ביהמ"ש הכלכלי: כשחברה ישראלית מנפיקה רק בלונדון, יש לתבוע אותה שם - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביהמ"ש הכלכלי: כשחברה ישראלית מנפיקה רק בלונדון, יש לתבוע אותה שם

קבוצת מחזיקי אג"ח בריטים ניסתה להגיש תביעה ייצוגית נגד חברת דיגיטק הישראלית, שקרסה כמה שנים לאחר שהנפיקה בבורסת AIM בלונדון ■ בפסק הדין נבחנו לראשונה השיקולים המנחים בהחלטה אם לדון בתביעה של משקיעים זרים נגד חברה ישראלית

2תגובות
הבורסה לני"ע בלונדון
Toby Melville/רויטרס

השופטת הכלכלית רות רונן החליטה בשבוע שעבר שלא לדון בתביעה ייצוגית שהוגשה בשם מחזיקי איגרות חוב בריטים שהשקיעו בחברת ההיי־טק הישראלית דיגיטק. באופן פרדוקסלי, דווקא העובדה שהשופטת שלחה את התובעים חזרה לבריטניה היא חיובית מבחינת שוק ההון הישראלי. אפשר אפילו לטפוח על השכם לכל העוסקים ברגולציה של הבורסה בישראל - מתברר שרמת ההגנה על משקיעים כאן גבוהה יותר מזו שמקבלים מקביליהם בבורסת ה-AIM בלונדון.

דיגיטק היא חברת היי־טק ישראלית שהוקמה בפתח תקוה. החברה גייסה מימון באמצעות הנפקת איגרות חוב בלונדון. בדיגיטק הקפידו על כך שכל מחזיקי האג"ח הניצעים בהנפקה יהיו בריטים ולא ישראלים. אלא שב-2016, שנים ספורות בלבד לאחר ההנפקה, קרסה החברה ובעקבות זאת ביקשו המשקיעים הבריטים להגיש נגדה תביעה ייצוגית בישראל. מחזיקי האג"ח טוענים כי החברה הסתירה מהם בתרמית את העובדה שהמימון שגויס נועד לחילוץ חברה אחות של דיגיטק, שהיתה בקשיי נזילות, וכי נושאי המשרה הישראלים הפרו את חובות האמון והזהירות.

עו״ד תום כהנא
יורם רשף

דיגיטק, שיוצגה על עו"ד תום כהנא ועו״ד אורי שורק ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', הכחישה את הטענות וטענה כי התביעה הייצוגית כלל לא צריכה להידון בישראל.

לפי הכללים החלים על סכסוכים פרטיים בעלי אופי בינלאומי, תביעה שהוגשה כדין בבית משפט אזרחי בישראל יכולה להיות מעוכבת בו, אם ישראל אינה הפורום הנאות לבירור הסכסוך. כלומר, בית משפט ישראלי לא ידון בתביעה אם קיים בית משפט במדינה אחרת שמתאים יותר להכריע בה.

במקרה של דיגיטק, השופטת רונן קבעה כי רוב הזיקות של התביעה הן לבריטניה ולא לישראל. במיוחד התעכבה השופטת על השאלה מהו הדין שיחול על התביעה, ולאחר שבדקה את עילות התביעה, היא מצאה כי ברוב המקרים יחול על התביעה הדין הבריטי. כלומר, גם אם תתברר התביעה בישראל - יצטרך בית המשפט הכלכלי ליישם בו את הדין הבריטי.

שיקול נוסף שבוחן בית המשפט בבואו לקבוע מהו הפורום שבו נכון לברר את התביעה הוא "הציפיות הסבירות של הצדדים". בהקשר הזה קבעה השופטת כי החברה ונושאי המשרה בה הקפידו לציין במסמכים שהיו מוכרים למחזיקי האג"ח כי הדין הבריטי הוא זה שיחול על הצעת ניירות הערך - דבר שחיזק את החלטתה.

השופטת רות רונן
אתר בתי המשפט

בראשונה, בחנה השופטת גם מהם שיקולי המדיניות שינחו את בית המשפט הכלכלי בבואו להחליט אם לדון בתביעה של משקיעים זרים נגד חברה ישראלית. התובעים טענו באמצעות עורכי הדין אסף דנציגר, ליאור קוינטנר ואליאורה אוחיון ממשרד ארד ושות', כי נכונות של בית המשפט לדון בתביעה תחזק את האמון של משקיעים זרים בחברות ישראליות.

באופן עקרוני, גם השופטת רונן סבורה כי יש אינטרס ציבורי לכך שבית המשפט הישראלי יהיה זה שיפרש את חוק החברות הישראלי ויכריע בסכסוכים של חברות ישראליות. אך מכיוון שבמקרה הנוכחי קבעה השופטת כי רוב עילות התביעה מבוססות על הדין הבריטי ולא על החוק הישראלי, פחת באופן משמעותי האינטרס של בית המשפט הכלכלי להשקיע מזמנו בתיק על חשבון תיקים אחרים.

למעשה, העומס על מערכת המשפט הישראלית הוא בעיני השופטת רונן שיקול לגיטימי בהחלטה שלא לדון בתביעה. השופטת מדגישה אמנם שאין לשקול שיקולי עומס כשיקול יחיד, אבל עדיף שבית המשפט בישראל יתמקד בהכרעה בסכסוכים המערבים את החוק הישראלי, ומשקיעים ישראלים. כלומר, יתמקד בהגנה על אינטרס מקומיים - ולא הגנה על משקיעים זרים, שיכולים לקבל סעד משפטי בבתי המשפט במדינתם.

האם משתלם להגיש תביעה בבריטניה?

השאלה אם לנהל תביעה ייצוגית בישראל, כשהתובעים הם משקיעים זרים, היא מורכבת. מכשול שעשוי להתגלות למשל, הוא החובה בחוק התובענות הייצוגיות לאפשר לכל מי שחבר בקבוצה המיוצגת בתביעה, שאינו מעוניין להיות חלק ממנה - לפרוש. הדרך המקובלת לפרסום הודעה כזאת היא מודעה בעיתון. האם פרסום בעיתון בבריטניה ישיג את המטרה? השופטת רונן מפקפקת בכך, בעיקר לנוכח העובדה שמחזיקי אג"ח בבריטניה ככל הנראה לא מודעים לאפשרות הזו, מהסיבה הפשוטה שבבריטניה לא ניתן להגיש תביעות ייצוגיות כאלה.

וזו ככל הנראה הסיבה האמיתית שבגללה בחרו מחזיקי איגרות החוב הבריטים לטרוח להגיע לישראל - בבריטניה לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית.

מדובר בפרט בעל חשיבות רבה. תביעות ייצוגיות באו לעולם כדי לממש את זכות התביעה של משקיעים קטנים ומפוזרים, שכל אחד מהם לא היה מגיש את התביעה לבדו בגלל היקף השקעה קטן יחסית. בהיעדר תביעות ייצוגיות בבריטניה, עולה השאלה אם ההחלטה של רונן לא תגרום להכשלה מוחלטת של התביעה נגד החברה.

קבוצת מחזיקי האג"ח של דיגיטק מונה כ–200 איש בלבד, וכל אחד השקיע שווי השקעה מינימלי של 10,000 ליש"ט. לאור זאת קובעת רונן כי גם אם בית המשפט הישראלי לא יאפשר להגיש את התביעה הייצוגית — עדיין יש למחזיקי האג"ח מספיק תמריצים כלכליים להגיש תביעות רגילות בבית המשפט הבריטי. זו אינה קביעה טריוויאלית, ולא בטוח שהשופטת צודקת בעניין זה.

אילו היה בבריטניה תמריץ כזה, ייתכן שכבר היתה מוגשת שם תביעה. ניהול משפטים בבריטניה הוא עניין יקר. שכר הטרחה של עורכי הדין בבריטניה יקר יותר מזה של עמיתיהם בישראל. העובדה שהתובעים טרחו להגיע עד ישראל כדי להגיש תביעה ייצוגית ממחישה כי הגשת תביעות אינדיבידואליות בבריטניה כנראה אינה משתלמת.

עומס תיקים בבית משפט בתל אביב
מוטי קמחי

הדין הישראלי מכביד, אך עדיף להיחשף אליו

בעקבות ההחלטה שלא לאפשר את ניהול התביעה בישראל, מותירה השופטת רונן שורה של סוגיות פתוחות שאינה נדרשת לקבל בהן החלטה. עם זאת, כמה מהקביעות שלה הן בעלות משמעות רבה לחברות ישראליות המגייסות מימון בהנפקות אג"ח בחו"ל.

למשל, השופטת מציינת כי קיים ספק בעיניה אם על חברה ישראלית שהנפיקה איגרות חוב לזרים בלבד, ובפירוש נמנעה מהצעת אג"ח למחזיקי אג"ח ישראלים, יחולו החובות החלות על חברות אג"ח ישראליות. במלים אחרות, חברה ישראלית שבוחרת לגייס אג"ח ממשקיעים זרים בלבד, מבקשת למעשה להימנע בתחולת החוק הישראלי. זו פרשנות סבירה מאוד, משום שחברות המגייסות אג"ח בבורסות משניות בחו"ל, כמו נאסד"ק בניו יורק או AIM, בלונדון בוחרות לעשות זאת במקרים רבים עקב תחושה שהדין והרגולציה בישראל מכבידים מדי.

עם זאת, ההחלטה של השופטת רונן אינה חוסמת לחלוטין הגשה של תביעות ייצוגיות מצד משקיעים זרים שהשקיעו בחברות ישראליות הנסחרות רק בבורסות בחו"ל. בארה"ב, לעומת זאת, חסם בית המשפט העליון את האפשרות להגיש תביעות בבית משפט אמריקאי על ידי מי שרכש ניירות ערך של החברה הנתבעת מחוץ לארה"ב. בעילה זאת נדחתה תביעה שהוגשה על ידי משקיעים אוסטרלים נגד הבנק הלאומי של אוסטרליה. התביעה הוגשה בארה"ב כי התרמית שבגינה נתבעה החברה נעשתה בארה"ב.

רונן אינה מבצעת חסימה כזאת. נהפוך הוא - היא מגלגלת את הכדור לידי החברות עצמן. חברה ישראלית המנפיקה ניירות ערך בבריטניה ומעוניינת לאותת על איכותה, יכולה בפירוש לחשוף את עצמה לתביעות ייצוגיות בישראל במסמכי הצעת ניירות הערך שלה. בכך יקבלו המשקיעים הבריטים איתות חיובי על רמתה של החברה.

לעומת זאת, חברה שלא תחשוף את עצמה לאפשרות של הגשת תביעה ייצוגית נגדה בישראל, מעידה בכך על איכות הניהול שלה. חברה כזו מעדיפה כנראה למזער את החשיפה שלה ושל נושאי המשרה בה לביקורת משפטית איכותית על ידי בית משפט כלכלי, שניתן כבר לומר עליו שהוא מהמובילים בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#