עד כמה חזקה זכות היוצרים? - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עד כמה חזקה זכות היוצרים?

תביעה משפטית שהגישו שני חוקרים נגד נכדו של ג'יימס ג'ויס עשויה להשפיע על אופן אכיפת זכויות היוצרים והקניין הרוחני

האם יכול בעל זכות היוצרים לעשות שימוש בזכויותיו על מנת להרתיע חוקרים מביצוע מחקר אקדמי על היצירות המוגנות? האם אין גבול לצעדים בהם יכול בעל הזכות לנקוט על מנת להפחיד את מפרי זכויות היוצרים?

חוקי זכויות היוצרים מגינים על היצירה במהלך חיי היוצר, ואף לתקופה משמעותית לאחר מותו. בארץ תקף חוק זכויות היוצרים לתקופה של 50 שנה לאחר מות היוצר, ובארה"ב - לתקופה של 70 שנה, בעקות התיקונים האחרונים בחוק, המכונים "תיקוני מיקי מאוס". זאת, במטרה לאפשר ליוצר לחיות בכבוד מיצירתו, על אף חשיפתה בפני הציבור.

חוקי זכויות היוצרים אף מכילים תקנות המגינות על מלומדים המעתיקים ועושים שימוש ביצירות לשם מחקר שלהן. אין חולק על זכותם של יוצרים להגן על עצמם ועל יצירותיהם באמצעות זכויות אלו, אם כי הוכחתם של חריגים הנוגעים למחקר היצירות אינה פשוטה והיא נתונה לשיקול דעתה של כל ערכאה.

בחודש יוני 2006 הוגש כתב תביעה על ידי פרופ' לורנס לסיג, מאוניברסיטת סטנפורד ומאושיות האינטרנט, במסגרתו הוא מבקש לסייג ולקבוע סטנדרטים חדשים לאופן ההגנה האפשרית על זכויות היוצרים.

סטפן ג'ויס הוא נכדו של ג'יימס ג'ויס ("יוליסס", "הדאבלינאים" ועוד), והצאצא האחרון של הסופר הידוע. לאורך השנים פסע סטפן בעקבותיו של סבו, ופעל לדכא פגיעה בפרטיותו, וכן לסכל ביצוע מחקר אקדמי המתייחס ליצירותיו של סבו. הנכד נקט באמצעים שונים כגון שלילת חומרים בפועל ואף איומי תביעה בגין הפרת זכות יוצרים.

הבוז שרוחש סטפן ג'ויס למחקר האקדמי הביאו לומר, כי סבו היה משקיף בגיחוך על אותו מחקר אקדמי, שכן אין כל צורך בו וכל אחד יכול לקרוא את ספריו של ג'ויס במישרין. כג'ויס, כך צאצאיו, שפעלו באופן נחרץ להגנה על פרטיותם ולשימור יצירותיו של ג'ויס. בין היתר נקטו באמצעים משפטיים למטרה זו, תוך איומים בתביעות בגין הפרת זכויות יוצרים, ואף הגשת תביעות שכאלו. הגנה (יש אומרים מוגזמת) זו על הזכויות, הובילה למצב בו כמעט ולא ניתן למצוא עוד ניתוחים אקדמיים של כתבי היד של ג'ויס, ביוגרפיות חדשות המתייחסות לחייו ולחיי הקרובים לו ובוודאי שלא עותקים דיגיטלים של כתביו.

הדין האמריקאי, בדומה לישראלי ובשונה מהאירופי, מתיר שימוש הוגן ביצירה לצרכים שונים, אך הגדרתו של אותו "שימוש הוגן" הינה בעייתית ביותר. איזה היקף של העתקה מותר כשימוש הוגן? האם העתקה ממספר יצירות, ואפילו קטעים קצרים, עדיין תהווה "שימוש הוגן"? כל אותן שאלות פתוחות, שפתרונן ימצא רק לאחר דיון משפטי יקר ותובעני, יחד עם נטיית העזבון להגן על זכויותיו של ג'ויס באופן אקטיבי ותוקפני, גרמו למעשה להדלדלות השיח האקדמי והציבורי ביצירותיו של ג'ויס.


הבוז שרוחש סטפן ג’ויס למחקר האקדמי הביאו לומר, כי סבו היה משקיף בגיחוך על אותו מחקר אקדמי, שכן אין כל צורך בו וכל אחד יכול לקרוא את ספריו של ג’ויס במישרין

מרבית החוקרים סירבו לערב עצמם במלחמות משפטיות ולשלם מחיר אישי וכלכלי כבד, תוך שהם מעדיפים להפנות את מאמציהם לתחומים אחרים.

בשנת 2003 פרסמה קרול שלוס מסטנפורד ספר על חייה האומללים של לוסיה ג'ויס (בתו של הסופר ודודתו של סטפן), חולת הנפש. איומיו של סטפן והלחץ שהפעיל על המו"ל של שלוס עזרו, ובית ההוצאה לאור של שלוס צמצם את תוכן הספר בעת פרסומו בצורה ניכרת. בפניותיו הדגיש סטפן כי "מעולם לא הפסיד בתביעת זכות יוצרים" וקבע, כי שלוס לא קיבלה ממנו רשות לפרסם מכתבים מסויימים בספרה, מכתבים שיתכן שלמעשה הוא אינו בעל זכויות היוצרים בהם. למרות זאת, שלוס לא ויתרה והציגה את אותם חלקים שצונזרו על ידי המו"ל באתר האינטרנט שלה (אם כי תחת סיסמא ולא באופן הפתוח לציבור).

עד עתה, איש לא כפר בכך שבעל זכות היוצרים רשאי לנקוט בכל צעד אפשרי על מנת לאכוף את זכותו. למרות זאת, החליטו שלוס ולסיג להגיש כתב תביעה כנגד סטפן ג'ויס, בעל זכויות היוצרים, בצעד חדשני ומרתק. כתב התביעה הוגש בבית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה והוא מצרף בקשות לסעדים ידועים ומקובלים (הצהרה כי אין במעשיה של שלוס משום הפרת זכויות יוצרים, שכן היא נהנית מההגנות הקבועות בחוק), יחד עם סעדים חדשניים ומעניינים (הטענה לפיה איומים, הפעלת לחץ על המו"ל ונסיונות לפגוע במחקר האקדמי של המפרסם תוך השחרת פניו בעיני עמיתיו הינם כשלעצמם צעדים אסורים מבחינה חוקית, ועל כן אין לאפשר להם למנוע פרסום כאמור, אף אם הוא מהווה הפרת זכות יוצרים).

כחלק מטענות תביעתה, מציינת שלוס את פעולותיו של סטפן בהסתרת והשמדת מכתבים, על אף שאין לו בהם זכויות יוצרים, והעלאת טענות בדבר זכויות יוצרים בתחומים שאין ולא יכולות להיות לו זכויות בהם, ומדגימה צעדים אלו אף ביחס לחוקרים קודמים שחזרו בהם מחלקים ניכרים ממאמריהם בעקבות מכתבי ההפחדה.

תביעה זו של לסיג ושלוס, אם תתקבל, תהיה בעלת השפעה רבה בתחומים שונים ורבים, כגון יכולתן של חברות המדיה השונות לאכוף את זכויותיהן. במיוחד תשפיע ההחלטה על יכולתם של יוצרים ואולי אף בעלי זכויות קניין רוחני אחרות, כגון פטנטים, לאכוף בקנאות מוחלטת את זכויותיהם. בשלב זה לא נותר לנו אלא להמתין ולראות כיצד יתקדם ההליך המשפטי בתיק זה, והאם אכן תהיה לתוצאתו השפעה על אופן אכיפת זכויות הקניין הרוחני.

אין באמור לעיל כדי להוות המלצה או חוות דעת מוסמכת כלשהי. האמור לעיל משקף את דעתו של הכותב בלבד ואין להסתמך עליו בלא להתייעץ עם בעל מקצוע מתאים. האמור בכתבה זו מסתמך בעיקרו על כתב התביעה שהוגש באותו עניין

הכותב מתמחה במשפט מסחרי, קניין רוחני ודיני אינטרנט. ניתן לקרוא עוד ב-http://www.y-law.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#