דיל התאגיד עקום ומעוות - האם הוא ישרוד את בג"ץ? - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

דיל התאגיד עקום ומעוות - האם הוא ישרוד את בג"ץ?

הפגיעה בעצמאות השידור ומעורבות נתניהו בתאגיד, בעודו נתון בניגוד עניינים ובחקירה פלילית, הן רק כמה מהטענות נגד ההסכמות בין נתניהו לכחלון ■ בעבר הצהירה הממשלה כי התאגיד הוא היחיד שיכול להבטיח שידור ציבורי עצמאי. כיצד ינומק השינוי בעמדתה?

43תגובות
הפגנת עובדי התאגיד אתמול בתל אביב
אילן אסייג

המתווה לשידור הציבורי החדש, שגיבשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון, הוא עקום ומעוות. אחרי שהתפזר אבק המשבר הפוליטי, בשוך הסערה, לא ניתן להצביע על אינטרס ציבורי שיכול להצדיק את יצור הכלאיים החדש.

במקרה הזה, האינטרס הפוליטי האישי גבר על טובת הציבור. נחזור למושכלות יסוד: האינטרס הציבורי הוא הקמה של גוף שידור ציבורי יעיל, מודרני, עצמאי וא־פוליטי. רשות השידור המחרחרת אינה הגוף הזה.

רשות השידור היתה במשך עשרות שנים גוף מסואב, לא־יעיל, נתון למרותו של הדרג הפוליטי וכזה שמאבד את הרלוונטיות שלו בתחרות על תשומת הלב של הציבור בתחום השידורים. רפורמות לשיקום השידור הציבורי כשלו בזו אחר זו, עד שב–2014 נפל דבר: בעקבות המלצות ועדה בראשות רם לנדס, שכללה נציגים של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, הוחלט על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי.

מכיוון שיש סיכוי טוב שמתווה נתניהו־כחלון יגיע לפתחו של בג"ץ, כדאי לעיין בתשתית המשפטית שעליה הניחה הממשלה את הקמת תאגיד השידור החדש.

בהצעת החוק מ–2014, ואושרה גם על ידי נתניהו, נכתב כי "לאחר בחינה מעמיקה של השידור הציבורי בישראל המליצה ועדת לנדס על הקמת גוף חדש שיקיים את השידור הציבורי לצד סגירת רשות השידור". בדברי ההסבר להצעת החוק מטעם הממשלה נכתב: "הוועדה סברה כי זהו המתווה היחיד אשר יאפשר את קיומו של גוף משדר ציבורי ועצמאי, רלוונטי, יעיל ומצטיין, שעובדיו יהיו גאים להיות חלק ממנו ושהמסך וגלי האתר שלו יאופיינו בתוכן איכותי ורלוונטי לחברה הישראלית".

מה נשתנה בשלוש השנים מאז קיבלה הממשלה את העמדה שלפיה סגירת הרשות והקמת התאגיד הם "המתווה היחיד" שיאפשר שידור ציבורי עצמאי, יעיל ומצטיין? כיצד ינומק החוק החדש שתצטרך הממשלה לנסח כדי להקים את יצור הכלאיים החדש?

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יצטרך לפתור את הקושיה הזו. הרי לא ניתן לכתוב בהצעת החוק החדשה שהחוק הקודם היה פשוט מוצלח מדי והשיג את מטרתו — הפרדת השידור מהדרג הפוליטי.

כחלון הציג כהישג את העובדה שהצליח לבלום את חוק הפיקוח על השידורים שגיבש נתניהו. כלומר, כחלון מודה שההסכם החדש רע לציבור, אבל טוען שמנע חוק מזיק עוד יותר. אולי יכתבו בדברי ההסבר להצעת החוק שההסדר החדש אמנם גרוע — אבל דעו לכם, יכול היה להיות גרוע יותר. סביר יותר להניח שחוק הפיקוח לא נועד באמת לעבור את הכנסת, אלא נברא על ידי נתניהו כ"עז" כדי לחלץ מכחלון הסכמה לביטול התאגיד.

הטענות המשפטיות שניתן להעלות נגד מתווה נתניהו־כחלון רבות: ההסדר פוגע בחופש הביטוי, כשהוא מחזיר את חטיבת החדשות מהתאגיד לגוף שוועדת לנדס קבעה שאינו עצמאי; המתווה נגוע בחוסר סבירות קיצוני בעצם ההחלטה לשנות בהינף קולמוס וללא סיבה מהותית חוק שידורים שגובש על ידי ועדה מקצועית; מעורבותו של ראש הממשלה במתווה פגומה מהיסוד, שעה שהוא מנוע מלעסוק בענייני משרד התקשורת בגלל חקירה פלילית וניגודי עניינים עקב חברותו עם טייקוני מדיה; והפגיעה במאות עובדים שעלולים למצוא עצמם ללא עבודה גם היא עוולה שלא ניתן להתעלם ממנה.

העילה האמיתית הנחוצה לשופטי בג"ץ היא עילת "הם איבדו את זה לגמרי שם בממשלה". בפועל, בג"ץ ממעט לבטל חוקים של הכנסת. הסיכוי שאיזו מן הטענות המשפטיות הקונבנציונליות שהוזכרו כאן תביא לביטולו של חוק שיעגן את מתווה השידור הציבורי המעוות — אינו גדול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#