למימון הבחירות? אולי העמותה של משפחתו יכולה לקבל תרומה. הכל בגדר חשד, וכולם זכאים עד שיוכח אחרת.

בחקירות השחיתות המרכזיות המתנהלות בימים אלה נגד בכירי הממשלה, מעורבים כמעט תמיד בני משפחה שאינם אנשי ציבור. בחקירות נתניהו, למשל, נחקרות טובות הנאה לכאורה שקיבלו רעייתו שרה נתניהו ובנם, יאיר.

בחקירת דרעי הנוכחית, נחקרת העמותה בראשות רעייתו, יפה דרעי, המעסיקה גם כמה מבנותיהם של הזוג. שר הרווחה חיים כץ מצוי במוקד חקירת חשד לעבירה של שימוש במידע פנים בניירות ערך, אבל שמו שב ועולה בקשר לחקירה השחיתות בתעשייה האווירית - שבה בנו, יאיר, היה אחד העצורים.

החקירות האלה רחוקות מסיום. ניהול ממשלה בתנאי חקירה אינו מצב בריא, ויש פוטנציאל אינסופי לניגודי אינטרסים בהחלטות של ראש ממשלה או שר שהם גם חשודים ונחקרים. כפי שבעלי הון רוצים עוד כסף, ובדיוק כמו הרצון של בעלי שררה בעוד כוח — כך מתחזק הרצון להחליש את שומרי הסף.

פרשת בר און־חברון מ–1997 היא דוגמה מובהקת להשפעה שמעוניינים בעלי שררה להפעיל על מוסד היועץ המשפטי לממשלה. הפרשה נולדה בניסיון של ממשלת נתניהו הראשונה למנות יועץ משפטי לממשלה שייטיב עם אריה דרעי בהסדר טיעון — בתמורה לתמיכת ש"ס בהסדר בחברון.

בר און, שקיבל את המינוי, נאלץ להתפטר — ומאז הכישלון ההוא ניכרת בישראל מגמה של ראשי ממשלה חשודים הפועלים להחליש את היכולת של שומרי סף כמו היועמ"ש לקבל החלטות עצמאיות. בנוסף, מקבלי ההחלטות פועלים באופן ישיר ועקיף לרופף את המגבלות ואת מערכת האכיפה.

למשל, פקידות עצמאית ומקצועית בולמת חלוקת משאבים מושחתת. סיסמאות כמו "בעיית משילות" משמשות לקידום רפורמות שמטרתן החלשת העצמאות של השירות הציבורי. במקרים רבים נתניהו אינו עוסק בכך בעצמו, אלא מעודד תהליכים שמתבצעים בידי עושי דברו.

דוגמה להחלשת שומרי הסף אפשר לראות במהלכים שנרקמים כיום בוועדה משותפת בראשות השרים איילת שקד ויריב לוין: הוועדה פועלת להפוך את המינויים המרכזיים בשירות הציבורי לכאלה שתלויים בשרים. הבעיה אינה שקד ולוין, אלא שרים אחרים בהווה ובעתיד שאותם נתניהו לא היה מעלה על דעתו למנות לוועדת שקד-לוין.

תקשורת ביקורתית וחוקרת היא שומר סף נוסף. המאבק האלים שניהל ראש הממשלה נגד תאגיד השידור הציבורי ממחיש עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי למגר השפעה עוינת בעיניו. גם השיחות המוקלטות בין נתניהו לנוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ממחישות כמה רחוק מוכן נתניהו ללכת כדי למזער ביקורת.

נתניהו גם אינו עושה דבר נוכח פעילותה הנמרצת של שרת המשפטים להפיכת בית המשפט העליון למוסד מפולג ושמרני. העימותים של שקד עם נשיאת העליון, מרים נאור, והצלחתה של שקד למנות שופטים הנתפשים כשמרנים הם הישג לשקד - וגם לנתניהו. בג"ץ שמרני יהסס לפרש את חוק יסוד: הממשלה באופן שיביא להדחה של ראש ממשלה מכהן, גם אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, על הגשת כתב אישום נגד נתניהו. בית משפט שמרני יפרש בצורה מצמצמת את גבולותיה של עבירת הפרת האמונים ויגדיל את הסיכוי לזיכוי אנשי ציבור.

הרחקת ההפגנות תחריף את הטונים

לאור פוטנציאל הלחצים האדיר על היועמ"ש, בעיקר מצד הנחקרים, צורמת מאוד החלטת שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, למנוע הפגנות מול ביתו של מנדלבליט.

בעתירה שהגיש מני נפתלי —לשעבר עובד מעון ראש הממשלה וכיום ממובילי המחאה נגד נתניהו — קבע מזוז כי אין להתיר הפגנה מול ביתו של איש ציבור אם קיימת "חלופה אפקטיבית", כמו הפגנה מול משרדו. יותר מכך, מזוז קבע כי הפגנה מול מעון היועץ כשקיימת חלופה אפקטיבית יותר, מקימה "חזקה" כי ההפגנה נועדה לייצר לחץ "לא־לגיטימי". ראשית, הרחקת ההפגנות תוביל למחאה קשה, צורמת ואלימה יותר. שנית, לא ברור מדוע הפגנות מול מעון היועץ הן לחץ, ומדוע הלחץ אינו לגיטימי.

מזוז מתעלם ממערכת הלחצים שבה פועל היועץ — שפוגש את ראש הממשלה הנחקר מדי שבוע, וחייב לו את קידומו לתפקיד. הלחץ שמופעל על היועץ להימנע מחקירות, למסמס אותן, לרכך את הממצאים ולדחות את הקץ מוכר למזוז — שכיהן כיועץ משפטי לממשלה — אך נעדר מפסק דינו. ההפגנות מול מעון היועמ"ש אינן נעימות, אבל שלילת הלגיטימיות שלהן היא טעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם