מתי נקבל פיצוי על "פגיעה באוטונומיה"? |

החברה לא מסרה את כל המידע - האם צרכן שלא נגרם לו נזק יקבל פיצוי?

חולות סכיזופרניה הגישו בקשה לתביעה ייצוגית נגד יצרניות ומשווקות תרופות, לאחר שנטלו תרופה שבעלון שלה לא צוינו תופעות לוואי אפשריות בתחום הסוכרת ■ התובעות טענו ל"פגיעה באוטונומיה", אף שהסיכון לא התממש והן לא חלו בסוכרת ■ השופט עופר גרוסקופף קבע כי התובעות לא הוכיחו שנוצרו אצלן רגשות שליליים בגין ההפרה הנטענת - וכי קיים ספק אם מדובר במידע מהותי

אפרת נוימן
אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ריספרדל
ריספרדל צילום: בלומברג
אפרת נוימן
אפרת נוימן

האם עלון פרסום צרכני לתרופות, שאינו כולל רשימה של כל תופעות הלוואי האפשרויות של התרופה, מהווה פגיעה בזכות הבחירה של החולה - גם אם לא נגרם לו נזק?

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז, על ידי השופט עופר גרוסקופף, עסק בטענה לנזק המכונה "פגיעה באוטונומיה" (שלילת זכות הבחירה של אדם) בעקבות פרסום עלון צרכני של תרופות שאינו כולל את כל תופעות הלוואי האפשריות - אף שהתובעות לא נפגעו בפועל מאותן תופעות לוואי.

ביולי 2012 הגישו שלוש נשים חולות סכיזופרניה בקשה לתביעה ייצוגית, לאחר שצרכו את התרופה ריספרדל (תרופת "דור שני" לטיפול בתסמינים של הפרעות פסיכוטיות) או את גרסותיה הגנריות. התביעה הוגשה נגד היצרניות של התרופות והמשווקות בישראל - ג'ונסון אנד ג'ונסון, דסקל ואוניפארם - בטענה כי הטעו את הציבור, מכיוון שלא ציינו בעלוני התרופה מידע מלא אודות קיומן ושכיחותן של תופעות לוואי הקשורות להתפרצות מחלת הסוכרת כתוצאה מהשימוש בתרופה.

המקרה הראשון שבו בית המשפט הכיר בנזק של פגיעה באוטונומיה בתביעות ייצוגיות היה ב–2003 בעניין הסיליקון בחלב של תנובה. נזק זה יכול להיות רלוונטי - לפי התנאים שנקבעו בפסיקה - גם בתביעות הייצוגיות שהוגשו לאחרונה נגד יוניליוור וסלטי שמיר, על רקע העובדה שלא נמסר לצרכנים מידע על סלמונלה.

השופט עופר גרוסקופף

עם זאת, במקרה של הריספרדל, התביעה נדחתה ללא חיוב בהוצאות - מכיוון שלא הונחה תשתית מספקת לשכנע שקיימת אפשרות סבירה כי הסעד שהתבקש יינתן.

"סוס הפרא החדש 
של המשפט"

הטענה המרכזית של התובעות היתה כי בשל מחדלי המשיבות, הן וחברי הקבוצה לא היו מודעים לאפשרות שתופעות הלוואי הסוכרתיות יתרחשו בפועל, וכי ההסתרה מהווה עוולה גם אם הסיכון לא התממש. הטענות שלהן נשענות על האזהרות שכן נכללו בעלוני התרופה בארה"ב, כשלבקשה לאישור התביעה הוגשה חוות דעת של מומחה לרפואה פנימית בעניין הקשר שבין התפרצות מחלת הסוכרת לבין הטיפול בריספרדל.

התובעות טענו לסוגים שונים של נזקים. מבחינתן, גם אם הסיכונים לא התממשו הרי מדובר בנזק תוצאתי חמור, אשר מצוי בלב ליבה של הפגיעה באוטונומיה של הפרט ואף שקול לניסיון תקיפה מכוון. בנוסף, הן טענו כי מחלת הסוכרת עדיין יכולה לפרוץ, כי היתה צריכה להיות דרישה לניטור רמות הסוכר בדם של המטופלים, וכי הם קיבלו מוצר נחות באופן מובהק לעומת המצב שהוצג.

הנתבעות לעומת זאת טענו, בין השאר, כי ללא נזק בר פיצוי שנגרם לחברי הקבוצה אין מקום לאשר את ניהול התביעה, וכי פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה ניתן רק במקרים שהסיכון התממש. הן הוסיפו כי לא מדובר באי־גילוי של עניין מהותי; התחושות השליליות שנגרמו, ככל שהיו, הן זניחות; וכי קהילת הרופאים היתה מודעת לדיונים סביב תופעות הלוואי הסוכרתיות - ולכן חזקה על הרופאים המטפלים כי העבירו את המידע למטופלים.

גרוסקופף דן בשלב הראשון בשאלה אם התשתית העובדתית והמשפטית עומדת בדרישות המינימליות לאישור התביעה כייצוגית - ככל שהדבר נוגע לשאלת הנזק. כלומר, האם במידה שייקבע בהמשך כי הנתבעות הפרו את החובה שלהן, ישנה בכלל זכות לפיצוי בגין נזק.

גרוסקופף ציין כי הנזק של פגיעה באוטונומיה הוא "יצירה מקורית וייחודית של שיטת המשפט הישראלית". השופט יצחק עמית מבית המשפט העליון כינה את דוקטרינת הפגיעה באוטונומיה "סוס הפרא החדש של המשפט", וציין כי "אולי כדברי המשורר, הגיעה העת 'למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה'".

נזק זה, שתחילה התמקד בעניינים רפואיים, הוכר לראשונה ב-1999 על ידי השופט תאודור אור (בפסק דין דעקה), במקרה שבו תובעת נותחה בכתפה ללא הסכמה ונגרמה לה נכות. אף שהיא היתה מסכימה לטיפול אם היה נמסר לה כל המידע, היא קיבלה פיצוי גלובלי בשל הנזק של פגיעה באוטונומיה, שהתבטא בתגובה הנפשית והרגשית שלה לכך שנעשה בגופה טיפול רפואי ללא הסכמה מודעת ולהתממשות סיכונים שלא הובאו לפניה.

בפרשת הסיליקון בחלב נקבע כי פגיעה באוטונומיה תוכר כנזק בר פיצוי בתובענה ייצוגית רק בנסיבות שבהן יתלווה לפגיעה "נזק תוצאתי סובייקטיבי", שנגרם עקב התנהגות המזיק. שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות קבעה שהנזק מתבטא "בתחושות של כעס, תסכול ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק", ולכן הקבוצה בשמה אושר לנהל את התביעה צומצמה לאלה ששתו את החלב עם הסיליקון וחשו בפועל תחושות שליליות. הרגשות האלה יכולים להתעורר, מטבע הדברים, רק בדיעבד, כאשר מתגלה לתובע דבר הפגיעה בחופש הבחירה.

האם המידע מהותי?

במקרה הנוכחי, עניין מהותי היה שהתובעות לא טענו בתצהירים שהגישו כי סבלו מרגשות שליליים כלשהם בעקבות המידע שהוסתר מהן בדבר תופעות הלוואי הסוכרתיות. "כל שטענו הוא שלו היו מודעות לכך שהטיפול בתרופה מעלה את הסיכון לחלות בסוכרת, היו 'שוקלות לחדול להשתמש בתרופות אלו או להשתמש בתחליפים פחות מסוכנים'. כמו כן לא צורפה לבקשה כל ראיה אחרת (כדוגמת סקר צרכנים) היכולה ללמד כי משתמשי התרופה חוו רגשות שליליים בעקבות גילוי המידע שלטענת המבקשות הוסתר מהן", ציין השופט.

בנוסף, קבע גרוסקופף כי לא מדובר במקרה שבו הנסיבות יוצרות חזקה לקיומם של רגשות שליליים. לכן הוא פסק כי חומר הראיות לא עומד בדרישה של "נזק תוצאתי סובייקטיבי" אשר נגרם כתוצאה מהפגיעה באוטונומיה - ודחה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית.

לאור ההלכות שנקבעו בעליון, המשיך גרוסקופף לבחון אם מדובר בפגיעה בליבת הזכות ובעניין מהותי. מכיוון שממילא לא הונחה תשתית לקיום "נזק תוצאתי סובייקטיבי", הוא לא הכריע בשאלה זו - אך ציין את נטייתו שיש ספק אם תנאי זה מתקיים.

"ניתן לטעון כי בשים לב להכרח של חברי הקבוצה לקבל טיפול רפואי פסיכיאטרי, לעובדה שכל טיפול תרופתי שכזה כרוך בסיכונים לתופעות לוואי מגוונות ולא פשוטות, ובכלל תופעות לוואי סוכרתיות, ושגם על פי הידוע כיום, רמת הסיכון לתופעות לוואי סוכרתיות בקשר לתרופה היא נמוכה יחסית, הרי שההבדלים בין עלוני התרופה אינם עולים לכדי הסתרה של מידע מהותי מבחינת המבקשות. ולראיה, אף המבקשות אינן טוענות באופן נחרץ כי לו היה המידע האמור ברשותן היו מפסיקות את הטיפול בתרופה (אלא רק שהיו שוקלות עניין זה) ושלושתן המשיכו בטיפול בתרופה גם לאחר שהמידע האמור היה ידוע להן".

"פסק הדין משרטט גבולות ברורים"

שאלה נוספת שבחן השופט היא אם צריך בכלל לאפשר הגשת תביעה ייצוגית בגין פירוט לקוי של תופעות לוואי, על ידי מי שלא לקה בתופעות הלוואי. "אסתפק בהצבעה על כך שניתן לתאר נסיבות בהן מסירת מידע מטעה או חסר למטופלים ולמטפלים עלול לגרום למטופלים תחושות שליליות, גם אם יתברר בדיעבד שלא סבלו מתופעות הלוואי נושא המידע. כך למשל, כשהמידע הלקוי שנמסר לציבור המטופלים גרם לחרדה ציבורית, אשר השפיעה גם על מי שלא סבל בסופו של דבר מתופעות לוואי של ממש. במצבים מסוג זה ראוי לשיטתי להכיר באחריות של הגורם שהטעה את משתמשי התרופה כלפי כל המטופלים בתרופה שסבלו מרגשות שליליים (חרדה), ולא רק כלפי מטופלים בתרופה שסבלו בפועל מתופעות הלוואי".

עניין נוסף שהשופט התייחס אליו הוא אם יש לאפשר תביעה בגין פגיעה באוטונומיה כאשר מדובר בטיפול שאינו אלקטיבי ואין חלופה טיפולית סבירה. מבלי להכריע בשאלה, הוא קבע כי מהקביעות של בית המשפט בעניינים אחרים "מתבקשת המסקנה כי השפעה אפשרית על התנהלות המטופל אינה תנאי בלעדיו אין לפסיקת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", שכן העליון הכיר בזכות לפיצוי גם במצבים בהם נקבע כעניין עובדתי שגילוי המידע לא היה משפיע על התנהלות המטופל.

עו"ד חגי דורון, שייצג את דסקל ביחד עם טל בנד ודובב אפל ממשרד ש. הורוביץ ושות' ציין כי "פסק הדין חשוב, בעיקר מכיוון שבשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הגשת תביעות ייצוגיות בסכומי עתק, ללא בסיס ומבלי שנגרם נזק. פסק הדין שב ומשרטט גבולות ברורים ומאוזנים בתחום זה, ומבהיר, שגם במקרים שבהם נטענת 'פגיעה באוטונומיה', נדרשת הוכחה להשפעה בפועל, ולא די באמירות ובטענות כלליות. יש לקוות כי פסק הדין יתרום לצמצום תביעות הסרק המוגשות במדינת ישראל, ויאפשר למערכת המשפטית, להתמקד בטיפול בתביעות שיש בהן ממש".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker