ארנון בן-יאיר

בהחלטה בבקשות לביטול כתבי אישום בטענה של "הגנה מן הצדק", מתקשים בתי המשפט, מצד אחד, להחליט על ביטול כתבי אישום ולקחת על עצמם את האחריות לאי מיצוי הדין עם נאשם; מצד שני, הם לא רוצים לתת תחושה שאינם מפעילים ביקורת מספקת על רשויות האכיפה, ומהווים "זרוע נוספת" שלהן, שהחלטתה צפויה מראש.

כך היה באחרונה בפרשת מולקנדוב, כאשר סגנית נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, דחתה השופטת זיוה הדסי-הרמן, את בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו. אך השופטת עשתה כן לא לפני שקבעה נחרצות כי "העובדות המתקבצות ובאות בפני, כפי שמצאו ביטוי בהחלטה זו, מלמדות כי התנהגותה של התובעת היתה בלתי ראויה, בלתי נסבלת, חרגה מהמותר והמקובל ודורשת בדיקה מעמיקה".

כך קרה גם שלשום, כאשר שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שריזלי, ביקרה בחריפות את החלטת פרקליטות מיסוי וכלכלה להגיש כתב אישום נגד איש העסקים גד זאבי ואחרים, בפרשת חברת מלם. בסופו של דבר דחתה השופטת את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם.

לפי כתב האישום, קשרו הנאשמים, זאבי, לשעבר יו"ר החברה, מנכ"ל החברה, גלעד רבינוביץ, דירקטור בחברה, יובל אקר, ועורך הדין של החברה, אסף טיבר, קשר להשיג אישור של אסיפת בעלי המניות לשלם לזאבי שכר חודשי בסך 10,000 דולר.

על פי האישום, מדובר בעסקת בעלי עניין, ולכן נדרשה לאישורה הסכמה של שליש מבעלי המניות שאינם קשורים לזאבי.

לפי האישום, היו חלק ממניות זאבי משועבדות לבנק הבינלאומי. לטענת התביעה, הותיר הסכם השעבוד את זכויות ההצבעה במניות אלה בידי זאבי, ועל כן כוח ההצבעה מכוחן אינו יכול להיכלל בשליש הבלתי נגוע.

למרות זאת, בניגוד לעמדתו הראשונית, נאות עו"ד טיבר להתייחס למניות אלה כאל בלתי נגועות, והצביע מכוחן בעד אישור העסקה. על אישור העסקה בדרכי תרמית, לכאורה, הוגש כתב האישום.

הנאשמים טענו לאפליה ולסלקטיוויות ושרירותיות באכיפה, ואמרו כי זו הפעם הראשונה שבה במקרה של אישור עסקה בהיעדר שליש בלתי נגוע, מופעלת סנקציה פלילית.

לטענתם, במקרים מעין אלה נוקטת הרשות בסנקציה אזרחית בלבד, מבטלת את ההחלטה שהתקבלה ללא הרוב הדרוש או דורשת פרסום של דו"ח מיידי המפרט את זהות המצביעים בעד העסקה. הפרקליטות טענה מנגד, כי ההבדל בין מקרים בעבר בהם ננקטה סנקציה אזרחית, לבין מקרה זה שבו הופעל המנגנון הפלילי, הוא שפעולות הנאשמים כאן התאפיינו בהתנהגות מרמה.

השופטת שריזלי דוחה את הבקשה, אך קובעת כי בנסיבות בהן במקרים אחרים הרשות הסתפקה בסנקציה אזרחית ולא פלילית, "מקשות עלי לראות במהלכיה של הרשות מהלכים ראויים וצודקים". השופטת קובעת עוד כי היא מסתייגת מגישתה הנחרצת של המדינה, בנוגע לכך שהנאשמים ידעו מתנאי ההסכם לשעבוד המניות כי הן נותרו בבעלות בעל השליטה, אמירה בעייתית מאוד עבור התביעה.

"אילן נקטו כאן הרשות והמאשימה באמות מידה זהות לאלה שאימצו בבדיקת המקרים האחרים, ספק אם מסקנתן הנחרצת היתה שסיווג המניות המשועבדות כבלתי נגועות נעשה, על פניו, בכזב, או, מתוך כוונה לרמות", פסקה שריזלי.

עם זאת קובעת שריזלי, כי "לא כל מהלך נפסד של המאשימה יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל. ביטולו של ההליך מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני, שבית המשפט נזקק לו רק במקרים חריגים ביותר. יקשה עלי לומר שבהחלטה לפתוח בחקירה נהגה הרשות באכיפה שלוחת רסן, שהונעה מתוך מניע זדוני פסול, או, שביקשה להשיג מטרה פסולה".

השופטת שריזלי קובעת כי טענות הנאשמים אמנם כבדות משקל, אך פעולות הרשות אינן מגיעות לכדי אכיפה בררנית ופסולה, והיא דוחה את הבקשה לביטול כתב האישום. (פ 6932/06)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker