איילת שקד תוקעת מסמר בארון הקבורה של מחאת יוקר המחיה - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

איילת שקד תוקעת מסמר בארון הקבורה של מחאת יוקר המחיה

שרת המשפטים איילת שקד רוצה לחייב מגישי תובענות ייצוגיות לשלם אגרה של 60-50 אלף שקל ■ בכך תפגע אמנם בעורכי הדין שהפכו את התביעות לתעשייה - אבל גם בצרכנים ■ התאגידים הגדולים יכולים לחגוג

72תגובות

שרת המשפטים איילת שקד יוזמת תקנות שיחייבו מגישי תובענות ייצוגיות לשלם אגרה. לא סתם, אגרה גבוהה. 62,500 אלף שקל לתובענה ייצוגית שתוגש לבית המשפט המחוזי ו-50,000 שקלים לתובענה ייצוגית שתוגש לבית משפט השלום. עמותות ללא כוונת רווח ומלכ"רים יהיו פטורים מאגרה. התקנות מחייבות עדיין אישור של ועדת החוקה.

בהודעתה כתבה שרת המשפטים שקד כי מטרת האגרות היא "לעודד תובענות מבוססות עילה... תוך צמצום תובענות סרק שאין בהן לסייע ויש בהן כדי לפגוע ביעילותה של המערכת השיפוטית".

אילת שקד
אוליבייה פיטוסי

שקד פוגעת בפרנסה של מאות עורכי דין, מגישי התביעות, וגם בפירמות הגדולות שמתגוננות נגדן. בתמונה הרחבה יותר, הפגיעה היא בצרכנים, והמרוויחים העיקריים הם התאגידים הגדולים. לשכות המסחר והתעשיינים בוודאי חוגגים. זהו עוד מסמר בארון הקבורה של מחאת יוקר המחייה.

כיום לא מוטלת אגרה על מגישי תובענות ייצוגיות. אגרות הן חסם גישה לבית המשפט. על פי הכללים החדשים, מחצית האגרה תשולם במועד הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והחצי השני משולם בסוף ההליך. תובע שאינו יכול לשלם את האגרה יוכל לבקש פטור, ומי שאינו מקבל פטור ימצא עצמו ללא יכולת לממש את זכויותיו.

אגרה אולי תמנע תביעות בלתי מבוססות, אבל רק אם עורכי הדין מבינים מראש שהן אינן מבוססות. לעומת זאת, אגרה היא חסם מפני הגשת תביעות מבוססות ומוצדקות, כאשר התובעים אינם יכולים לשלם אותה. האגרה שמציעה שקד להטיל גבוהה מאוד, ורק תובעים מעטים יוכלו לעמוד בה. אגרה כזו פוגעת לא רק בזכות החוקתית לגישה לערכאות משפטיות, אלא שישנו גם ספק לגבי המידתיות שלה. אם יאושרו התקנות בכנסת, אפשר להמר שתוגש נגדן עתירה לבג"ץ.

במשרד המשפטים טוענים כי הציבור הרחב אינו מגיש תובענות ייצוגיות, ולכן האגרה לא תפגע בו, אלא רק בעורכי דין שהפכו את התביעות לתעשייה. הטכניקות בתחום הזה ידועות: עורכי דין עושים "דילים" עם חברים למקצוע – הראשון משמש תובע ייצוגי בתביעה שמייצג בה עורך דין אחר, ואחר כך מתחלפים השניים ומגישים תביעה שבה עורך הדין השני הוא התובע והראשון מייצג. במקרים רבים עורכי הדין הללו גם מוכנים להתפשר עם התאגידים הנתבעים כדי לקבל שכר טרחה מהיר.

אלא מה? ביסוד התביעה הייצוגית עומדים ברוב המכריע של המקרים אינטרסים צרכניים וציבוריים ראויים. עדות לכך היא העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה מתערב בעשרות רבות של בקשות לפשרה ולהסתלקות בתביעות ייצוגיות מדי שנה כדי לשמור על האינטרס הציבורי שהניע את התביעה מלכתחילה.

חוק התובענות הייצוגיות חולל מהפכה צרכנית. אכן, החוק הביא להגשה של יותר מאלף תביעות ייצוגיות בשנה, שרובן המכריע מסתיים בפשרה, אבל יש לו תוצאה צרכנית צודקת.

תובע ייצוגי נוטל על עצמו סיכון. הוא אמור לשאת בעלויות ניהול ההליך ואם יפסיד ויוטלו עליו הוצאות יהיה עליו לשלמן מכיסו. מעטים היחידים שמעזים להיות בעצמם תובעים ייצוגיים, אבל זו לא סיבה לחסום את דרכם של עורכי דין מהגשת תביעות כאלה מראש.

קחו למשל את התביעות הייצוגיות שהוגשו נגד תנובה על מחיר מופרז במוצרי חלב. אלה תביעות מסובכות ומאתגרות. לקוחות שלא מסוגלים להתמודד על מחיר הקוטג' בוודאי יתקשו לגייס עשרות אלפי שקלים לאגרה, וזה עוד לפני עלויות חוות דעת של מומחים כלכליים. רק "משוגעים לדבר" כפרופ' ירון זליכה מוכנים לקחת על עצמם תביעות כאלה. אבל הן חשובות לכולנו. 

אגב, יש תובענות ייצוגיות שהסעד בסופן אינו כספי. וגם הן חשובות. אגרה תהרוג את התמריץ לנהל הליכים משפטיים כאלה לרווחת הציבור. דוגמה מובהקת לתביעה כזו היתה הייצוגית שהגישו הפרופסורים שרון חנס ואהוד קמר נגד טבע בדרישה לפרסם את חמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בחברה. טבע התחמקה מפרסום השכר במשך שנים. במוקד התביעה עמדה הזכות למידע ולא פגיעה כספית. שני התובעים הייצוגיים זכו אמנם בתגמול כספי על מאמציהם כאשר טבע הסכימה להתפשר, אבל בעלי המניות לא הרוויחו כסף מהתביעה. אם שקד תשנה את הכללים, ספק אם נראה תביעות כאלה אי פעם.

המרוויחות הגדולות ביותר תהיינה למשל חברות התקשורת, שהן מהנתבעות התכופות ביותר בתביעות ייצוגיות צרכניות. מחקר של פרופ' אלון קלמנט וד"ר קרן וינשל-מרגל שנערך עבור הרשות השופטת עם המרכז הבינתחומי, מצא כי כמעט 40% מהתביעות מוגשות נגד החברות הללו. אותו מחקר מצא כי הבעיה העיקרית בתביעות הייצוגיות היא שהציבור אינו מפוצה כראוי, וקבוצה קטנה יחסית של עורכי דין גורפת שכר טרחה נאה מהגשת תביעות רבות, ולאחר מכן הסתלקות מהן או התפשרות.

הדרך הנכונה להפחית את התביעות הייצוגיות הלא מבוססות הללו היא לא אגרה. אפשרות אחת היא להטיל הוצאות משפט מרתיעות. אם עורכי הדין הם עצמם גם התובעים הייצוגיים, אז ההוצאות הללו אמורות לייצר אפקט מרתיע. אפשרות שנייה היא להפחית את שיעורי שכר הטרחה שנפסקים לעורכי הדין. בשני המקרים מדובר בסנקציה לאחר שבית המשפט בחן ומצא אם התביעה היתה מבוססת. ברוב המקרים מתייצב גם היועץ המשפטי לממשלה ומביע את עמדתו בסוגיות שכר הטרחה, כך שמשרד המשפטים יכול להשפיע על המגמה מבלי להשתמש בגרזן כמו אגרה בסכומים של עשרות אלפי שקלים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם