המדינה הצליחה לצמצם את מעצרי השווא - האם זה משתלם גם מבחינה כלכלית?

ב-1998 הרחיב משרד המשפטים את הזכות לייצוג על ידי הסנגוריה הציבורית גם לעצורים שעדיין לא הוגש נגדם כתב אישום ■ חוקרים ישראלים מצאו כי עלות של 120 מיליון שקל בשנה התבטאה בירידה במשך המעצרים ובמספרם - אך גם בעלייה בפשיעה

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אזיקים. אילוסטרציה
צילום: איל ורשבסקי

האם הזכות הבסיסית לייצוג משפטי בישראל אפקטיבית, והאם היא עלולה להביא להגדלת הפשיעה במדינה? מחקר שנערך על ידי שלושה חוקרים ישראלים בדק את השאלה הזאת, ובחן את הזכות הבסיסית לייצוג מזווית שחוקרים ממעטים לגעת בה.

במחקר נמצא כי רפורמה שהתחילה ב-1998, והרחיבה את הזכות לייצוג משפטי לעצורים, הצליחה לקצר את משך המעצרים, הגדילה את שיעור העצורים שהשתחררו מהמעצר מחוסר אשמה וחסכה 30 אלף ימי מעצר בשנה.

תוצאה נוספת שנמצאה במחקר היתה ירידה בפעילות המשטרתית, כפי שהיא באה לידי ביטוי במספר המעצרים. ואולם המסקנה הבעייתית היתה שהאפקטיביות של הסנגורים הציבוריים והירידה בפעילות המשטרתית גרמו לעלייה של 3.3% בשנה בפשעי הרכוש.

התוצאות של הרחבת זכות הייצוג לעצורים

המחקר נערך לאחרונה על ידי הכלכלנים ד"ר אורן רגבי מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ד"ר איתי אטר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וד"ר יהונתן גבעתי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, והתקבל לפרסום באחרונה בכתב העת הכלכלי "American Economic Journal: Economic Policy".

גם אם עלייה של 3.3% בפשעי רכוש נשמעת כמו עניין שולי, החוקרים מסבירים כי מדובר בנתון משמעותי. אפשר להבין זאת מכך שבמחקרים בעולם נמצא שירידה משמעותית של 10% בפעילות המשטרה מביאה לעלייה של כ-4% בפשיעה.

אפקטיביות בשמירה על זכויות העצירים

יואב ספיר
ד"ר יואב ספירצילום: אייל טואג

הזכות לייצוג היא זכות בסיסית שניתנת לנאשמים ברוב מערכות המשפט בעולם. בישראל היא ניתנת באמצעות הסנגוריה הציבורית, שהוקמה ב-1995. עד סוף שנות ה-90 ייצגה הסנגוריה הציבורית נאשמים רק לאחר הגשת כתב אישום. ב-1998–2002 הרחיב משרד המשפטים את הזכות לייצוג גם להליכי המעצר, כך שעצורים בעלי הכנסה נמוכה מסף הקבוע בחוק זכאים גם הם להיות מיוצגים על ידי עורך דין שמונה ומומן על ידי הסנגוריה הציבורית.

החוקרים בחנו את ההשפעה של מתן זכות הייצוג על החלטות בית המשפט בהליכי מעצר, על הפעילות המשטרתית ועל היקפי הפשיעה. לצורך המחקר הם בחנו נתונים של כלל המעצרים שביצעה המשטרה בגין עבירות רכוש ב–1996–2003. מדובר בכ-112 אלף מעצרים וכ–60 אלף עצורים, ועל כל מעצר יש נתונים בנוגע ליחידה שביצעה אותו, התאריך ותקופת המעצר. בנוסף, היו לחוקרים נתונים מלאים על כ-2.2 מיליון פשעי רכוש שדווחו למשטרה באותה תקופה.

נקודת הבסיס ההשוואתי במחקר היתה הנתונים בשנתיים לפני הרחבת הזכות לייצוג ב-1998, לעומת התקופה שאחריה. עם זאת, מכיוון שהתקנות נכנסו לתוקפן בהדרגה מבחינה גיאוגרפית, והפרישה הכלל־ארצית הושלמה רק ב-2002, המחקר בחן גם את ההשפעה של הזכות לייצוג באמצעות השוואה בין אזורים שבהם ניתנה הזכות לייצוג לעומת אזורים שבהם הזכות עדיין לא ניתנה.

ד"ר איתי אטר
ד"ר איתי אטרצילום: ישראל הדרי

ראשית בדקו החוקרים את מידת האפקטיביות של הסנגורים הציבוריים בהליכי המעצר. "מצאנו שהרחבת הזכות לייצוג בהליכי מעצר קיצרה את משך המעצרים ב-17%, והקטינה ב-5% את ההסתברות שבית המשפט יאריך את משך המעצר מעבר ל-24 השעות הראשונות", אומר רגבי. "בנוסף, מצאנו שבעקבות הרחבת זכות הייצוג להליכי המעצר, שיעור המעצרים שהסתיימו בשחרור העצור בעילה של חוסר אשמה עלה, ושיעור הגשת כתבי האישום בעקבות מעצרים ירד. לפיכך, נמצא שקיימת אפקטיביות של זכות הייצוג בשמירה על זכויותיהם של העצירים".

בשלב הבא, על רקע הממצאים הראשוניים שהצביעו על האפקטיביות של הסנגוריה הציבורית בהליכי המעצר, נבדקה ההשפעה של הרחבת הזכות לייצוג על פעילות המשטרה. ההשערה היתה שהירידה במשך המעצרים עלולה להוריד את המוטיבציה של המשטרה בטיפול בפשעי רכוש. ואכן, לפי ממצאי המחקר, מספר המעצרים בגין עבירות רכוש ירד בעקבות הרחבת הזכות לייצוג, ב-6%.

לבסוף בדקו החוקרים את השפעתה של הרפורמה של הרחבת הזכות לייצוג להליכי מעצר על היקף הפשיעה. ההנחה במקרה זה היתה שהאפקטיביות של הסנגורים הציבוריים והירידה בפעילות המשטרתית צפויות להשפיע על היקף פשעי הרכוש בישראל. הסיבה לכך היא שחלה ירידה בהרתעה, הנובעת מההבנה של פושעים פוטנציאלים שסיכויי התפיסה שלהם על ידי המשטרה קטנים יותר, ושיקבלו הגנה במקרה שייעצרו. ואכן, הממצאים הראו עלייה של 3.3% בפשעי הרכוש.

נתונים בכתבה

עד כמה כלכלי להרחיב את הזכות לייצוג?

המחקר מפנה זרקור אל עלות הזכות לייצוג - שמתבטאת גם בגידול בפשיעה - ולא רק אל התועלת החשובה, שבדרך כלל מסתכלים עליה, במתן הגנה משפטית לעצורים דלי אמצעים. עלות זו יכולה להשפיע על שיקולי מדיניות ביחס להיקף הזכות לייצוג.

ד"ר אורן רגבי
ד"ר אורן רגביצילום: דני מכליס

אטר מסביר כי העלות הכוללת של הרפורמה היא כ-120 מיליון שקל לשנה נטו. את העלות הזאת הם חישבו כעלות הגידול בתקציב של הסנגוריה הציבורית, בנוסף לאומדן של העלות שנגרמה כתוצאה מעלייה בפשיעה. מעלויות אלה הם הפחיתו את החיסכון שנוצר מהפחתת ימי מעצר ואת התועלת שבהשתתפות בשוק העבודה של אנשים שמעצרם נחסך בשל הרפורמה.

דרך אחת לבחון את העלות לתושב היא לחלק את העלות נטו למספר התושבים. במקרה זה מדובר בכ-20 שקל לכל תושב בשנות הרפורמה הראשונות, ופחות מכך היום (כשמספר התושבים עלה). האם כל אחד מאתנו היה מוכן לשלם 20 שקל בשנה כדי שתהיה לו או לכל אזרח אחר במדינה הזכות לייצוג בשעת הצורך? כנראה שהתשובה על כך תהיה חיובית.

דרך אחרת להסתכל על הדברים היא לומר שהעלות של 120 מיליון שקל חסכה 30 אלף ימי מעצר בשנה. כלומר, על כל יום מעצר שנחסך (בהנחה שהוא היה מעצר שווא) המדינה שילמה 4,000 שקל. האם הסכום שווה את התועלת? כאן התשובה כבר ברורה פחות.

המדינות שבהן הזכות לעו"ד מוגבלת

ד"ר יהונתן גבעתי
ד"ר יהונתן גבעתיצילום: דגלס גתרי

"אין לנו עמדה בנושא, או אמירה חד־משמעית אם הרפורמה היתה דבר טוב או רע", אומר אטר. "לזכות לייצוג יש חשיבות לאזרח, והמטרה שלנו היתה להראות ברמה האמפירית שזכות זו יכולה להיתרגם גם לרמת הפשיעה".

גבעתי מסביר כי למסקנות של המחקר יש השלכות על קביעת המדיניות בשאלת הזכות לייצוג ועל השאלה עד כמה כדאי להרחיב אותה. בארה"ב, למשל, הזכות לייצוג היא נרחבת למדי ביחס למדינות אחרות.

בקנדה הזכות לייצוג בעת חקירה מוגבלת, ובצרפת הגישה לעורך דין אינה מובטחת בעת מעצר, אלא מוגבלת לרוב ל-30 דקות של ייעוץ, ועורכי דין אינם נוכחים במרבית החקירות. בגרמניה לחשודים אין זכות לעורך דין כלל, ובאיטליה הזכות לעורך דין יכולה להידחות עד ל-48 שעות על ידי תובע, ועד לחמישה ימים על ידי שופט.

לדברי רגבי, "הממצאים שלנו מראים כי אם ההוצאות על הזכות לייצוג הן גבוהות, אפשר לטעון להגבלת הזכות, כפי שאכן קורה בחלק מהמדינות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker