"מייסדי אורכית שילשלו לכיסם חצי מיליארד שקל - ואף אחד לא שאל שאלות" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מייסדי אורכית שילשלו לכיסם חצי מיליארד שקל - ואף אחד לא שאל שאלות"

בדו"ח שמסר לבית המשפט נאמן חברת ציוד התקשורת, שנמצאת כיום בהליכי חדלות פירעון, נטען כי בעלי השליטה - איציק תמיר ואריק פנט - התבססו על מצגי שווא ביחס להסכמי השכר שלהם וביצעו פעולות בניגוד לחוק ■ תמיר ופנט: "נמסור את תשובותינו לבית המשפט"

37תגובות
איציק  תמיר

בשעה שחברת ציוד התקשורת אורכית נקלעה לקשיים, ו–2 מיליארד דולר נמחקו משווייה בבורסה, שני בעלי השליטה בה פעלו במרמה במשך שנים ארוכות, כדי למשוך לכיסם כספים מהחברה על חשבון בעלי מניות האחרים — כך טוען עו"ד ליאור דגן, שמונה לנאמן החברה לאחר קריסתה.

לפי דו"ח שהגיש בשבוע שעבר דגן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעלי השליטה, איציק תמיר ואריק פנט, ששימשו גם מנכ"לים משותפים באורכית, גרפו מהחברה שלא כדין 500 מיליון שקל — בעוד סמנכ"ל הכספים וחברי הדירקטוריון עוצמים את עיניהם ואינם עוצרים את העברות הכספים הבלתי־חוקיות לכאורה, שבוצעו בין השאר באמצעות תשלומי שכר, מכירת מניות והסתרה של שיתוף הפעולה ביניהם. דגן מבקש מבית המשפט להורות לתמיר, לפנט, לכמה מחברי הדירקטוריון ולסמנכ"ל הכספים, אביב בוים, להשיב לקופת הנאמן מאות מיליוני שקלים.

תמיר ופנט מסרו בתגובה: "יש לנו תשובות טובות מאוד לנטען בבקשה, ואנחנו נמסור אותן במלואן לבית המשפט".

"נמנעו מאישורים הדרושים על פי חוק"

בדו"ח, המשתרע על פני כ–900 עמודים (כולל עשרות נספחים) ומבוסס על חקירות פרטיות שנעשו, טוען הנאמן כי התעשרותם של תמיר ופנט — שהיו מייסדי החברה, בעלי השליטה והמנהלים — נעשתה תוך ניהול עסקי החברה בדרך של תרמית.

לפי דגן, לאורך השנים השניים גרפו לכיסם הפרטי "סכומי עתק דמיוניים ובלתי־נתפשים" של כ–500 מיליון שקל. את חצי הביקורת הוא שולח גם לסמנכ"ל הכספים אביב בוים וחברי הדירקטוריון, ובהם איש העסקים יאיר שמיר, המועמד לתפקיד יו"ר חברת התעשייה האווירית (תע"א), ומכהן כיום כיו"ר נת"ע, המקימה את הרכבת הקלה בגוש דן.

חבר הדירקטוריון לשעבר, יאיר שמיר
אמיל סלמן

דגן טוען כי הכספים שקיבלו פנט ותמיר, בין בדרך של שכר ובין בדרך של מכירת מניות אורכית שהיו בהחזקתם, התבססו על משיכת תגמולי שכר שלא אושרו כדין, מצגי שווא מתמשכים ביחס להסכמי השכר שלהם, ביצוע חלוקות אסורות בניגוד להוראות החוק והסתרה והסוואה של שיתוף פעולה מוסכם ביניהם — שתכליתה ליצור מצגי שווא ולהימנע מהצורך בקבלת אישורים מיוחדים הדרושים על פי דין ביחס לעסקות בעלי שליטה, שהיו מפריעים להם 'לתעל' את כספי החברה לכיסם הפרטי.

"במהלך שנים שבהן נוהלה החברה בדרכי תרמית על ידי בעלי השליטה, מחקו בעלי המניות הון בסכום של יותר ממיליארד שקל, נושיה נותרו עם חובות בסכום של כ–100 מיליון שקל, ואילו בעלי השליטה שילשלו לכיסם יותר מחצי מיליארד שקל", נכתב בדו"ח.

לפי הדו"ח, "כל הגורמים שהיו 'קרובים לצלחת' (דירקטורים וסמנכ"ל הכספים) נהנו מהטבות כספיות מפליגות". דגן מבקש מאורנשטיין להורות כי תמיר, פנט ובוים ישלמו לקופת ההסדר את חובות החברה וכי יחד עם הדירקטורים — יאיר שמיר, ג'ד ארקין, מירי גלבמן, משה ניר, מוטי מוטיל ועמירם לוינברג — יפצו את החברה (כל אחד, לפי הסכומים המפורטים בבקשה ביחס למעורבותו האישית) בגין משיכות שכר לא־חוקיות של תמיר ופנט ובגין נזקים נוספים שנגרמו.

בנוסף, הוגשה שלשום בקשה לאורנשטיין לאסור על תמיר, פנט ובוים לעשות כל עסקה בנכסיהם הפרטיים, הן בישראל והן בחו"ל.

מ–2 מיליארד דולר למיליון דולר בלבד

אורכית הוקמה על ידי תמיר ופנט ב–1990. מ–1993 עסקה החברה בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות תקשורת מסוג Access על בסיס טכנולוגיית DSL. מערכות ה–DSL מאפשרות לחברות תקשורת להעביר נתונים ותקשורת אינטרנט על קווי הנחושת הקיימים, במקביל להעברת קול, במהירויות גבוהות בהרבה מהטכנולוגיות שהיו קיימות באותה העת. באורכית פעלה גם חטיבה שפיתחה את שבבי הסיליקון המשמשים למערכות ה–DSL. הם שימשו את החברה לצורך ייצור מערכות ה–DSL שלה.

במהלך שנת 2000 יזמה החברה תוכנית פיצול, שבמסגרתה פוצלה פעילות חטיבת פיתוח שביב הסיליקון שלה מפעילות פיתוח ומכירה של מערכות ה–DSL לחברה אחות חדשה שהוקמה לצורך הפיצול — טיקרו — שבעלי מניותיה זהים לאלה של אורכית.

במקביל, התחילה אורכית לפתח קו מוצרים חדש באמצעות החברות הבנות קוריג'נט מערכות (ששינתה בהמשך את שמה לאורכית קוריג'נט) וספידינאט. ב–2003 התמקדה אורכית בפעילות של קוריג'נט שפיתחה מוצר טלקום חדש —מערכת שמחברת בין מרכזיות בתחום הרשתות העירוניות.

ב-2005 עשתה החברה את העסקה המרכזית בתולדותיה עם חברת הטלפוניה השנייה בגודלה ביפן, KDDI, שבחרה במוצר הדגל של קוריג'נט, ה–CM–100, לפריסת רשת תקשורת עירונית.

ב–1996, שש שנים לאחר הקמתה, אורכית הונפקה בנאסד"ק. ב–2002 מניותיה התחילו להיסחר גם בבורסה בתל אביב. בתחילת שנות ה–2000 הגיע שווייה של אורכית ל–2 מיליארד דולר, אך בהמשך כמעט כולו התפוגג. בדו"ח נכתב כי מתחילת פעילותה, אורכית הפסידה במצטבר סכום עתק של כ–380 מיליון דולר, וכי הפסדים אלה מומנו על ידי הציבור באמצעות גיוסי הון ואג"ח בארה"ב ובישראל.

ב–2014, אחרי שנתיים של ניהול משא ומתן להסדר חוב בחברה, מונה דגן ממשרד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני למפרק של החברה. בשלב זה שווייה כבר היה כמיליון דולר בלבד. המינוי ניתן על ידי אורנשטיין, שקיבל את בקשת הפירוק שהגיש מחזיק פרטי באיגרות החוב של החברה.

בינואר 2015 אישר בית המשפט את בקשתו של דגן לשכור את שירותי חברת אודיט בקרה וביקורת, בראשות גיורא הרטוג, לשעבר מנהל מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך, לצורך עריכת ביקורת חקירתית וליווי בחקירות. ביולי 2015 אישר אורנשטיין את הסדר הנושים של החברה ונתן לו תוקף של פסק דין. לפי ההסדר, כל זכויות התביעה של החברה הועברו לנאמן ולקופת ההסדר.

הטעו את הציבור וחברי הדירקטוריון

דגן מציין כי תמיר ופנט מילאו את תפקיד יו"ר הדירקטוריון, וכן היו מנכ"לים משותפים וקיבלו את ההחלטות האופרטיביות בחברה. הסכמי ההעסקה שלהם היו זהים, הם תמיד הצביעו באופן זהה ומכרו מניות של החברה במועדים זהים, במספר זהה ובמחירים זהים. אף שפעלו בהסכמה ובשיתוף פעולה מלא, הם דיווחו לאורך השנים בדו"חות התקופתיים האמריקאיים כי "אין ביניהם הסכם בעלי מניות".

תמיר ופנט ניהלו את אורכית עד צו הפירוק הזמני. תמיר משמש כיום כיו"ר דירקטוריון חברת טיקרו, שכאמור פוצלה בשנת 2000 מאורכית, ופנט הוא דירקטור באותה חברה.

כל ההחלטות התקבלו פה אחד

לפי דו"ח הנאמן, חברי הדירקטוריון של החברה לא מילאו את תפקידם כשומרי סף, הפרו את חובת הזהירות והאמונים המוטלת עליהם, לא פיקחו על בעלי השליטה, לא שאלו שאלות ולא גילו מעורבות בענייני החברה ובפעולות בעלי השליטה. דגן מציין בדו"ח כי תמיר ופנט גייסו את נושאי המשרה הבכירים של החברה, לרבות דירקטורים, וקבעו למי יוענקו אופציות לרכישת מניות החברה, כמה ובאיזה תנאים. "כלי זה היה אמצעי שליטה נוסף לחלוקת הטבות ותגמולים לדירקטורים, לרבות הדח"צים (דירקטורים חיצוניים)", לדבריו.

ממצא מעניין שעולה בדו"ח הוא שכל ההחלטות בישיבות הדירטוריון התקבלו תמיד פה אחד, בקונסנזוס מלא וללא הסתייגות של הדירקטורים. תמיר ופנט היו מנחים את היועצים המשפטיים של החברה להכין נוסח החלטה, והדירקטורים היו חותמים עליו.

לפי הנטען, השניים גם דאגו כי הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון יהיו לקוניים ככל האפשר, באופן שלא ניתן יהיה להתחקות אחרי השיקולים שעמדו בבסיס החלטות מהותיות שהתקבלו בו. "התנהלות זו יצרה 'עמימות ראייתית' מכוונת ביחס לשיקול דעת הדירקטוריון", נכתב.

דגן מציין בהקשר זה דברים שאמר בחקירתו שמיר, מקורב לבעלי השליטה שהיה בעל מניות ומשקיע באורכית מראשית דרכה. לפי הדו"ח, שמיר כיהן כדירקטור ברציפות ב–1995–2006, ומתוכן שש שנים היה דירקטור חיצוני. ב–2006 הוא עשה הפסקה של שנתיים, וב–2008 חזר לכהן כדח"צ עד 2011. לפי הדו"ח, הוא הרוויח מיליוני שקלים ממימושי אופציות.

מניית אורכית 2001-2014

כשנשאל איך ייתכן שההחלטות התקבלו פה אחד, הוא אמר שזה המצב ברוב החברות שהוא חבר בהן וכי "הכל מבושל קודם. דירקטוריון זה הרי לא פרלמנט. הדברים מבושלים ונדונים, המטרה היא לקדם את החברה, לא לריב... מבחינתי זו התנהלות רגילה של חברות". תמיר טען בחקירתו כי "לא תמצא בכל השנים הצבעה שאין בה קונסנזוס. התנהלנו כמו יפנים. לא הובא נושא להצבעה אם לא היה קונסנזוס".

עלות שכר בסך 26.5 מיליון שקל

לפי הנטען, תמיר ופנט משכו מקופת החברה סכומי עתק כתגמולי שכר שלא אושרו, כשהם מתבססים על הסכם העסקה מ–1993 שפקע כבר ב–1999. ב–2001–2004 לא ניתנה התייחסות כלשהי מצד החברה להסכמי ההעסקה של תמיר ופנט בדו"חות התקופתיים האמריקאיים של החברה. למרות זאת, בשנים אלה התנהלה החברה בהתאם להסכם העסקה מ–1993 ושילמה לכל אחד מהשניים תגמול העסקה, לרבות בונוסים מהכנסות, בסך כולל של כ–26 מיליון שקל (מונחי עלות שכר לא משוערכת).

במהלך שנים אלה, לא התקיים דיון כלשהו — לא בדירקטוריון ולא בוועדת הביקורת — ביחס להסכמי ההעסקה של תמיר ופנט. גם לא נשאלה השאלה למה צריך לשלם שכר מנכ"ל כפול. "בשנים אלה צברה החברה הפסדים בסכום עתק כולל של כ–140 מיליון דולר, כאשר במקביל שכרם של תמיר ופנט תופח מדי שנה כך שבסך הכל ב–2000–2004 עלות העסקתם של תמיר ופנט בחברה הסתכמה ב–26.5 מיליון שקל", נכתב.

ב–2005 אושרו הסכמי העסקה חדשים בהתבסס על מצגים כוזבים שהציגו תמיר ופנט למוסדות החברה, מידע חלקי ונתונים לא־נכונים, שלפיהם ההסכם מ–1993 הוארך מעת מעת, והיה עדיין בתוקף ב–2005. דגן טוען בדו"ח כי השניים ראו ב–2005 הזדמנות להסדיר את הסכמי ההעסקה שלהם, מכיוון שהיתה זו השנה הרווחית המשמעותית היחידה בתולדות החברה, כתוצאה מעסקה חד־פעמית.

מכיוון שהשניים היו בעלי שליטה, נדרש אישור משולש לתנאי העסקתם — של ועדת הביקורת, הדירקטוריון ושליש מבעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באסיפת בעלי מניות, אך נטען כי אישור כזה לא התבקש וממילא לא ניתן. התוצאה היא שהסכם 1993 פקע ב–1999, והסכמי 2005 אושרו שלא כדין. כעת מבקש דגן כי בית המשפט יחייב את תמיר ופנט להשיב לקופת החברה את כל התגמולים ששולמו להם שלא כדין בסך משוער של 123 מיליון שקל.

דגן כותב כי מבדיקה שערך התברר כי דירקטוריון החברה מעולם לא דן בשאלה אם תמיר ופנט הם בעלי שליטה. "תמיר הציג מצגים כוזבים כאילו הדירקטוריון דן בשאלת היותם בעלי שליטה בחברה וכי ניתנו חוות דעת משפטיות על ידי שני משרדי עורכי דין (משרד גולדפרב — היועצים המשפטיים הקבועים של החברה, ומשרד ש.הורביץ), שלפיהן הם אינם בעלי שליטה. בפועל, מעולם לא התקיים דיון בדירקטוריון החברה לשאלה זו, ומעולם גם לא ניתנה חוות דעת משפטית ממשרדי עורכי הדין".

עוד נכתב כי "מהנסיבות המתוארות ומהאופן שבו התנהל הליך אישור ההעסקה של תמיר ופנט ניכר כי באורכית היתה קיימת בעיית נציג חריפה. 'שומרי הסף' (לרבות הדח"צים) שימשו חותמת גומי של בעלי השליטה, חתמו על פרוטוקולי החלטות שנוסחו על ידי תמיר ופנט עבורם מראש, ואישרו עסקות עם בעלי שליטה בלי לבקש הבהרות ומבלי לבצע פעולות מינימליות ומתבקשות.

"כך, למשל, העובדה הבלתי נתפשת כמעט היא שאף אחד מהדירקטורים לא ביקש לראות ולא ראה בפועל את ההסכם מ–1993, שעל בסיסו ובהסתמך על הוראותיו אישרו כל הגורמים הרלוונטיים את תנאי ההעסקה ה'מתוקנים'".

ניסו להסוות מכירת 80% מאחזקותיהם

לפי הדו"ח, לאורכית נגרם נזק של 71 מיליון שקל כתוצאה מ"חלוקות אסורות". מדובר ברכישות עצמיות של החברה של איגרות חוב להמרה ומניות באופן בלתי חוקי. הטענה היא כי תמיר, פנט ובוים ידעו כי מדובר בחלוקות אסורות, שאינן עומדות במבחני החלוקה — ולמרות זאת בחרו לא להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט כפי שמחייב החוק. בוים, אגב, לפי הדו"ח, מימש אופציות למניות החברה וגרף כ–48 מיליון שקל.

אביב בוים
עופר וקנין

אחת הדוגמאות היא עסקה שביצעה החברה בינואר 2003 לרכישת אחזקותיה של כלל תעשיות, שהיתה בעלת מניות מהותית באורכית. בעסקה זו שילמה אורכית לכלל תעשיות סכום נומינלי של יותר מ–70 מיליון שקל, ולפי הדו"ח, "נועדה לשרת את תמיר ופנט עצמם ולא את טובת החברה, תוך 'קנייה החוצה' של בעל מניות 'אקטיבי' שעשה 'צרות' ושאיים על שליטתם של תמיר ופנט. גם אילו עסקת כלל תעשיות היתה לטובת החברה הרי שממילא היא מהווה 'חלוקה אסורה' כהגדרתה בחוק החברות". אותו בעל מניות אקטיבי היה נוחי דנקנר, שקנה חצי שנה קודם לכן את השליטה באי.די.בי, שהחזיקה בכלל תעשיות.

מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של החברה, שבמהלכה הועלתה האפשרות לרכישה עצמית של מניות, עולה לכאורה כי שמה של כלל תעשיות כלל לא עלה לדיון. בדו"ח מצוין כי מתכתובות מייל שהוחלפו באותה תקופה בין בוים, תמיר ועו"ד יודי לוי ממשרד גולדפרב עולה כי "נוסח הפרוטוקול הסופי גובש לאחר סבב הערות ושינויי נוסח מצד היועצים המשפטיים של החברה, שבמסגרתם הושמטו פרטים ונתונים שהופיעו בנוסח הפרוטוקול המקורי, לרבות מחיקת פרטי המשא ומתן שהתנהל מול כלל תעשיות".

הדו"ח מתייחס גם למכירות מניות של תמיר ופנט לאורך השנים. אחת ההתייחסויות היא לתקופה מ–2005 עד אפריל 2006 — שבה הם מכרו יותר מ–80% מאחזקותיהם בחברה. נתון מהותי זה לא דווח לציבור ותמיר ופנט אף עשו כל שביכולתם כדי להסוות אותו.

"במארס־יולי 2006 (מיד לאחר שתמיר ופנט נפטרו מיותר מ–80% מאחזקותיהם בחברה) מניית אורכית קרסה, ושער המניה צנח משיא של 30 דולר ל–6.8 דולרים למנייה ביולי 2006. העובדה שמחיר מניית אורכית הגיע לשפל בתוך תקופה קצרה מאוד (פחות מארבעה חודשים) מעוררת חשש כבד כי תמיר ופנט ביקשו למכור ולממש את הרוב המכריע של מניותיהם מבלי שהדבר ייודע בשוק, ויחשוף מוקדם מדי את הערכותיהם ביחס למצבה האמיתי של החברה", נכתב בדו"ח.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם