הרשעה נחרצת: ביהמ"ש לא מצא שום טיעון הגיוני לטובת דנקנר ושטרום - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרשעה נחרצת: ביהמ"ש לא מצא שום טיעון הגיוני לטובת דנקנר ושטרום

השופט כבוב הנהיג עד כה קו מחמיר בענישת עברייני שוק הון ■ אחרי שנקבע כי דנקנר היה המממן, בעל המניע העיקרי, הנהנה המרכזי ומודע למניפולציית המניות הפלילית - ניתן להעריך כי צפוי לו עונש של בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל

57תגובות

נוחי דנקנר רצה להישאר טייקון, בשעה שקונצרן אי.די.בי נקלע למצוקה. איתי שטרום רצה לעזור לדנקנר. מפגש הרצונות הוביל את השניים לקשור קשר של מניפולציה פלילית בהנפקת המניות הידועה שכונתה "הנפקת החברים". זהו הסיפור שפורש השופט הכלכלי חאלד כבוב על פני יותר מ-280 עמודים. היבריס.

הכרעת הדין נחרצת מאוד, אך אינה מציגה את דנקנר כפושע ורמאי מנוול, אלא כמי שעשה פעולות "פסולות ופליליות מבלי לחשוב על משמעותן". כבוב מסביר כי דנקנר ושטרום לא טוו תרמית זמן רב מראש, אבל "קשירת הקשר בין הנאשמים הוכחה באופן חד משמעי ימים לפני ההנפקה".

בפני הפרקליטות עמד אתגר לא פשוט. כדי להרשיע נאשם בעבירת מניפולציה יש להראות כוונה פלילית להשפיע באופן תרמיתי על שער מניה. בית המשפט העליון קבע כי על התביעה להוכיח שהתרמית נעשתה מתוך "כוונה של ממש". זו דרגה גבוהה של הוכחת הכוונה הפלילית. קשה להוכיח כוונה כזו בלי הקלטות או עדים המספרים על התוכנית התרמיתית. השופט כבוב דחה בהכרעת הדין את נסיונות ההגנה לבחון כל עובדה וכל פריט באופן נפרד. במקום זאת, הוא חיבר פסיפס של ראיות נסיבתיות לתמונה אחת והסביר כי היה עליו לבחון את מעשי שני השותפים, דנקנר ושטרום, בצוותא. המבט הכולל הניב תמונה פלילית.

את הכרעת הדין מסיים כבוב בציינו כי התמונה אינה מותירה צל של ספק. אין כל אפשרות למצוא הגיון כלכלי כזה במעשי דנקנר ושטרום. יותר מכך - השופט כבוב הוא החלוץ בשימוש בגישת "המטרות המעורבות" במשפט הפלילי הכלכלי. לגישתו, גם מי שעושה פעולה שיש לה נימוק כלכלי הגיוני, אך שלובה בכוונה פלילית - ניתן להרשיעו. כבוב מסביר כי אפילו אם היה מוצא היגיון כלכלי במעשי דנקנר ושטרום - עדיין היה מרשיע אותם.

טענות ההגנה נדחו אחת לאחת

לאורכה של הכרעת הדין דחה כבוב את כל קווי ההגנה של דנקנר ושטרום - חלקם ספינים לכל דבר.

1. דנקנר טען: החברה ממילא לא היתה זקוקה לסכומים כה גדולים כפי שגייסה בהנפקה. כבוב קובע: אי.די.בי היתה במצב נזילות קשה ונזקקה לכל שקל, כי דנקנר צפה היטב את הקושי לפרוע חובות בעתיד. כבוב גם מזכיר כי אי.די.בי נקלעה למשבר נזילות, בין היתר עקב הפסד כבד על ההשקעה במניות קרדיט סוויס והרפורמה בשוק הסלולר - ששחטה את רווחי סלקום.

2. דנקנר טען: זו היתה "הנפקת חברים" מובטחת, ולכן לא היה לו אינטרס לדאוג לתוצאותיה. כבוב קבע: היוקרה של דנקנר ואמון השוק בו היו על הכף. המניע של דנקנר היה הרצון לשמור על השליטה בקונצרן. "מבחינת דנקנר זה היה מבחן קריטי ומכאן החשיבות העצומה שראה במהלך, וזאת אף אם ראה בהנפקה 'הנפקת חברים'", מסביר השופט.

המכלול המרשיע ביותר, בעיני השופט כבוב, טמון בפעילות האינטנסיבית של דנקנר בהפניית משקיעים לקנות מניות דווקא משטרום, מחוץ לבורסה, בשעה שדנקנר אמור לרצות שיקנו בהנפקה עצמה. כבוב מכנה התנהלות זו "מעוררת תהיות" ו"מטרידה". השופט מנתח את המפגשים והשיחות של דנקנר עם יוסי ויליגר, אילן בן דב, צבי בארינבוים, שמעון וינטרוב וגלעד טיסונה.

הכרעת הדין מחברת את הנקודות ואת הנאשמים לדפוס פעילות פלילי: דנקנר מוצא משקיעים, מפנה אותם לשטרום - ושטרום מברר נכונות לקנות מניות מחוץ לבורסה. דנקנר מודע לעובדה שהמשקיעים יקנו משטרום ולא ישקיעו ישירות בהנפקה. הנכונות של דנקנר להפנות משקיעים לשטרום היא "ראיה לחובתו". כבוב אינו מקבל שום טיעון של דנקנר ושום היגיון כלכלי בהקשר הזה. כבוב קובע כי המכירה על ידי שטרום מחוץ לבורסה שירתה שתי מטרות: שטרום נפטר ממניות מחוץ לבורסה - בלי להוריד את ערך המניה בבורסה - וקיבל כסף להמשך רכישותיו בתוך הבורסה. לכך מצטרפות שיחות טלפון תכופות בין דנקנר ושטרום החופפות את הפעילות של שטרום במניות אי.די.בי.

פרט נוסף: בחקירתו של דנקנר עלו אמירות המעידות כי הבין היטב שפעילותו של שטרום מסייעת למחיר המניה שלו, אך בבית המשפט הציג דנקנר גרסה שאותה כינה השופט "מיתממת".

3. דנקנר טען: לחברים ולמקורבים שקנו מניות בהנפקה בכלל לא היה אכפת מהו שער המניה. כבוב קובע: המדינה הוכיחה כי לרוכשי המניות דווקא היה אכפת, הם לא האמינו במניה והתכוונו להיפטר ממנה מיד לאחר ההנפקה. "עם כל הכבוד לנסיונו של דנקנר לטעון שאין סתירה בין הדברים, התרשמתי מדברי כל העדים־המפיצים שהיה די ברור להם כי ימכרו את המניות שרכשו בהנפקה, תוך זמן קצר ביותר לאחר מכן...", קבע השופט.

4. שטרום טען: ההחלטה לרכוש מניות אי.די.בי בהיקף עצום היתה בעלת היגיון עסקי. כבוב קבע: זו היתה פעולה חריגה של חברת המסחר של שטרום, ISP, ודפוס ההשקעה שלה היה שונה. שטרום שכר את עד המדינה בתיק, עדי שלג, לבצע את המניפולציה במסחר המניות בפועל. שלג עבד מול שטרום וכלל לא שוחח עם דנקנר. שלג העיד כי קיבל משטרום הנחיה ברורה לשמור על שער המניה של אי.די.בי שלא ייפול. במשפט הוכיחה ההגנה כי שלג סיפר על פגישה עם שטרום, בשעה שאיכון הטלפונים הניידים שלהם הראה שהם שהו במקומות שונים.

בדומה להחלטה של השופט דוד רוזן להסתמך באופן חלקי בלבד על עדותו של עד המדינה שמואל דכנר במשפט אולמרט, כך בחר גם כבוב להיעזר בעדותו של שלג כחיזוק בלבד. שלג הפך מעד מדינה לדמות שולית במשפט דנקנר. למרות זאת, כבוב הגדיר את הרושם מעדותו "חיובי ומהימן" - בדיוק ההיפך ממה שחשב כבוב על שטרום. שטרום ניסה לשכנע את השופט כי השקיע בחברה מטעמים כלכליים. השופט כינה את טענותיו "מזגזגות" וקבע כי פעל בניגוד לאינטרס הכלכלי שלו ושל ISP, וכי גרסתו "מופרכת" ו"לא אמינה".

תחזית לעונש חמור

הכרעת הדין של כבוב שייכת למשפחת ההחלטות של שופטי המחוזי בתל אביב - דוד רוזן (אהוד אולמרט במשפט הולילנד וג'קי בן זקן במשפט מנופים פיננסים) וצבי גורפינקל (הרשעת דני דנקנר במשפט בנק הפועלים). כולן החלטות שבהן חיברו השופטים את הנקודות העובדתיות לתמונה עבריינית ברורה, עם או בלי עד מדינה.
בספטמבר תעלה לדיון שאלת גזר הדין. תרמית נחשבת לעבירה החמורה ביותר בדיני ניירות ערך והעונש המירבי עליה הוא חמש שנות מאסר. כבוב הוא האיש שהעלה את רף הענישה בעבירות ניירות ערך - הוא היה הראשון ששלח לכלא אדם בישראל בעבירות על איסור השימוש במידע פנים.

על בסיס הענישה הקיימת בתחום כיום, ניתן לשער כי הפרקליטות תבקש להטיל על דנקנר עונש חמור. הוא היה המממן, בעל המניע העיקרי, הנהנה המרכזי, פעיל ומודע. מתחם העונש שתבקש הפרקליטות ינוע כנראה בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל. לשם השוואה, איש העסקים ג'קי בן זקן, שהורשע בעבירת תרמית בניירות ערך במטרה להכניס את חברת "מנופים פיננסיים" למדד תל אביב 100, נידון לשלוש שנות מאסר. הנסיבות של דנקנר יכולות להיתפס כחמורות יותר, בגלל ההנפקה שנועדה לחלץ חברה במשבר.

במובן מסוים, הרטוריקה בגזר הדין של דנקנר תהיה חשובה יותר מהרטוריקה של הכרעת הדין. הכרעת הדין שניתנה אתמול יבשה וטכנית ברובה. בגזר הדין יצטרך כבוב לתת ביטוי למעמדו של דנקנר בשוק ההון ובראשות קונצרן אי.די.בי.
אידיבי תשלם

אגב, חברת אי.די.בי עצמה הורשעה בעבירות המניפולציה -כי מעשיו של בעל השליטה מיוחסים גם לחברה בנסיבות מסוימות. החברה טענה כי הנושים שקיבלו את החברה בהסדר לא היו יכולים לתמחר את הסיכון להרשעת החברה ולכן יש להגן עליהם. כבוב העיר כי אין בכך כדי לזכות את אי.די.בי, אבל ייתכן שיתחשב בכך בעת קביעת גובה הקנס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#