איזון חדש: בתי המשפט עוזרים לצרכנים מול תאגידים גלובליים

שורת החלטות מתארכת של בתי המשפט המחוזיים, מחייבת תאגידי ענק בינלאומיים להתדיין בתביעות ייצוגיות צרכניות בישראל ■ האם בתי המשפט נהיו חברתיים?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סיפורים שנויים במחלוקת יופיעו במקום נמוך יותר בפיד של פייסבוק
סיפורים שנויים במחלוקת יופיעו במקום נמוך יותר בפיד של פייסבוקצילום: בלומברג

האם יחסי הכוחות בין הצרכנים בישראל לבין חברות גלובליות - כמו פייסבוק, אמזון, פייפאל, סמסונג ודומותיהן - עומדים להשתנות בזכות שינוי מגמה בבתי המשפט? בחודשים האחרונים ניתן להצביע על שורה מתארכת של החלטות, כל אחת לגופה, המעידות על שינוי מגמה.

בשבוע שעבר קבעה השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז, כי ניתן יהיה לנהל תביעה ייצוגית נגד פייסבוק בישראל. התביעה הייצוגית מתמקדת בעיקר בטענה לפגיעה בפרטיות משתמשי פייסבוק, בכך שהחברה הפעילה מנגנון לקריאת הודעות המשתמשים, ועשתה בתוכן ההודעות שימוש פסול ללא קבלת הסכמה מדעת של המשתמשים.

פייסבוק התגוננה קודם כל במישור הפרוצדורלי: לטענתה, יש בינה לבין משתמשיה חוזה שבו הסכימו המשתמשים כי כל תביעה שתהיה להם תתברר בבית המשפט בקליפורניה. מדובר כמובן על מדיניות השימוש בפייסבוק, שכל אחד מבעלי החשבון ברשת החברתית הקליק שהוא מסכים לה, בלי לטרוח לקרוא אותה.

השופטת שטמר קבעה כי מדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד, ולכן יש לבטלו. עוד קבעה כי מטרת הסעיף היא "להרתיע את הלקוח הישראלי מפני מימוש זכויותיו המשפטיות". להחלטה יש השלכות על כל חברות האינטרנט המחייבות את הצרכנים לאשר בהקלקה הסכמה להתדיין בארצות המוצא של התאגיד. כמעט לכל אתר יש סעיף כזה.

השופט אבי פורגצילום: אתר בתי המשפט

השופטת גם קבעה כי הפורום המתאים לבירור טענותיהם של הצרכנים הישראלים הוא ישראל, ולא מקום מושבה של פייסבוק. ברקע קביעה זו עומד פסק דין של בית המשפט העליון מ-2009, שבו קבע השופט יורם דנציגר כי תייר ישראלי שניזוק בחופשה בטורקיה רשאי להגיש בישראל תביעה נגד כפר הנופש שבו אירעה התאונה. דנציגר קבע כי לבתי המשפט בישראל יש אינטרס לסייע לתובעים צרכניים קטנים בישראל מול נתבעים זרים גדולים וחזקים המנסים לגרור את התביעות לחו"ל.

אפשר להמר שפייסבוק תערער על ההחלטה של שטמר. התיק עוד רחוק מסיום.

החלטה חסרת תקדים

סאגה ארוכה מצפה גם לעמותת הצלח"ה (התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת), שהגישה תביעה ייצוגית תקדימית נגד שורת חברות ענק זרות, כמו סמסונג, שארפ, ואחרות, בטענה שגרמו בעקיפין נזק לצרכנים בישראל. לפי התביעה, הנתבעות הקימו קרטל בחו"ל, שבו העלו את מחירי הפאנלים לטלוויזיות שטוחות מסך. הקרטל גרם לייקור מחירי הטלוויזיות בישראל ובמקומות אחרים בעולם.

לפני חודשים ספורים אישר השופט אבי פורג, בשבתו כרשם בבית המשפט המחוזי מרכז, לנהל את התביעה הייצוגית בישראל. פורג קבע כי אף שהחברות מצויות בחו"ל, שלא הן שיווקו את המסכים ושהקרטל התרחש בחו"ל - היתה לו השפעה כאן. על בסיס זה התיר פורג להמציא את כתב התביעה לנתבעות בחו"ל.

החלטתו של פורג מרחיקת לכת עוד יותר מזו של שטמר, משום שהיא חסרת תקדים. בית המשפט העליון קבע במקרים רבים כי מי שמבקש להגיש תביעה נגד מזיק השוהה בחו"ל חייב להוכיח כי כל רכיבי העוולה - המעשה, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם - התרחשו 
בישראל.

השופט פורג, שהבין בוודאי את תקדימיות ההחלטה, נימק באריכות את החלטתו, וביסס אותה על התפישה שלפיה מדובר בתביעה בדיני הגבלים העסקיים. בתחום הזה קיימת גישה שלפיה מותר לפעול בכלים משפטיים נגד קרטל גם כשהקושרים בו מצויים בחו"ל, אם לקרטל היתה השפעה בישראל. החלטתו של השופט פורג אמיצה, חדשנית ומעוררת מחלוקת. אין פלא שכל החברות הזרות, המיוצגות על ידי מיטב עורכי הדין בפירמות היוקרתיות ביותר בישראל, כבר עירערו על ההחלטה. הדיון בערעור יישמע בפני השופט יעקב שינמן בבית המשפט המחוזי מרכז בתחילת אוקטובר.

ההחלטות האחרונות מצטרפות לכמה החלטות קודמות, שחשפו תאגידים גלובליים שמוקד פעילותם בחו"ל לתביעות בישראל. באחרונה אישר בית המשפט העליון כי גם אמזון תתמודד בישראל עם תביעה שהוגשה נגדה על ידי חברת פרמייר, הקובלת על שיווק לא הוגן של מוצרי ים המלח על ידי אמזון. בקיץ שעבר הוחלט שתביעה נגד חברת האינטרנט הבינלאומית בוקינג.קום ותביעות צרכניות באופיין נגד חברת התשלומים המקוונים פייפאל יתברו גם הן בישראל.

צריך לחדד: בתי המשפט נטו תמיד להקל על תובעים ישראלים שניסו לתבוע תובעים זרים בישראל, כשהזרים ניסו לסלק את התביעות על הסף בטענה שהיה צריך לתבוע אותם בחו"ל. עם זאת, תאגידים בינלאומיים זרים עשו מאמצים ניכרים להנדס את המבנים המשפטיים של פעילותם, כך שלא תהיה להם נוכחות פיזית בישראל. בדרך הצליחו תאגידים בינלאומיים להקטין את החשיפה לתביעות בארץ. חברות אינטרנט, שאינן זקוקות לנוכחות עסקית פיזית במדינות השונות שבהן הן פועלות, הצליחו בכך במיוחד עד לאחרונה.

אגב, ענקית החיפוש גוגל אינה מופיעה ברשימת החברות המנסות לחמוק מתביעות בישראל. שם השכילו להבין את כיוון הרוח לפני כל היתר. זה כמה שנים שגוגל מקבלת על עצמה את סמכותם של בתי המשפט בישראל.

לגוגל ניסיון עשיר וגדול בהתמדה של התדיינות בבתי משפט ברחבי העולם ושל התאמה מורכבת של מנוע החיפוש שלה לכללים של טריטוריות שונות. הדוגמה הידועה ביותר היא "הזכות להישכח" - פסק דין של בית משפט בספרד, שאושר על ידי בית הדין האירופי והקנה לאזרחי האיחוד האירופי את הזכות לדרוש מגוגל להסיר מידע אישי לא רלוונטי או לא הולם. גוגל הקימה מנגנון ליישם ההחלטה, ומעניקה את הזכות רק לאזרחי המדינות הרלוונטיות.

מדיווחי גוגל עולה כי עד היום הוגשו בכל האיחוד האירופי כ-440 אלף בקשות להסרת כ-1.54 מיליון קישורים. גוגל בוחנת את הבקשות באופן אינדיבידואלי. לפי הדיווח הוסרו עד היום כ-662 אלף קישורים.

ההזדמנות של העליון

למרות חקיקה מתקדמת, ההגנה על הפרטיות בישראל במישור המעשי עדיין לא הגיעה למדרגת ההגנה שמעניקים הרגולטורים ובתי המשפט של האיחוד האירופי. עם זאת, ייתכן שאנחנו נמצאים על סף תפנית. התביעה הייצוגית נגד פייסבוק על פגיעה בפרטיות, אם לא תסוכל בערעור ואם לא תסתיים בפשרה חסרת משמעות, יכולה להיות צעד ראשון וחשוב בהבטחת זכויות הפרטיות של משתמשי הרשת. גם המלצת המשטרה להעמיד לדין את רמי לוי בחשד לשימוש לא חוקי במידע על משתמשי רשת הסלולר שבבעלותו (בגיבוי של הרשות למשפט, מידע וטכנולוגיה במשרד המשפטים) היא צעד חשוב וסמלי באכיפת הזכות לפרטיות.

אף שחלק מהתביעות שהוזכרו כאן הגיעו לדיון בבית המשפט העליון, לא היה זה עיון מהותי. העליון עדיין לא הכריז הכרזות נוקבות באשר לאופן שבו יש לאזן בין הנגישות של תובעים מקומיים בבית המשפט לבין כוחם של תאגידי אינטרנט גלובליים הפועלים מחוץ לגבולות ישראל. המגמה הפרו־צרכנית בפסקי הדין שהוזכרו כאן שייכת בעיקר לבתי המשפט המחוזיים. התביעות בפרשת קרטל המסכים ובפרשת הטענות לפגיעה בפרטיות ברשת פייסבוק עשויות להיות ההזדמנות של העליון להתוות איזון ברור יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker