שופט בית המשפט העליון בדימוס, יצחק אנגלרד, נחלץ להגנת המערכת המשפטית - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שופט בית המשפט העליון בדימוס, יצחק אנגלרד, נחלץ להגנת המערכת המשפטית

שנה לא פשוטה עברה על מערכת בתי המשפט; השופט יצחק אנגלרד, מזקני השבט, בראיון ל-TheMarker: ההומוגניות בקרב שופטי ביהמ"ש העליון היא "סתם מיתוס", באקטיוויזם "אשמה גם הכנסת" והפוליטיקאים "התערבותם במינויים גורמת לבעיות רציניות"; "המצב האידיאלי הוא שרק שופטים ממנים שופטים"

תגובות

לא נראה שהפרישה מכס השיפוט ב-2003 גרמה לשופט בדימוס יצחק אנגלרד לצמצם את פעילותו; אם כבר, להיפך. בימים אלה הוא משמש ראש הוועדה הבוחנת את לימודי המשפטים בישראל. כמו כן מונה לאחרונה על ידי ראש הממשלה לבדוק את מסמכי ועדת אגרנט, המועמדים לפרסום כעת, כשלושים שנה לאחר פרסום הדו"ח. הוא גם יושב בוועדת התמלוגים שהוקמה לפי חוק הפטנטים וחבר בוועדה העוסקת בקודיפיקציה של המשפט האזרחי בישראל. "אבל ההנאה הכי גדולה שלי היא המחקר", אומר אנגלרד. "אני יושב לי במנזר בירושלים וקורא טקסטים בלטינית מאת אריסטו על מהות הצדק".

הסערה שהתחוללה בחודשים האחרונים בעניין המינויים לבית המשפט העליון עוררה יצרים עזים מכל הכיוונים והעלתה שוב הצעות לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הכוללת כיום שלושה שופטים של בית המשפט עליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני עורכי דין. ח"כ מרינה סולודקין וח"כ גילה פינקלשטיין הציעו להגדיל את מספר השרים בוועדה לארבעה; ח"כ מיכאל איתן וח"כ ניסן סלומיאנסקי הציעו להגדיל את מספר חברי הוועדה מתשעה ל-12 ולהוסיף נציג אחד לממשלה, לכנסת וללשכת עורכי הדין; ואילו ח"כ נסים זאב ביקש להגדיל את מספר החברים בוועדה ל-13 ולהוסיף לה את שני הרבנים הראשיים, שר וחבר כנסת נוסף, וכן להחליף את אחד השופטים בדקאן אחת הפקולטות למשפטים.

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק מתנגד לשינוי כלשהו בהרכב הוועדה, ואומר כי היא אחת הפנינים של היצירה הישראלית המקורית. אולי באופן מפתיע מעט, דעתו של אנגלרד שונה מזו של ברק. לדעתו בהליך מינוי השופטים, כפי שהוא היום, יש סכנה גדולה מאוד של פוליטיזציה.

"המצב האידיאלי הוא שרק שופטים ממנים שופטים ללא התערבות פוליטיקאים", אומר אנגלרד. "לא טוב שפוליטיקאים עוסקים במינוי שופטים, זה גורם לבעיות רציניות. צריך לזכור שהתכונה החשובה ביותר של שופט היא יושר, העובדה שהוא לא חייב לאף אחד. ברקע הישראלי, ההתערבות הפוליטית במינוי שופטים היא הרת סכנה. יש מדינות שהשתתפות של פוליטיקאים בהליך בחירת השופטים אינה בעייתית, אבל לנו עדיין אין מסורת ארוכת שנים של דמוקרטיה".

אז אתה מציע ועדה לבחירת שופטים שתהיה מורכבת רק משופטים?

"הוועדה יכולה למנות גם שופטים בדימוס, אבל מדובר רק באנשי מקצוע שאין להם התחייבות פוליטית. אגב, כך נבחרו השופטים גם ביהדות, הסנהדרין בחר בעצמו את המצטרפים אליו".

אתה לא חושב שאם שופטים יבחרו שופטים רמת ההומוגניות בבית המשפט העליון - שכבר עתה מושמעת בעניינה ביקורת רבה - תגדל?

"אין כזה דבר הומוגניות, זהו מיתוס. האנשים שמגיעים לכהן בבית המשפט העליון הם אנשים אידיאליסטים ומוכשרים. אני לא ראיתי שאנחנו בעלי דעות זהות או רקע דומה. להיפך, יש חילוקי דעות רבים בין השופטים. כל אחד הוא בעל אישיות משלו. לא קיימת כל סכנה של הומוגניות אם אתה לוקח אנשים בעלי שיעור קומה".

האם לדעתך האג'נדה של המועמד לכס השיפוט צריכה להשפיע על בחירתו?

"אני מעדיף לא להתייחס לעניין זה, אבל אציין כי מה שצריך לבדוק אצל מועמד לשפיטה זה מקצועיות, יושרה ושכל ישר. כמו כן כמובן שיש לבדוק את עבודתו ולבחון את האדם עצמו".

ומה בדבר השתתפות נציגי לשכת עורכי הדין בבחירת השופטים?

"הכוונה המקורית היתה שהשתתפות נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים תהיה התערבות מקצועית גרידא, אולם לצערי אף השתתפות זו נהפכה לפוליטית במידה מסוימת".

ואם אנו עוסקים בלשכת עורכי הדין, מה דעתך על המשוב שעורכת הלשכה בין חבריה בנוגע לתפקוד השופטים?

"אני לא התרגשתי מהמשובים. במהותי אני איש אקדמיה ורגיל למשובים. הרגישות לעניין מובנת, אבל זה לא תופס אצלי מקום. אולי המשוב אינו כלי עדין במיוחד, אבל בהחלט מקובל עלי שיכולה להיות ביקורת על שופטים כאשר היא עניינית ומבוססת".

שתהיה דומה לשווייץ

אנגלרד נולד ב-33' בגרמניה, אבל את נעוריו בילה בשווייץ. לעובדה זו יש חשיבות רבה מבחינתו. "אין ספק שהתרבות האירופית השפיעה עלי. אני מביא עמי מטען מסוים. המערכת החינוכית שממנה באתי נתנה לי השכלה רחבה ביותר. הסדר של השווייצים, התפיסה הדמוקרטית שלהם, סדרי החברה שלהם, כל אלה השפיעו עלי. הייתי רוצה במובנים מסוימים שישראל תהיה יותר דומה לשווייץ".

מה למשל?

"אפשר ללמוד המון משווייץ. למשל, מה שחסר בישראל זו שגרה ותחזוקה. תראה את רמת התחזוקה של המכוניות, הכבישים ואפילו הבתים בישראל. שוויץ היא מדינה עשירה וחסכנית ואילו ישראל בזבזנית. יש לתחזק את הבתים, את הכבישים ואת המכוניות בצורה טובה יותר. זהו חלק מהתרבות האירופית שהיא חסכנית. אנו מבזבזים את המשאבים שלנו. אפשר גם ללמוד משווייץ למשל בעניין איכות הסביבה. קח לדוגמה את הטיפול בפסולת, אנחנו מפגרים כמה דורות אחרי שווייץ".

בתחילת שנות ה-50 עלה אנגלרד לישראל ולמד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר דוקטור למשפטים קיבל מאוניברסיטת פאריס. לאחר הסמכתו לעורך דין החל בקריירה אקדמית שבה לימד משפטים באוניברסיטה העברית וכן באוניברסיטאות דרום קליפורניה, ציריך, ייל וטורונטו. באמצע שנות ה-80 שימש דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. ב-97' קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט. באותה שנה מונה לבית המשפט העליון, שבו כיהן עד לפרישתו ב-2003.

אנגלרד הוא בין הבודדים שמונו לבית המשפט העליון ללא כל ניסיון בשפיטה או בעבודה כעורך דין. לעניין זה מציין אנגלרד, בחצי בדיחות הדעת, כי לבית המשפט העליון צריכים להתמנות השופטים המקצועיים ביותר ולכן ייתכן מאוד שהוא עצמו היה מצביע נגד מינויו. "העובדה שאתה פרופסור טוב לא אומרת שאתה תהיה שופט טוב. לי באופן אישי, כך נראה, היו תכונות נוספות שעזרו לי בתפקיד השיפוט, כמו למשל סבלנות וידע מקצועי".

מתח בין האליטה לעם

האם חלה לדעתך הידרדרות ברמה האתית של נבחרי הציבור?

"עובדה היא שנגד חברי כנסת לא מעטים הוגשו כתבי אישום ומתנהלות חקירות. כל אחד יודע שקיימת בעיה. אם אני משווה את המצב לכנסת הראשונה, הרי שחל שינוי לא קטן. האנשים שהכרתי היו יותר משכילים. הייתי יועץ של ועדת חוקה חוק ומשפט, ועבדתי עם אנשים שרמתם היתה גבוהה מאוד. החומר האנושי שהיה אז בכנסת היה מעולה. ואולם בסופו של דבר זה מה שהעם בוחר. זוהי בדיוק הדמוקרטיה".

מה ניתן לעשות כדי לשפר את הרמה האתית של נבחרי הציבור?

"זה עניין של חינוך. עיקר הדמוקרטיה זה חינוך. אי אפשר להילחם נגד הרוב. צריך לחנך את האנשים שיבחרו את האנשים הכי טובים. העם צריך לדאוג לכך שהאנשים הטובים ביותר ייבחרו. יש להבין, הנהגה זה מקצוע וחובה אזרחית. למשל, ביהדות המנהיג היה האיש המושלם ביותר. יתרה מזאת, אין ספק שיש מתח גדול בין האליטה לבין המון העם. המתח בין תלמידי חכמים לעמי ארצות קיים בכל חברה. זו שאלה גדולה של חינוך. הפתרון הוא שכולם יהיו לתלמידי חכמים. בתלמוד נאמר שגדולה שנאתם של עמי ארצות לתלמידי חכמים משנאתם של אומות העולם לעם ישראל. במקום סתם לדבר נגד האליטה צריך לעשות מעשים שכולם יהיו אליטה".

הרמה של נבחרי הציבור תשתפר אם ייבחרו אנשי אקדמיה?

"זו לא הנקודה. תלמידי חכמים יכולים להיות גם בני עניים. תפקידה של המדינה הוא להביא כל אזרח למרב יכולתו האינטלקטואלית ואז הוא ידע להעריך חכמים אחרים".

מה דעתך על הביקורת הנמתחת בין היתר על ידי חלק מנבחרי הציבור על בית המשפט העליון כי הוא אקטיוויסטי יתר על המידה?

"זוהי הערכה מאוד סובייקטיווית. יש תמונה לא נכונה של אקטיוויזם. לא שמעתי שמישהו שזכה במשפט אמר שבית המשפט אקטיוויסטי מדי".

נלחמים במערכת המשפט

עם זאת, לא ניתן להתעלם מהביקורת החריפה בעניין.

"יש בעיה כללית בין הפרלמנט לבית המשפט. אנשים שוכחים שהמלה האחרונה היא תמיד של הפרלמנט. הוא זה שמחוקק את החוקים שבית המשפט מופקד על קיומם. מה שמעורר את האקטיוויזם, בין השאר, זה שהחוקים שהכנסת מוציאה תחת ידה אינם ברורים במידה מספקת. יתרה מכך, במובן המשפטי הריבון הוא הפרלמנט ואם הוא מחוקק חוקים שלא מקובלים על חלק מהאוכלוסייה אין זו אשמת בית המשפט".

לאן מועדות פניה של מערכת המשפט?

"היא צריכה לקיים מערכת של צדק ובאותה עת להיות יעילה וטובה. זו מלחמה מתמדת, שכן כדי לקיים אותה באופן זה צריך לשמור על האי תלות שלה ועל היושר שלה. זהו מאבק מתמיד מכיוון שיש כוחות בחברה שכל הזמן נלחמים נגד מערכת המשפט".

אילו כוחות?

"תמיד בבית המשפט מישהו יוצא מאוכזב. המדרש אומר שאסור להגיד שאם שופט פסק לטובתך הוא שופט מצוין ואם הפסדת להגיד שהוא שופט גרוע. תמיד מישהו מפסיד, והצד המפסיד צריך לקבל את הדין. קל מאוד לחלוק על מערכת המשפט משום ש-50% מהמשתתפים במערכת המשפטית מפסידים. זו הסכנה האמיתית ועל מערכת המשפט להילחם בה. צריכים להבין שיש לנו מערכת משפט מצוינת ועדינה, למרות כל הפגמים, ולהעריך את מה שיש".

אתה צופה סכנה לבית המשפט העליון מחקיקה עוקפת בג"ץ?

"מדובר פה בפגיעה באושיות הדמוקרטיה, ממש סכנה למערכת כולה. אכן, הסכנה היתה קיימת תמיד שכן גוף כמו בית המשפט העליון מפריע להרבה אנשים, אבל בשנים האחרונות הסכנה התעצמה. צריך לעמוד על המשמר. זו מלחמה קשה מאוד ומתמדת. יתרה מכך, יש מגמה בפוליטיקה ליצור אויב כדי לאחד את השורות, זה אופייני למפלגות מסוימות. בעצם הרבה מהטענות המופנות נגד בית המשפט העליון צריכות להיות מופנות לכנסת שחוקקה את החוקים".

האם אתה תומך בהשארת כיסא דתי בבית המשפט העליון?

"כאשר מוניתי לשופט הלכתי לכיסא ושאלתי 'האם אתה דתי?' והוא אפילו לא ענה לי. ברצינות, אני מעולם לא ראיתי את עצמי כשופט דתי. אני לא נבחרתי בגלל הכיפה על הראש אלא בגלל מה שבתוך הראש, בגלל המקצועיות. העובדה שאדם הוא דתי או לא, אינה צריכה להיות הבסיס למינוי".

לאסור פרישה ממפלגות

בימים אלה יוצא לאור, בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, ספרו של הנס קלזן "על מהותה וערכה של הדמוקרטיה". הספר, שנכתב לפני כ-70 שנה, תורגם מגרמנית לעברית על ידי אנגלרד. מטרת הספר לשכנע שהמשטר הדמוקרטי הוא הערובה הטובה ביותר לחירות האדם. אנגלרד גורס שהספר רלוונטי במיוחד למציאות הישראלית, שכן אין לנו מסורת רבת שנים של דמוקרטיה ולכן הדמוקרטיה הישראלית רחוקה מלהיות מושלמת.

עם אילו רעיונות בספר אתה מזדהה?

"קלזן חושב, לדוגמה, שאסור לאנשים לפרש מהמפלגה שבאמצעותה הם נבחרו, שכן הם לא נבחרו באופן אישי. הוא היה אוסר את זה. חוץ מזה ראוי, לטעמו, שתהיה יותר השפעה של העם על הנבחרים, לדוגמה באמצעות משאלי העם. הוא גם מתנגד למתן חסינות לחברי הכנסת. לדעתו, זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת.

אתה מסכים עם אלה הטוענים שאחת הסיבות להידרדרות החברתית ולאלימות הגואה היא העונשים הקלים?

"אחת הבעיות הקשות היא אכן עניין הענישה. עולה בעצם השאלה מהי מטרת הענישה; הרתעה - הרי יש עבירות שהעונש עליהן לא מרתיע. למשל רצח, אדם יודע שהוא יקבל מאסר עולם, אבל זה לא מרתיע אותו. יתרה מכך, עולה השאלה אם ככלל מותר להעניש אדם כדילהרתיע אחרים. עמנואל קאנט, למשל, התנגד לכך. מטרה אחרת של הענישה היא שיקום, אולם יכול להיות שהאדם ישתקם כבר לאחר יום. זו בעיה קשה. על כל פנים, אין כל ודאות שהחמרת הענישה תוביל לצמצום האלימות. אכן, אני שלחתי אנשים לבתי סוהר ואפילו לתקופה לא קצרה כי זה מה שהחוק קבע, אבל לא האמנתי שזה ירתיע אנשים אחרים מלבצע את אותם מעשים. זה צריך להתחיל הרבה קודם לכן בחינוך.

איך אתה מסכם את הקריירה שלך עד עכשיו?

"אני מאוד מרוצה שהיתה לי ההזדמנות לקחת חלק בניסיון הציוני ולתרום את חלקי למען העם היהודי".

האם יש החלטה שיפוטית שקיבלת ושאתה מצטער עליה?

"לא. אני שוקל ומחליט. זה חלק מתפקיד השופט שהוא יודע להחליט. כאשר הייתי שופט לא היתה בעיה להחליט והחלטתי על פי החוק, שיקול דעתי ומצפוני. יכול להיות שטעיתי, אבל אני פשוט לא חושב על זה".

האם תוכל לתת דוגמה להחלטה שהיה לך סיפוק ממנה?

"האמת, הסיפוק הכי גדול שלי נובע דווקא מהדברים הקטנים, מההחלטות הקטנות, לאו דווקא מההחלטות התקדימיות או החשובות משפטית. למשל כאשר ישבתי כתורן באחד מימי שישי דאגתי לשחרר נער פלשתיני שנעצר שלא כדין. לאחר מתן ההחלטה הוא התחיל לבכות וזה נגע לי ביותר. זוהי מבחינתי המהות האמיתית של עשיית צדק, שחרור אדם שנכלא שלא כדין. אגב, בשום מדינה בעולם בית המשפט העליון לא היה מוכן לטפל בעניינים כאלה.

מה דעתך על ההצעה להאריך את גיל הפרישה של השופטים?

"אני חושב שגיל הפרישה הקיים הוא טוב. יש לתת לצעירים להתקדם. אנשים צריכים לצאת בזמן לפני שהם נפגעים רוחנית. ניתן לשרת את עם ישראל גם לאחר מכן".

כנס לכבודו של יצחק אנגלרד

בימים רביעי וחמישי השבוע יתקיים כנס לכבודו של פרופ' יצחק אנגלרד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. בכנס שאורגן על ידי פרופ' דפנה ברק-ארז וד"ר גדעון ספיר, יתקיימו חמשה מושבים בחמישה תחומים שבהם הטביע אנגלרד את חותמו המחקרי והשיפוטי: תיאוריה של דיני חוזים, תיאוריה של דיני נזיקין, תורת המשפט, משפט עברי ודת ומדינה.

ישתתפו בכנס טובי המשפטנים בישראלי וכמה מלומדים בעלי שם עולמי מחו"ל בהם פרופ' גווידו קלברזי, לשעבר דקאן בית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל וכיום שופט בית המשפט הפדרלי לערעורים בארצות הברית, ופרופ' ארנסט ווינריב מאוניברסיטת טורונטו.

איך ההרגשה לקראת הכנס?

"אני אסיר תודה על כך שרואים שתרמתי משהו לתרבות המשפטית בישראל. זה נותן סיפוק. אני מקווה שיהיו חילוקי דעות רבים. זה הדבר הכי מעניין".

עודד ארבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#