יעקב פרי הפסיד בעליון: ישלם מס גבוה יותר על רווחיו ממימוש מניות ליפמן

הוויכוח שהתנהל בין פרי לרשות המסים היה כיצד יש למסות את הרווח של חברת הארנק של פרי ממימוש מניות ליפמן ■ פסק הדין של השופט אלטוביה במחוזי שאושר כעת בעליון קיבל את עמדת רשות המסים כי מדובר בהכנסה מעסק החייבת במס חברות (35% בתקופה הרלוונטית)

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יעקב פרי
יעקב פריצילום: אילן אסייג

בית המשפט העליון דחה בתחילת השבוע את ערעורו של של ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) בנוגע לתשלומי מס על הרווח שהיה לו ממימוש אופציות מחברת ליפמן. זאת אחרי שהשופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ביולי 2015 את ערעור המס שהגיש פרי וקבע כי הרווח ימוסה כהכנסה מעסק המחייבת במס חברות ולא כרווח הון, ששיעור המס עליו נמוך יותר.

פרי הועסק בליפמן בעשור שעבר במשרה חלקית כיו"ר, תמורת תשלום של 42 אלף שקל בחודש והקצאת אופציות. הוא פעל באמצעות חברת ארנק המוחזקת על ידיו ועל ידי אשתו לשעבר עדנה (פרי מחזיק 51%). לחברת הניהול הוקצו אופציות לרכישת מניות ליפמן וב-2004 מימש פרי, באמצעות חברת הארנק, יותר ממחצית האופציות ומכר באותו יום את המניות תמורת 16.2 מיליון שקל (הוא הרוויח מהפעולה כ-11 מיליון שקל). ב-2005 וב-2006 מימשה החברה  אופציות נוספות ומכרה את המניות לאחר מכן.

הוויכוח שהתנהל בין פרי לרשות המסים היה כיצד יש למסות את הרווח כשפקיד השומה לא תקף את עצם השימוש שפרי עשה בחברת ארנק לצורך מתן שירותי הניהול לליפמן. לפי פרי, מדובר ברווח הון החייב במס של 25% (לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה). עם זאת, פקיד השומה קבע כי מדובר בהכנסה מעסק החייבת במס חברות - שהיה 35% ב-2004 - לפי סעיף 3(ט) לפקודה. כלומר, הפער בין הצדדים לגבי האופציות שמומשו ב-2004 היה 10% - יותר ממיליון שקל.

אלטוביה לא קיבל את הטענות של פרי וקבע כי החברה לא יכולה להיחשב כעובדת ולהיכלל בגדר סעיף 102 לפקודה. לדבריו, בהסכם עצמו כתוב כי שירותי הניהול יינתנו באופן אישי על ידי פרי; והצדדים להסכם, ליפמן ופרי, לא התכוונו שהחברה עצמה תספק לליפמן שירותי ניהול אלא על ידי או באמצעות פרי, ואם היו מעוניינים בכך לא היתה מניעה חוקית לעשות כן, ומשלא עשו כן - אין אלא להניח שלא התכוונו לכך.

פרי ערער על ההחלטה לעליון. השופט מני מזוז - שכתב את פסק הדין אליו בהסכמת השופטים אליקים רובינשטיין וחנן מלצר - קבע כי הוא לא מצא כל עילה להתערב בפסק הדין שניתן במחוזי. "הטענות המועלות בערעור נסבות בעיקרן על קביעות עובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי. כך הטענות לגבי קביעת בית המשפט כי המערערת לא הייתה "עובדת" כמשמעות המונח בסעיף 102(א) לפקודה". לכן, הוא קבע, כי חל סעיף 3(ט) לפקודה.

מזוז ציין כי: "קביעות אלה של בית המשפט נקבעו לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות ולא מצאנו כי נפלה בהן טעות כלשהי, לא כל שכן טעות בולטת, המצדיקה סטייה מהכלל לפיו לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הדיונית". הוא סיכם את פסק הדין בערעור כי "בנסיבות אלה אנו מאמצים את מכלול הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודוחים את הערעור".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker