ערעור לבית המשפט העליון חשף טעות מביכה של השופט כבוב

השופט כבוב דחה את הבקשה של רו"ח בועז יפעת לגילוי מסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת בעניין דלק נדל"ן ובנק לאומי כשהוא מסתמך על חוות דעת שהיתה לבנק לאומי - אך זו כלל לא היתה בתיק, וגם הבנק לא טען שהיא קיימת

אפרת נוימן
השופט חאלד כבוב
השופט חאלד כבובצילום: דודו בכר
אפרת נוימן

בית המשפט העליון הפך אתמול (ג') החלטה של השופט חאלד כבוב מבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) וקבע כי כבוב טעה במישור העובדתי בהחלטה שנתן. מדובר בהכרעה מביכה עבור כבוב שכן השופט יצחק עמית קבע כי בהחלטה שנתן כבוב בעניין דלק נדל"ן ובנק לאומי הוא הסתמך על חוות דעת שהייתה בידי הבנק שכלל אינה בתיק – ויותר מכך, גם בנק לאומי לא טען כי היא קיימת.

מדובר בבקשה שהגיש רו"ח בועז יפעת לקבל מבנק לאומי פרוטוקולים ומסמכים, לשם בחינת הצורך בהגשת תביעה נגזרת בשם הבנק נגד דירקטורים ונושאי משרה בבנק. המסמכים הדרושים מתייחסים לתקופה שלפני כארבע שנים, בה מחק לאומי לדלק נדל"ן שבבעלות יצחק תשובה, חוב של 120 מיליון שקל.

לטענת יפעת, בעל מניות בבנק לאומי , הבנק מחק לתשובה את החוב, על אף שהחזיק בשעבוד על פרויקט מלונאות ונדל"ן חוף הכרמל באזור חיפה, ששוויו, לטענת יפעת, היה גבוה מחובותיה של דלק נדל"ן ללאומי. יפעת ביקש לקבל בין השאר את כל הפרוטוקולים של ישיבות האשראי והדירקטוריון, כל המסמכים או הסכמי ההלוואה או הסכמי השעבודים שנחתמו בין הבנק ובין דלק נדל"ן.

סעיף 198 א' לחוק החברות מאפשר להגיש בקשה לקבלת צו לגילוי מסמכים במסגרת הליך התביעה הנגזרת עוד בטרם הגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.  זאת על מנת למתן את פערי המידע המובנים הקיימים בין הצדדים בהליך. על מנת שהדבר יתאפשר, צריך המבקש להראות כי המסמכים רלוונטיים לשלב זה של ההליך ולהציג תשתית ראייתית ראשונית ממנה ניתן ללמוד כי קיים סיכוי שהבקשה לאישור התביעה הנגזרת תתקבל.

יצחק תשובה ורקפת רוסק עמינח
יצחק תשובה ורקפת רוסק עמינחצילום: עופר וקנין

כבוב אשר דחה את הבקשה קבע כי "לא הונחה בפני בית המשפט תשתית ראשונית לכך ששיקולי הבנק היו נגועים בחוסר סבירות או רשלנות,  או בפעולה שאינה לטובת הבנק".

כעת, שופט בית המשפט העליון יצחק עמית שקיבל את בקשת רשות הערעור על ההחלטה של כבוב ודן בה כערעור קבע כי יפעת העמיד תשתית ראייתית ראשונית כנדרש בשלב זה,  וכי יש להיעתר לבקשת הגילוי.

העליון: יש תשתית ראייתית ראשונית 

לדלק נדל"ן היה חוב של 250 מיליון שקל לבנק לאומי וכנגד החוב היתה לבנק בטוחה - מתחם נדל"ן מלונאי בשם חוף הכרמל,  בחיפה. בדו"חות הכספיים של 2011 הציגה דלק נדל"ן את שווי המתחם לפי שווי של 303  מיליון שקל על סמך שומה של השמאי זיו ולכינסקי. שנה לאחר מכן,  בשיא המגעים להסדר החוב, אמד פרופ' אמיר ברנע את שווי המתחם ב-217  מיליון שקל בתנאים של" מימוש מהיר".

בנק לאומי החליט להוציא את החוב ממסת הנכסים בהסדר החוב ומימש את הנכס ב-130 מיליון שקל בלבד. יתרת החוב,  בסך של 120 מיליון שקל, נמחקה על חשבון בעלי המניות. הבנק דיווח כי הנכס נמכר ל"צד שלישי" כשבדיעבד התברר כי הקונה היה בעל השליטה בדלק נדל"ן,  יצחק תשובה.

יפעת טען, באמצעות עורכי הדין צביקה מצקין ואלרן שפירא בר אור, כי לאומי התרשל בגביית החוב מדלק נדל"ן והוא מימש את המתחם מבלי שנערכה כל התמחרות, ובלי שניתן למצוא הסבר מניח את הדעת לפער העצום שבין מחיר המכירה של החוב לבין שווייה המוערך של הבטוחה, שעל בסיסו ניתן האשראי מלכתחילה. 

בתגובה שנתן לאומי, באמצעות משרד יגאל ארנון, הוא לא הציג בפני השופט שומה, שלפיה שווי הנכס במועד המימוש היה 130 מיליון שקל אלא במקום זאת התמקד בשאלה, אם יפעת הציג די ראיות כדי להוכיח שמכירת המתחם הייתה רשלנית.

טענת לאומי היתה כי את שווי הנכס היה צריך לאמוד לפי תקן שמאות 19 ומכיוון שההערכות לא נערכו לפי תקן זה - אין להתייחס אליהן.  בתקן 19 נקבע כי במועד מתן אשראי יש לקבל שומה שמרנית של שווי הנכס, מכיוון שרק שומה שמרנית תשקף נכונה את היכולת של הבנק להיפרע מהבטוחה,  במקרה שהחייב אינו מחזיר את החוב.

השופט יצחק עמיתצילום: אתר בתי המשפט

השופט כבוב שקיבל במארס את עמדת הבנק קבע כי תביעתו של יפעת אינה מבוססת,  וכי השומה של ולכינסקי שהוצגה לציבור לא נערכה לפי תקן 19 השמרני.  בנוגע להערכת השווי של ברנע לגבי שווי מכירה במימוש מהיר,  קבע השופט כי היא התבססה על שומת ולכינסקי ומכיוון ששומת ולכינסקי נפסלה, גם שומת ברנע נפסלה. בהכרעתו קבע כבוב כי הוא מקבל את עמדת הבנק כי השומה הרלוונטית היא שומה שנערכה לפי תקן 19  וכי "שומה כזו נערכה והוגשה לבנק ואין כל פסול בעובדה שהבנק נסמך על שומה זו". 

ואולם, בבקשת רשות ערעור לעליון שהגיש יפעת לעליון הוא טען בין השאר כי בניגוד למה שקבע כבוב,  לאומי כלל לא טען שהייתה לבנק חוות דעת כלשהי במועד ההחלטה למכור את הנכס לתשובה.  כלומר,  לאומי רק טען כי הערכות השווי של יפעת לא נעשו לפי התקן המתאים אך לא הציג הערכת שווי מזמן אמת  - כפי שהוצג בהחלטתו של כבוב, ואף לא טען שהיתה כזו. 

ואכן, בהחלטתו,  השופט עמית מצא כי כבוב טעה במישור העובדתי שכן "הבנק כלל לא חשף,  אף לא ברמז,  מהו המסד העובדתי שעמד בזמן אמת בפני מקבלי ההחלטות,  ולא טען כי עמדה בפניהם שומה שנערכה לפי תקן 19.  למעשה,  הבנק לא טען כי הסתמך על שומה כלשהי בעת שקיבל את החלטתו למכור את החוב והבטוחה כנגד 130 מיליון שקל (או 140 מיליון שקל כטענתו)". 

עמית הוסיף בנימוקיו לקבל את הבקשה לגילוי מסמכים כי "התשתית הרלוונטית עליה מצביע המבקש מלמדת לכאורה על פער של כ-40% בין השווי המוערך של הבטוחה בהליכי מימוש מהיר ולאחר הפחתת הוצאות מימוש לבין התמורה שקיבל הבנק בחלופה של מכירת החוב". 

רו"ח בועז יפעת
רו"ח בועז יפעתצילום: עופר וקנין

השופט הוסיף בנימוקיו לקבל את הבקשה לגילוי מסמכים כי זמן קצר לאחר שהבנק דחה את ההצעה ל"תספורת" של 120 מיליון שקל כנגד מכירת החוב והבטוחה שבצדו,  הוא הסכים לאותה הצעה כאשר הקונה של החוב והבטוחה הוא תשובה עצמו.  "טענות הבנק נותרו במישור העקרוני,  תוך הימנעות (מכוונת ומוצהרת) מהעלאת כל טענה קונקרטית בנוגע לנעשה בפועל במסגרות הבנק בנסיבות העניין הקונקרטי. זאת,  אף שטענה כאמור לא הייתה מחייבת את הבנק,  בשלב זה,  לתמוך אותה במסמך,  אלא בתצהיר בלבד".

להחלטה אף מימד עקרוני הנוגע לתקני השמאות הרלוונטיים בשלב מימוש הבטוחה. הבנק טען כי תקן 19, העוסק בשומה של נכס מקרקעין לצורך בטוחה בעת העמדת האשראי, רלוונטי גם בשלב המימוש. לכן, חוות הדעת שעליהן הסתמך יפעת, שלא נעשו על פי תקן זה, אינן רלוונטיות ואינן מעמידות תשתית ראשונית כדרוש. אולם השופט עמית קיבל את טענת יפעת לפיה בכללים שאומצו בתקן 19 "לא נאמר דבר באשר להערכת השווי בשלב מימוש הבטוחה על ידי מעמיד האשראי, ולא נדרשת מומחיות רבה כדי להבין שהשמרנות הנדרשת בטרם העמדת האשראי איננה מאפיינת את שלב מימוש הבטוחה, בו שאיפת מעמיד האשראי היא לממש את הנכס כנגד תמורה מקסימלית." בהמשך אף ציין כי אכן ניתן להסתמך על השומה שערך פרופ' ברנע, שכן היא נערכה לצורך אסיפת נושים בה ביקשה דלק נדל"ן לשכנע את הנושים שהחלופה של הסדר חוב עדיפה על מימוש נכסים מהיר בפירוק. משכך, "לא מתעורר החשש כי מדובר בהערכה מופרזת או מנופחת". 

לסיכום, השופט קבע כי יפעת העמיד תשתית ראייתית ראשונית כנדרש בשלב זה, וכי יש להיעתר לבקשת הגילוי. "בשים לב לכך שהתשתית הראייתית שבבסיס בקשת הגילוי הפנתה את "אור הזרקורים"  לשאלת שווי הבטוחה מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטות בבנק,  מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שמבין שורת המסמכים שלגילויים עתר המבקש, יגלה הבנק כל מסמך (מבין סוגי המסמכים שנמנו בבקשה) בו קיימת התייחסות להערכת שוויה של הבטוחה בתקופה הרלוונטית".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ