משקיעים בקרן גידור הפסידו 90% מכספם - אבל העליון ביטל את הפיצוי - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משקיעים בקרן גידור הפסידו 90% מכספם - אבל העליון ביטל את הפיצוי

שלוש שנים לאחר שבית המשפט המחוזי פסק כי קבוצת משקיעים תקבל פיצוי של מיליון דולר בגין הפסדים שנגרמו לקרן הגידור נובה־ויז'ן, קיבל השופט צבי זילברטל את ערעור הקרן וביטל את הפסיקה ■ עם המשקיעים נמנים אבי ורטהיים, שבתאי אדלרסברג ואדי שלו

2תגובות

שלוש שנים אחרי שבית המשפט המחוזי קבע כי קבוצת משקיעים תקבל פיצוי של מיליון דולר בעקבות הפסדים שנגרמו לקרן הגידור נובה־ויז'ן, החליט בית המשפט העליון לבטל את פסק הדין. השופט צבי זילברטל קיבל באחרונה את הערעור שהגישו הקרן ומנהלה, אורי מיליקובסקי, וקבע כי אין הם נושאים באחריות כלפי המשקיעים - לא במישור החוזי ולא במישור הנזיקי. עם המשקיעים שהגישו את התביעה נמנים אבי ורטהיים, שבתאי אדלרסברג, אדי שלו ויוסי עבאדי - שהפסידו כל אחד כ-90% מהסכום שהשקיעו.

השופט זילברטל קבע כי מדובר בקבוצה של משקיעים שמצויים בעולם העסקי, שהבינו היטב את משמעות ההתקשרות עם הקרן ושבחרו במודע לצאת להרפתקה פיננסית בהובלתו של אדם שהצהיר על עצמו כי אינו בעל הסמכה לעסוק בניהול השקעות, בתקווה שגישתו לשוק ההון, כפי שבאה לידי ביטוי בפילוסופיית ההשקעות שאותה הגה, תניב רווחים.

שבתאי אדלרסברג
גיא רייביץ

"מדובר בסיכון מחושב שנלקח מראש. אפשר להבין למפח נפשם של המשקיעים, אך בצד האפשרות לעשיית רווחים, המהלך שנקטו לא כלל מנגנון הגנה מפני אובדן מוחלט של ההשקעה", הדגיש זילברטל. לדבריו, פעולותיו של מיליקובסקי, גם אם היה כרוך בהן סיכון רב, ננקטו במסגרת הפררוגטיבה שהמשקיעים העניקו לו בתקנון של הקרן — המסמך המחייב ביחס להצטרפותם לקרן. משכך, הוא לא הפר התחייבות כלפיהם.

עם זאת הדגיש זילברטל כי פסק הדין אינו עוסק בנורמות שאמורות לחול על יועץ השקעות או מנהל קרנות מקצועי שנותן שירותיו לציבור הרחב. "אנו עוסקים בהתקשרות חוזית בין פרטים שמכוחה צד אחד הוסמך על ידי משנהו להשקיע את כספו באפיקי השקעה שונים — לרבות עתירי סיכון — על פי שיקול דעתו המלא. זאת, כיוון שהמשקיע התרשם שלחברו סגולות מתאימות. במסגרת זו, ובהתחשב בתנאי ההתקשרות בין הצדדים, סבורני שלא ניתן לייחס אחריות לנזקים שנגרמו, אלא אם כן היתה מוכחת התנהלות רשלנית", קבע.

קרן נובה־ויז'ן הוקמה ב–2006 והמשקיעים הצטרפו אליה כשותפים מוגבלים. כל אחד מהם השקיע 100–300 אלף דולר, אחרי שמיליקובסקי הציג בפניהם מצגת שגוללה את "פילוסופיית ההשקעות" שלו. בין היתר נכתב במצגת, כי פעם בחודש ייבחרו 50 מניות מובילות של חברות אמריקאיות ששווין 100–800 מיליון דולר, בהתבסס על האיכות ומידת האטרקטיביות שלהן.

אלא שבתוך חודש אחד ב–2006 איבדה קרן ההשקעות חלק ניכר מהונה, וכך הפסידו המשקיעים את מרבית הכספים שהשקיעו. הפסדים אלה נגרמו לאחר שהקרן השקיעה ברכישת אופציות על מדדי מניות בארה"ב. בתביעה שהגישו לבית המשפט המחוזי ב–2006, טענו המשקיעים כי ההשקעה הזאת סטתה ממדיניות ההשקעות של הקרן, כפי שזו הוצגה להם במצגת לפני הצטרפותם. עוד טענו המשקיעים כי השקעה של מרבית כספי הקרן באופציות האלה, בלי הגנות מקטינות סיכון ובתקופה שבה השווקים אינם יציבים, מהווה רשלנות.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ב–2013, נקבע כי הקרן ומיניקובסקי התרשלו כשבחרו להשקיע את כספי המשקיעים באופציות ללא קיום מנגנוני גידור והגנה. כתוצאה מהתרשלות זו נגרם לקרן הפסד מצטבר של כ–7 מיליון שקל. השופט יהושע גייפמן קבע כי ההשקעה באופציות עלתה כדי "רשלנות רבתי". גייפמן פסק כי על מיליקובסקי והקרן לשלם למשקיעים פיצוי של כמיליון דולר. אלא שאף אחד מהצדדים לא היה מרוצה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי — ושניהם הגישו ערעור. המשקיעים טענו כי הפיצוי אמור להיות גבוה יותר, מיליקובסקי ונובה־ויז'ן הלינו על קביעת בית המשפט כי התרשלו בניהול קרן ההשקעות.

בית המשפט העליון בחן את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, וציין כי היא מבוססת על כמה מסמכים, ובהם מצגת, מסמך עובדות ותקנון. לאחר שבחן את אלה הגיע למסקנה כי אין די ממצאים שמביאים למסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, שלפיה המשקיעים השקיעו בקרן מתוך הבנה והסכמה שכספם יושקע אך ורק ב״מודל 50 המניות״. לדבריו, לכל היותר ניתן לומר כי המשקיעים הסכימו להשקיע בקרן ש״מודל 50 המניות״ משקף את אסטרטגיית ההשקעות המרכזית שלה, אך אין עליה חובה להיצמד בהכרח למודל זה, ומסור לה שיקול דעת רחב באשר לאופי ההשקעות.

אדי שלו
אייל טואג

זילברטל הדגיש כי המשקיעים החליטו להשקיע את כספם בקרן השקעות שלמעשה נוהלה בידי אדם אחד — מיליקובסקי, שאינו יועץ השקעות מוסמך, עובדה שהייתה ידועה להם. המשקיעים נחשפו למסמכים שונים לפני הצטרפותם לקרן, שוחחו עם מיליקובסקי וחתמו על בקשת הצטרפות שהבהירה כי תנאי ההצטרפות מצויים במסמך מרכזי אחד — תקנון השותפות, שאף הוא הועבר לעיונם.

לפסק דינו של זילברטל הצטרף השופט יצחק עמית, שחידד כי אין בתקנון התחייבות להשקיע את הכספים אך ורק על פי מודל זה, ולמעשה, ניתן למיליקובסקי אור ירוק להשקיע את הכספים על פי שיקול דעתו. בדעת מיעוט סבר השופט אליקים רובינשטיין כי יש להטיל על מיליקובסקי אחריות להפסדים. הוא ציין כי מיליקובסקי הציג בפני המשקיעים תוכנית השקעות מסוימת, והם ציפו, באופן סביר, שינהג על פיה. "אם נקבע כי אין בכך כדי להשפיע על בחינת ההתרשלות, נעניק בכך 'כרטיס פתוח' למנהלי השקעות, ולבעלי מקצוע בכלל, להציג מצגי שווא ללקוחותיהם, ולכסות על כך באמצעות הסמכה כללית רחבה ומאוחרת בסעיף אחד מבין סעיפיו הרבים של חוזה ההתקשרות (ובענייננו התקנון)", הדגיש.

הקרן ומנהלה יוצגו על ידי עורכי הדין בעז בן צור ותומר שקרצי ממשרד בעז בן צור. המשקיעים יוצגו על ידי עו"ד ארי מילשטיין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם