דרושה ועדת חקירה לקריסת פישמן

חברי הכנסת צריכים להתניע ועדה פרלמנטרית, שתחשוף לציבור את תהליכי קבלת ההחלטות בבנקים ואת הקשר בינם לבין בעלי ההון הממונפים

עידו באום
אליעזר פישמן
אליעזר פישמןצילום: עופר וקנין
עידו באום

הדיון בהליכי פשיטת הרגל של אליעזר פישמן יתחיל היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב - אך הדיון הציבורי, שהתמקד עד כה בשאלה מי יהיה כונס הנכסים שימונה לאסוף ולממש את נכסיו של החייב פישמן, מפספס את העיקר.

פשיטת הרגל של פישמן, עם חובות של מיליארדי שקלים, מחייבת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. ועדה כזאת תוכל לבחון מדוע ארבע שנים אחרי קריסתו התאגידית והאישית של נוחי דנקנר, מתברר כי טייקון נוסף מצליח למחוק כספים ציבוריים בהיקף כה גדול.

נשיא בית המשפט, השופט איתן אורנשטיין, יידרש למנות היום כונס נכסים או נאמן לעסקיו של פישמן. כונס, נאמן, מנהל מיוחד - התואר שיינתן לבעל התפקיד אינו משנה. בעל התפקיד אמור לאסוף את כלל נכסיו של פושט הרגל כדי לשלם את חובותיו. בהנחה שיהיה זה כונס נכסים - אין לו סמכויות חקירה משמעותיות בחוק, מלבד הסמכות לחקור את החייב וגורמים נוספים במטרה לאתר את נכסיו. כונס הנכסים אינו מוסמך לחקור את מכונת הלב־ריאה הכלכלית שהזרימה עוד ועוד חמצן לאימפריה הפיננסית המחרחרת של פישמן.

לכן, הדיון בשאלה אם כונס הנכסים של פישמן יהיה אחד מעורכי הדין של הבנקים שהלוו לפישמן מיליארדי שקלים הוא במידה רבה דיון עקר. כונס נכסים לא יהיה זה שיגיע לחקר העיוותים שגרמו לבועת פישמן. חוץ מראיונות וקצת שיימינג, הכונס לא יוכל לקדם את האינטרס הציבורי הרחב בפרשה.

בהליכי חדלות פירעון כמעט תמיד ממונה לחייב כונס נכסים המייצג בנק או נושה מרכזי אחר של החייב. גם אם הכונס מייצג בנק מסוים, התמריץ שלו והתפקיד שלו הם להשיא את מכלול הנכסים שניתן לגבות מהחייב. כל הנושים נהנים במידה שווה מהצלחתו. מהבחינה הזאת, לא כל כך משנה אם עו"ד פיני רובין, ראש משרד גורניצקי, המייצג את בנק הפועלים ועוד לא מעט טייקונים, יהיה זה שיתמנה לתפקיד הכונס.

הבעיה עם רובין היא שהוא עצמו חבר במועדון ההון, שהיה לו טור קבוע בעיתון "גלובס" שבשליטת פישמן, ושהוא לא נתפש כדמות הטבעית למלא את תפקיד הכונס במקרה הזה. רובין אמנם יכול לעשות את העבודה, אבל כמו שאהב לומר היועץ הפוליטי איליי גולד בסדרה האשה הטובה - הבעיה היא בראש ובראשונה אופטית. כלומר, זו בעיקר בעיה של נראות.

בכל מקרה, שיקול הדעת בשאלה מי ימונה לכונס נמצא לחלוטין בידיו של אורנשטיין. אחד הכישורים המרכזיים שהפכו את אורנשטיין לשופט בולט בתחום חדלות הפירעון הוא יכולת האבחון העסקית. שופט בתיקי חדלות פירעון חייב להיות בעל יכולת לזהות בשלבים ראשוניים מאוד את הבעיות של החולה שמונח על שולחנו, ולהעבירו לקבלת הטיפול הנכון. יכולת האבחון הזאת הובילה את אורנשטיין לקבוע כבר בדיונים הראשונים סביב קריסתה של פירמידת אי.די.בי כי הבנקים כשלו בהתנהלותם. אורנשטיין היה גם זה שהניע את חקירת המפקח על הבנקים באותה פרשה.

אלא מה? עד היום לא פורסם הדו"ח של המפקח על הבנקים לשעבר, דודו זקן, בפרשת אי.די.בי, ואין לדעת אם הופקו הלקחים. הפיקוח על הבנקים טוען לחיסיון בנקאי על הדו"ח, ועתירה של התנועה לאיכות השלטון לפרסום הדו"ח נדחתה בבית המשפט המחוזי, ועדיין תלויה בערעור בבית המשפט העליון.

אורנשטיין יכול לאבחן ולהאיר את הזרקור על הבעיות שהובילו לקריסת אימפריית פישמן, אבל כדי להשיב את האמון הציבורי במערכת הבנקאות נדרשת פעולה אחרת: חברי הכנסת הם אלה שצריכים להתניע ועדת חקירה פרלמנטרית, שתחשוף לציבור את תהליכי קבלת ההחלטות בבנקים ואת הקשר בינם לבין בעלי ההון הממונפים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ