ההשחתה המוסדית של ממשל נתניהו

ועדת המדע של הכנסת תדון השבוע בהתערבות תמוהה של ראש הממשלה לקידום העתקת מכון וולקני לאזור הצפון, בניגוד להמלצות ועדה מקצועית ■ נאמן לשיטתו, כמו באישור מתווה הגז, גם הפעם עוקף נתניהו הליך קבלת החלטות חוקי בעזרת צוות חדש נטול מומחיות בתחום

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו )מימין(, מנהל מכון וולקני לשעבר יורם קפולניק, והשר אורי אריאל
בנימין נתניהו, מנהל מכון וולקני לשעבר יורם קפולניק, והשר אורי אריאלצילום: אוהד צויגנברג

כיצד נהפך ממשל נתניהו לכזה הלוקה בשחיתות מוסדית? "כשאני רוצה משהו, אני משיג אותו", אמר ראש הממשלה בספטמבר 2015, בעוד מכשולים משפטיים וחוקיים עיכבו את מתווה הגז. נתניהו השתמש אז בכל טריק אפשרי כדי להעבירו בממשלה, תוך עקיפת הכנסת.

צרפו את המשפט הזה להסבר של לשכת נתניהו, שלפיו "האנשים סביב ראש הממשלה יודעים שאסור לפנות אליו בענייניהם העסקיים". זו תגובה שנמסרה על ידי הלשכה, בניסיון להרחיק את החשד לכך שהתערבות נתניהו ברכישת הצוללות הגרמניות וכלי שיט אחרים נועדה להיטיב עם קרוב משפחתו, עו"ד דוד שמרון, שהעניק ייעוץ משפטי למתווך בעסקה.

צירוף שני המשפטים האלה הוא תורת השחיתות המוסדית כולה. אפשר לקרוא לזה: שיטת נתניהו. כשהוא רוצה משהו, הוא לא רק משיג אותו. בדרך להשגת היעד הוא מוכן לעקוף כל משוכה.

בממשלתו אין כבוד למערכת האיזונים המורכבת של חוק ומינהל תקין. זו מערכת שנועדה לשרת את אינטרס הציבור, ונדרסת ביד קלה וברגל גסה. נתניהו אמנם מעדיף לפעול בתחילה בדרך המקובלת, אבל כשמערכת האיזונים החוקית אינה זורמת איתו, הוא עוקף אותה. שיטת המעקף החביבה עליו היא הדחת אנשי המקצוע המשרתים את האינטרס הציבורי, והחלפתם באנשי אמון או באנשי מקצוע אחרים שצפויים לקבל את ההחלטה הרצויה.

סדרת העדויות ארוכה ומתמשכת. נתניהו הביא להתפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, שסבר כי מתווה הגז אינו תחרותי ופוגע ברווחת הצרכנים.

מנהלת רשות החשמל, עו"ד אורית פרקש־הכהן, הודחה בהליך חקיקה פרסונלי חסר תקדים לאחר שהתנגדה גם היא למתווה הגז, והרשות כולה איבדה את עצמאותה המוסדית והוכפפה לאיש אמונו של נתניהו, שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ. נתניהו גם נטל את תיק הכלכלה מידיו של השר אריה דרעי, מאחר שלא היה מוכן לחתום על אישור מתווה הגז.

באחרונה חשף חיים לווינסון ב"הארץ" כי באופן דומה ניסה נתניהו למנות את החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו למנכ"לית משרד הביטחון במקום האלוף במיל' דן הראל, שכנראה התנגד לגישת נתניהו בפרשת הצוללות.

אינטרס לא ברור במכון וולקני

בימים האחרונים נחשפה התערבות מעוררת סימני שאלה של נתניהו בעניין מכון וולקני. המכון הידוע הוא אחד מסמלי ההצלחה המדעית והמחקר היישומי של ישראל בעולם. לא סתם הזמין אליו שר החקלאות, אורי אריאל, את ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מדוודב לביקור, לאותו אירוע מביך שבו העניק למדוודב רחפן במתנה בניגוד לכללי המינהל התקין.

שר החקלאות מעוניין להעביר את מכון וולקני מבית דגן שבאזור המרכז לגליל, כדי לחזק את הפריפריה. חיזוקה הוא דבר ראוי כשלעצמו, אך העתקת מכון מחקר היא פרויקט לאומי שאי־אפשר לקבלו בהינף יד.

המועצה הלאומית לכלכלה, בראשות פרופ' אבי שמחון, התבקשה לבחון את הנושא. לפי החוק, המועצה חייבת לפנות לקבלת חוות דעת מהמועצה הלאומית למחקר ולפיתוח (מולמו"פ). זו ועדה מגוונת של מומחים בתחומי המחקר, שמונו על ידי נשיא המדינה. חבריה הם עצמאיים ובלתי תלויים. חוות הדעת של המולמו"פ לא שללה את העברת מכון וולקני לצפון, אבל הסתייגה מכך. חברי המולמו"פ הזהירו כי ללא בניית תשתית הולמת מבחינה מחקרית והבטחה כי החוקרים במכון יעברו לצפון, לצד תנאים לא פשוטים נוספים, קיימת סכנה משמעותית כי העתקת המכון לצפון תמוטט אותו.

מה לנתניהו ולהעתקת מכון וולקני לצפון? לא ברור. אבל באחרונה הוא מינה צוות לבחינת המהלך.

ראשית, אין כל בסיס בחוק למינוי הצוות. הסמכות לייעץ בדבר העתקת מכון וולקני לצפון נתונה לפי חוק למולמו"פ. כנראה ששוב נתניהו מסרב לקבל המלצה של דרג המקצועי שאינה מתאימה למטרתו. במקום צוות מדעי בלתי תלוי, אין בצוות הנוכחי אנשי מדע כלל, והוא מורכב כולו מאנשים שתלויים בקידומם בדרג הפוליטי. איש המקצוע היחיד בצוות מתחום האקדמיה הוא שמחון. כל היתר הם פקידים בכירים, כמו סגן ראש אגף התקציבים אודי אדירי, ראש רשות מקרקעי ישראל עדיאל שמרון, מנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן אליהו ומ"מ ראש מינהל התכנון שירי ברנד.

מינוי הצוות הוא וריאציה על הצוות שמינה נתניהו לנהל את המשא ומתן עם חברות הגז הטבעי לצורך גיבוש מתווה הגז. גם שם לא היה בסיס להקמת הצוות, וגם אז לחבריו לא היה ניסיון של ממש בתחום. המהלך יעלה ביום שני לדיון בוועדת המדע של הכנסת, לבקשת ח"כ עומר ברלב (עבודה).

מדוע למנות צוות לבחינת נושא שהחוק קובע כי הגורם שאמור לבחון אותו הוא המולמו"פ? התשובה ברורה: שיטת נתניהו. עמדת המולמו"פ מקשה על העברת מכון וולקני, אבל הצוות הנוכחי יעביר את ההחלטה הרצויה לראש הממשלה. האם זו תהיה התוצאה הרצויה מבחינת הציבור? כנראה שלא. האם נתניהו ישיג את מה שהוא רוצה? כנראה שכן. האם מישהו ירוויח מהעתקת המכון? נתניהו לא ראה, לא ידע, לא שמע.

מי מרוויח מהשיטה

סביבתו הקרובה של נתניהו כוללת לא מעט בעלי אינטרסים פרטיים, או כאלה שקשורים לבעלי אינטרסים פרטיים. לפי לשכת ראש הממשלה, נתניהו אינו שואל ואינו יודע מה האינטרסים האלה, אבל קשה מאוד לקבל את הטענה הגורפת הזאת. אם נקבל אותה, עצימת העיניים ואטימת האוזניים מחסנת את נתניהו אישית מאחריות פלילית לעבירות שחיתות. החלטותיו נקיות. לאנשים סביבו, לעומת זאת, יש מידע עצום בהשוואה לציבור ביחס לכוונותיו של ראש הממשלה — והם יודעים שהוא משיג את מה שהוא רוצה.

רשימת האנשים בעלי המידע העודף והאינטרסים העסקיים כוללת שמות כמו ראש הסגל לשעבר שנחקר באחרונה, ארי הרו, יועץ התקשורת ואיש יחסי הציבור ניר חפץ, פרקליטי המשפחה דוד שמרון ויצחק מולכו, ועוד. גם אם יש להם הסדרי ניגוד עניינים, פרשת הצוללות ממחישה כי מדובר בהסדרים שמכסים טפח עסקי ומגלים טפחיים.

שיטת נתניהו היא זו שאיפשרה ליועצת לשעבר פרח לרנר להיקלע לניגוד עניינים. בעלה של לרנר גייס לקוחות באמצעות הקירבה של אשתו לנתניהו. היא מצדה קידמה אינטרסים של לקוחותיו בלשכה. פרקליט המדינה, שי ניצן, הקל עם לרנר כשלא מיצה את הדין עמה — והסכים להעביר את עניינה לדין משמעתי. לרנר הודתה בבית הדין במעשי מרמה והפרת אמונים, ונידונה בהסדר טיעון מקל להרחקה של חמש שנים משירות המדינה.

אם זהו סדר הגודל של הסנקציה שבו מסתפקת הפרקליטות במאמציה לבצר את המינהל התקין בסביבת נתניהו, משתלם בהחלט להיות דג באקווריום של ראש הממשלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker