השופטת רונן: לא כל מה שמספרים לרוכש שליטה חייבים לספר לציבור - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השופטת רונן: לא כל מה שמספרים לרוכש שליטה חייבים לספר לציבור

פסיקה של ביהמ"ש הכלכלי קובעת כי סקיילקס לא היתה חייבת לדווח לציבור על המשא ומתן שניהלה עם רשות המסים, אף שהמידע נמסר באותה העת לחברת האצ'יסון, ששקלה לרכוש את השליטה בסקיילקס ■ פסק הדין עלול לייצר מצבים בעייתיים של פערי ידע בין משקיעים

5תגובות

מתי חייבת חברה בורסאית לדווח על דרישת תשלום מרשות המסים שהחברה חולקת עליה? שאלה זו הוכרעה לטובת חברת סקיילקס בפסק דין שניתן בשבוע שעבר על ידי השופטת הכלכלית רות רונן.

סקיילקס היתה בעבר חלק מפירמידת השליטה של אילן בן דב בחברת הסלולר פרטנר - פירמידה ממונפת שקרסה. בפסק הדין קובעת השופטת כי סקיילקס לא היתה חייבת לדווח לציבור על המשא ומתן עם רשות המסים, אף שהמידע נמסר באופן מפורט באותה עת ממש לחברת האצ'יסון מהונג קונג, ששקלה לרכוש את השליטה בסקיילקס. השופטת קבעה את הדברים בדחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית.

סקיילקס ניהלה ב-2012 דיונים עם נציגי פקיד שומה מפעלים גדולים, על זכותה לקזז הפסדים צבורים בגובה 1.7 מיליארד שקל ועל שומה שהוטלה עליה בסכום מצטבר של 290 מיליון שקל.

אילן בן דב
אייל טואג

דרישת התשלום ל-290 מיליון שקל התבססה על צירוף שומות בגין כמה שנים. באחד הדיונים שהתקיימו בוועדת המאזן של הדירקטוריון, ציינו רואי החשבון בפני הדירקטורים כי לחברה יש "קייס חזק" מול רשות המסים, וכי סיכוייה להצליח בעימות מול הרשות עולים על 50%.

רק בדו"ח לרבעון השלישי של 2012, בדצמבר 2012, דיווחה סקיילקס בלקוניות למחזיקי האג"ח שלה על עצם הדיון עם רשויות המס ועל הפרשה במאזן כנגד האפשרות שתיאלץ לשלם את המס. ההפרשה היתה על סכום של 20 מיליון שקל בלבד. בסוף אותו חודש דיווחה החברה כי הגיעה להסכמה עם רשות המסים, שלפיה היא תשלם 60 מיליון שקל מס ויימחקו לה הפסדים צבורים של מיליארד שקל. הדיווח המאוחר והחלקי היה זה שעמד במוקד התביעה.

במקביל להתנהלות מול רשות המסים, ניהל בן דב משא ומתן למכירת 75% ממניות סאני, השולטת בסקיילקס, להאצ'יסון. באוגוסט 2012 פוצצה האצ'יסון את המשא ומתן. במכתב שבו נימקה את נסיגתה ציינה האצ'יסון, בין היתר, כי הביטול נובע מבדיקת נאותות שבה נמצא כי החשיפה של סקיילקס כלפי רשות המסים גבוהה מזאת שהוצגה להאצ'יסון במהלך המשא ומתן.

המכתב עלה לדיון בדירקטוריון שבראשו עמד בן דב, ובו הוא טען כי הסיבה האמיתית לנסיגת האצ'יסון היא אחרת. החברה דיווחה למשקיעים על נסיגתה של האצ'יסון — אך נמנעה מלפרט את הסיבות שצוינו על ידי האצ'יסון. בתביעה טען התובע הייצוגי, דרור כהן, כי רק באסיפת מחזיקי אג"ח באפריל 2013 נודע כי חבות המס היתה העילה שהציגה האצ'יסון לפיצוץ המשא ומתן.

לפיכך נשאלת השאלה - מתי חייבת חברה לדווח על משא ומתן על חבות מס? והאם יכול להיות שרוכש שליטה בחברה יקבל מידע מלא יותר מזה שמגיע למשקיעים בבורסה?

20 מיליון שקל - "סכום לא מהותי"

בעבר היתה מחלוקת בפסקי הדין בישראל בשאלה איזה מבחן ישמש כדי לקבוע אם מידע על אירוע לא ודאי, כמו חבות מס עתידית, הוא מידע מהותי שיש לדווח עליו למשקיעים. השופטת רונן קבעה בעבר כי חובת הדיווח תיבחן לפי "מבחן התוחלת" — מדובר במבחן הבודק אם מידע הוא מהותי באמצעות שקלול עוצמת האירוע העתידי מבחינת החברה עם הסיכוי להתרחשותו. גישה זו התבססה על מאמר אקדמי של החתום מעלה ואומצה גם בבית המשפט העליון.

במקרה של סקיילקס, החובה לדווח מבוססת על שקלול של היקף חבות המס הצפויה בכל רגע נתון, וההסתברות לכך שהחבות אכן תוטל על החברה.

למשל, כאשר דרשה רשות המסים מהחברה 290 מיליון שקל - מכיוון שמדובר בעמדת פתיחה, סביר להניח שהדרישה היא על הצד הגבוה. החברה הפרישה במאזנה 20 מיליון שקל בלבד על סמך חוות הדעת המקצועית שקיבלה ממומחי מיסוי. השופטת רונן קובעת כי 290 מיליון שקל היו סכום מהותי מבחינת החברה, אך 20 מיליון שקל, 7% מסכום הדרישה, כנראה לא היו מהותיים כאשר רכושה השוטף של החברה היה 2.9 מיליארד שקל.

אסיפת בעלי איגרות חוב של סקיילקס
עופר וקנין

במקרה של סקיילקס, המשא ומתן עם רשות המסים התקיים לפני הוצאת "שומה לפי מיטב השפיטה", שהוא השלב שבו מתגבשת באופן פורמלי דרישת המס. עם זאת, השופטת רונן דחתה את הניסיון להבחין בין שלבי המשא ומתן מול רשות המס, וקבעה כי הם כשלעצמם אינם רלוונטים לקביעת חובת הדיווח, שצריכה להיגזר ממהותיות המידע לפי מבחן התוחלת.

לטובת סקיילקס שיחקה העובדה שהשופטת רונן קבעה בעבר כי נדרשת הסתברות גבוהה מאוד להתרחשות האירוע העתידי כדי שתתממש החובה לדווח עליו.

כאשר קבעה השופטת רף הסתברות גבוה מאוד, היא סיכלה במידה רבה את סיכוייהן של תביעות ייצוגיות הטוענות להטעיית המשקיעים עקב אי־פרסום של מידע אודות אירוע עתידי שאינו ודאי. למשל, במקרה של סקיילקס התובע הייצוגי צריך היה להוכיח כי במועד המשא ומתן מול רשות המס היה סיכון גבוה מאוד להתממשות חשיפה לשומה בסכום גבוה.

מייצגי סקיילקס, בהובלת עו"ד ד"ר גיל אוריון ממשרד עורכי הדין פישר בכר חן וול אוריון ושות', הציגו ראיות שלפיהן החברה העריכה בזמן אמת את סיכויי דרישת השומה כלא גבוהים. השופטת רונן קבעה כי המבקש בתביעה הייצוגית היה צריך להציג חוות דעת מומחה נגדית ביחס לסיכויי דרישת השומה כדי להצליח בטענתו כי ההסתברות להטלת השומה היתה גבוהה.

ההיבט החדשני בהחלטה הוא שהשופטת רונן העניקה לגיטימציה לכך שחברת האצ'יסון קיבלה מבעלי השליטה בסקיילקס מידע רב יותר מזה שניתן לציבור הרחב. יש בכך היגיון: רוכש שליטה זקוק למידע רב יותר מכפי שזקוק לו משקיע מהציבור הרחב. משקיע מהציבור יכול להיפטר בקלות יחסית מניירות הערך שלו בבורסה. לעומתו, רוכש שליטה שאוחז ב–75% מהחברה יתקשה להיפטר ממנה בקלות ומעמדו גמיש פחות. הוא זקוק למידע רב יותר לצורך קבלת החלטת השקעה.

בנוסף, השופטת רונן נימקה את עמדתה בהתבסס על העובדה שהאצ'יסון היא רוכש מתוחכם בעוד שהמשקיע מהציבור הוא משקיע סביר. לשיטתה, האצ'יסון מסוגלת לעבד מידע רב יותר בצורה אפקטיבית, בעוד שעל הציבור יש להגן מפני עודף מידע. רונן חותרת למזער את העמימות במידע שאליו נחשפים המשקיעים מהציבור הרחב. לטענתה, חוק ניירות ערך יוצא מתוך הנחה שהמשקיע הסביר אינו מתוחכם והצפתו במידע עלולה לחבל ביכולתו להעריך את שווי נייר הערך ולא להועיל לו.

מתי מכירת ניירות ערך היא עבירה פלילית?

התוצאה המעשית של פסק הדין היא שיש מידע שיכול להיות חשוב לרוכש שליטה בחברה, ולא ייחשב למהותי מבחינת דיני ניירות ערך.התוצאה הזאת עלולה לייצר מצבים בעייתיים של פערי ידע בין משקיעים. רוכש שליטה מתוחכם עשוי להיחשף למידע שיועיל לו ויוכל גם לשמש אותו במסחר השוטף — אף שהחברה אינה חייבת למסור עליו דיווח למשקיעים.

אם נניח לרגע שהאצ'יסון החזיקה ניירות ערך של סקיילקס ורצתה למכור אותן — יש לה מידע עודף ביחס לשאר המשקיעים בשוק. האם המידע של האצ'יסון הוא מידע פנים? אם כן, מכירת ניירות ערך היא עבירה פלילית.

התשובה תלויה בשאלה אם מבחן התוחלת חל גם על סיווגו של מידע כ"מידע פנים". בדוגמה זו, אם הקריטריון זהה, המידע לא היה מידע החייב בדיווח וגם לא היה מידע פנים ולהאצ'יסון היה מותר לסחור בניירות הערך של סקיילקס.

הדעות בבית המשפט העליון כיום בנוגע לשימוש במידע פנים אינן אחידות. בהחלט ייתכן שרוכש שליטה פוטנציאלי שיסחור בניירות ערך ימצא עצמו עובר עבירה כזאת בעקבות מידע שהגיע לידיו במהלך המשא ומתן, ושלא פורסם.

מקרה דומה התעורר במשא ומתן שניהלו בעבר אנשי העסקים הבריטים לואי נואי ואייבור סמית לרכישת השליטה בשופרסל מידי דסק"ש. אז התברר כי במהלך המשא ומתן, שבסופו של דבר נכשל, רכשו השניים מניות של שופרסל. באחרונה הגיעו השניים להסדר עם רשות ניירות ערך, שלפיו ישלמו 700 אלף שקל קנס בלי להודות באחריות להפרה של שימוש במידע פנים.

למרות פתח המילוט שמותירה השופטת רונן, רוכשי שליטה ייטיבו לעשות אם יימנעו ממסחר בניירות ערך של חברות שהם מנהלים משא ומתן לרכישתן במהלך המשא ומתן.

אגב, השופטת רונן הטילה על המבקש, שיוצג על ידי עו"ד גיל רון ועורכי הדין רבינוביץ, שמר, להב ואביעד, הוצאות משפט ושכר טרחה בגובה 60 אלף שקל, סכום גבוה יחסית. סכומי ההוצאות שנפסקים בשנה האחרונה בבית המשפט הכלכלי מצויים במגמת עלייה. ניכר כי השופטים רוצים להכריח את עורכי הדין לסנן בקפדנות את התביעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#