ביהמ"ש: לעידן עופר אסור היה לשלם מענקים מכיסו הפרטי לניר גלעד ובכירי החברה לישראל - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביהמ"ש: לעידן עופר אסור היה לשלם מענקים מכיסו הפרטי לניר גלעד ובכירי החברה לישראל

בהחלטה חסרת תקדים קבעה השופטת רות רונן כי בכירי החברה לישראל פעלו בניגוד עניינים וכי אם לא ישיבו את המענקים בסך 56 מיליון שקל, יצטרך עופר עצמו לפצות את החברה ■ ההחלטה תגביל מעתה תשלומים פרטיים מבעלי שליטה למנהלים

35תגובות
עידן עופר
בלומברג

בהחלטה ראשונית מסוגה ובעלת השלכות דרמטיות על חברות ציבוריות אישרה השופטת המחוזית הכלכלית רות רונן בקשה לתביעה נגזרת בה נדרשים מנהלי החברה לישראל שקיבלו מכיסו הפרטי של בעל השליטה עידן עופר מענקים של 56 מיליון שקל על חלקם בפיצול החברה לשתי חברות –החברה לישראל וקנון – לשלם את מהענקים לקופת החברה. אם לא ישלמו המנהלים חזרה לחברה, נדרש עופר עצמו לשלם את המענקים שוב לחברה, כפיצוי על העיוות שגרם למדיניות התגמול שלה.

בהחלטה של השופטת רונן נקבע כי בעל שליטה לא רשאי לשלם מכיסו הפרטי מענקים או תשלומים אחרים למנהלים בחברה אם תשלומים אלה לא אושרו מראש במדיניות התגמול של החברה.

רונן אישרה בכך בקשה לתביעה נגזרת שהוגשה על ידי התובעת יהודית דה-לנגה באמצעות עו"ד גיל רון ממשרד גיל רון, קינן ועו"ד רונן להב. הנתבעים הם החברה לישראל שיוצגה על ידי עו"ד פנחס רובין ממשרד גורניצקי, בעל השליטה בחברה עידן עופר שיוצג על ידי משרד עו"ד זאב שרף ומנהלי החברה שיוצגו על ידי משרד עו"ד צבי אגמון.

התביעה נסבה על מהלך שהחל בשנת 2013 לפיצולה של החברה לישראל לשתי חברות. במסגרת מהלך זה הועברו חמישה תאגידים שהוחזקו על ידי החברה לישראל ובהם צים, טאואר סמיקונדקטורס ומיזם הרכב קורוס לחברה סינגפורית בשם קנון שמניותיה נרשמו למסחר בישראל ובארה"ב וחולקו לבעלי המניות של החברה לישראל.

רות רונן
אתר בתי המשפט

החברה לישראל טענה כי הפיצול והעברת חלק מהחברות להחזקה של החברה הסינגפורית תציף ערך לבעלי המניות כולם ולכן אין לראות בה עסקה שיש לבעל השליטה עניין אישי בה.

עמדת רשות ניירות ערך היתה שונה. הרשות סברה בין היתרכי בגלל זהותה הסינגפורית של חברת האחזקות קנון משתנה מערך הזכויות ביחסים שבין בעל השליטה ובעלי מניות מהציבור ולכן יש לבעל השליטה "זיקה עודפת" המחייבת לאשר את עסקת הפיצול בהליך אישור מיוחד שבו יתקבל גם אישור של בעלי מניות המיעוט של החברה.

החברה לישראל אכן הביאה את עסקת הפיצול לאישור של בעלי מניות המיעוט והעסקה אושרה בסופו של דבר ברוב של יותר מ-99% של בעלי מניות.

הבעיה היתה במענקים למנהלים הבכירים שליוו את תהליך פיצול החברה. המנכ"ל ניר גלעד קיבל מכיסו הפרטי של עופר כ-31 מיליון שקל. אבישר פז, שהיה סמנכ"ל החברה, מאיה אלשיך-קפלן הסמנכ"לית והיועצת המשפטית וערן שריג סמנכ"ל פיתוח עסקי ואסטרטגיה קיבלו מענקים של כ-25 מיליון שקל.

בתחילת הדרך ביקש דירקטוריון החברה להעניק למנהלים מענקים בגין עבודתם לפיצול החברה. מדיניות תגמול זו נתקלה בהתנגדות של חברת הייעוץ לגופים מוסדיים אנטרופי. לאחר מכן שונתה מדיניות התגמול ונקבע כי המענקים יינתנו לפי שיקול דעתו של הדירקטוריון. על רקע זה החליט עופר כי יעניק את המענקים מכיסו הפרטי.

רונן קובעת כי נושאי המשרה הבכירים של החברה לישראל היו במצב של ניגוד עניינים לאורך פעילותם לחלוקת החברה. זאת משום שקיבלו תגמול שלא תאם את מדיניות התגמול של החברה אשר נועד לקדם יעדים מסוימים שעוותו על ידי הבונוסים השבטיח בעל השליטה.

השורה התחתונה של רונן נחרצת: "אסור לבעל שליטה לשלם לנושא משרה בחברה תשלום שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות התגמול של החברה ,שכן תשלום כזה מסכל את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של נושאי המשרה".

השופטת רונן קבעה כי יש עילה לחייב את המנהלים להשיב את המענקים לחברה ולחילופין יש עילה לחייב את בעל השליטה לשלם מכיסו בגין המענקים שנתן למנהלים שלא בהתאם למדיניות התגמול של החברה.

ניר גלעד
ליאור מזרחי

עד כה שלטה בכיפה הדעה לפיה כאשר בעל שליטה משלם לבעלי תפקידים בחברה מכיסו הפרטי ולא מכיסה של החברה אין כל סיבה להתערב במעשיו. תשלום מכיסו הפרטי של בעל השליטה אינו בא על חשבון כלל בעלי המניות של החברה. ההחלטה של השופטת רונן מסבירה כי המחוקק הישראלי שינה את הגישה.

השינוי הוא חלק מתיקון 20 לחוק החברות שעסק בנושא תגמול שכר הבכירים. תיקון 20 לחוק קובע כי חברה חייבת לקבוע מדיניות תגמול למנהלים. דיניות התגמול נקבעת בתהליך מורכב המחייב אישור של ועדת התגמול של הדירקטוריון המורכבת מדירקטורים חיצוניים, הדירקטוריון עצמו ואישור של אסיפת בעלי המניות ברוב מקרב בעלי המניות שאינו קשור לבעל השליטה ("האישור המשולש").

מדיניות התגמול עצמה צריכה לכלול מרכיבים שונים כגון שכר קבוע, מענקי הון, אופציות ומענקים באופן שישקף את מערך התמריצים העדין שבאמצעותו מניע הדירקטוריון את מנהלי החברה לפעול להשגת יעדיה.

לא עוד תשלום שכר "רק כי בעל השליטה רוצה", מצטטת השופטת רונן את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד אבי ליכט שהיה אחראי על העברת תיקון 20 לחוק החברות בכנסת.

ואז עשתה השופטת צעד נוסף קדימה. תיקון 20 לחוק החברות עוסק בהתקשרות התגמול של החברה עם נושא המשרה. לכאורה החוק אינו חל על תגמול שנתן לנושא המשרה מישהו אחר שאינו החברה. למרות הניסוח הזה, השופטת רונן בפרשנות מרחיבה קובעת שעל החוק לחול גם על התקשרויות אחרות שיש בהן כדי להשפיע על מערך התמריצים של נושא המשרה. מערך התמריצים אמור להיות מוסדר על ידי מדיניות התגמול של החברה. השופטת מסבירה בצדק כי פרשנות לפיה החוק לא מסדיר כי תגמולים חיצוניים תרוקן את תיקון 20 ממשמעותו.

"החוק נועד במפורש לדחוק את השפעתו של בעל השליטה מהחלטות הנוגעות לשכר הבכירים", קובעת השופטת רונן. מהחלטתה של השופטת רונן עולה כי עידן עופר הפר את האיזון הזה בצורה די בוטה.

החברה לישראל הפגיזה את בית המשפט בשלל טיעונים יצירתיים. למשל, החברה טענה כי  התשלום על ידי בעל השליטה רק היטיב עם החברה ובעקיפין עם בעלי מניות מהציבור כי חסך את עלות המענק מקופת החברה. החברה גם טענה כי העובדה שהפיצול אושר בסופו של דבר באישור משולש "מירקה" את החשש כי התגמול מכיסו של בעל השליטה עיוות את התמריצים של המנהלים. החברה גם טענה שאישור העסקה ממרק בדיעבד כל פגם בהתהלות המנהלים.

השופטת רונן הדפה טענות הגנה אלה בשתי ידיים. היא מדגישה כי אישור המענק שנתן בעל השליטה היה חייב להיעשות "מראש" כחלק מאישור מדיניות התגמול הכוללת בחברהו כדי להבטיח שהמענק יעלה בקנה אחד עם מכלול התמריצים שנועדה מדיניות התגמול להשיג.

האם לנוכח עיוות התמריצים של המנהלים כל פיצולה של החברה לישראל שנוי עתה במחלוקת? השופטת משיבה בשלילה. אישור הפיצול  הובא לאסיפת בעלי המניות ואושר על ידי כולם, כולל המיעוט. השופטת רונן קובעת כי אישור זה "ממרק" פגמים שהיו – אם היו – באישור הפיצול של החברה לישראל לא ממרק את הפגם בהתערבות בשכר המנהלים ואת העובדה שהמנהלים פעלו בניגוד עניינים.

השופטת מסבירה: "ייתכן למשל כי אלמלא היו נושאי המשרה מודעים למענק שיקבלו, הם היו משקיעים פחות זמן בקידום מהלך החלוקה, וזמן רב יותר בעניינים אחרים. יתכן כי בעלי  המניות היו מעדיפים כי כך הם ינהגו וזאת חרף העובדה שמהלך החלוקה שהובא לאישורם בסופו של דבר הוא מהלך שהם מצאו לנכון לאשרו".

לזכותו של עידן עופר מציינת רונן כי לא הסתיר את המענק מהחברה ומהדירקטוריון. הדברים נעשו בגלוי. היא מעירה באגביות כי אם בעל השליטה היה מציע את המענק לאחר השלמת מהלך החלוקה ולא לפניו היה בכך פגם קטן יותר בגלל שלא היה נוצר עיוות במערך התמריצים. אך היא מציינת כי גם בכך עדיין היה משום פגם לדעתה.

השופטת רונן מסבירה כי הדרך לרפא את הפגם שנגרם מכך שבעל השליטה שילם מכיסו למנהלים של החברה היא להורות להם לשלם את הכספים הללו לחברה, כהרתעה.

כאשר משולם מעין "שוחד" לנאמן כדי להפר אמון על מקבל הכספים להשיב אותם לא למי ששילם אותם אלא לנהנה, מסבירה השופטת. לדבריה, הנפגע מהפרת האמון הוא החברה, שהיא הניזוקה ואותה יש לפצות.

השופטת מודה אמנם שחיוב בעל השליטה לפצות את החברה בכספים שהוא עצמו כבר שילם לאחרים היא תוצאה מרחיקת לכת אך קובעת שהתקיימו הנסיבות המצדיקות תוצאה זו. תוך השוואה לפסקי דין זרים מסבירה השופטת כי המצב שנוצר דומה ל"שוחד אזרחי" ולכן ללא הטלת חובה על בעל השליטה לפצות את החברה יהיה תמריץ להמשיך לנסות לבצע פעולות כאלה בעתיד.

ההחלטה של השופטת מתייחסת גם למקרה ידוע דומה שבו בחר בעל שליטה לשלם מכיסו לנושא משרה. מדובר במקרה בו שלמה אליהו מינה את מי שהיה הממונה על הביטוח פרופ' עודד שריג ליו"ר דירקטוריון חברת מגדל. בגלל התנגדות רגולטורית הודיע אליהו כי שכרו של שריג ישולם מחברת האם הפרטית אליהו ביטוח. השופטת רונן מציינת כי המקרה של שריג שמונה לדירקטור שונה מהמקרה של מנהלים בחברה. מנהלים מיישמים את מדיניות הדירקטוריון ואילו דירקטורים מונו על ידי בעל השליטה כדי לפקח על המנהלים. ולכן מעמדם שונה במקצת.

בשעתו השיב יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר לח"כ זהבה גלאון שהתלוננה על מודל ההעסקה של שריג כי הרשות לא תתערב בכך. השופטת מעירה כי יש לה ספקות ביחס לחוקיות תשלום לדירקטורים מכיסו הפרטי של בעל השליטה אך נמנעת מהכרעה.

להחלטה של השופטת רונן בעניין החברה לישראל השלכות רוחב מיידיות. בחברות ציבוריות רבות יצטרכו לברר עכשיו האם בעל השליטה הבטיח תשלומים או מענקים מכיסו הפרטי למנהלים שמדיניות התגמול חלה עליהם. החברות יצטרכו גם לברר אם מנהל בחברה ציבורית מועסק על ידי בעל השליטה בחברות פרטיות או בהעסקה נוספת אחרת. כל העסקה "צדדית" וכל תשלום "צדדי" של מנהל בחברה חייב להיבחן כדי לוודא שהוא אינו מעוות את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של המנהלים בחברה.

התוצאה של פסק הדין בכל הקשור לשכר הבכירים תהיה יצירת שקיפות רבה יותר של מערכי התמריצים של מנהלים והגבלה של היכולת של בעלי שליטה "לשחד" את המנהלים לטובתם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#