חובת ההוכחה עליו: האם אביחי מנדלבליט יצליח לצאת מצלו של בנימין נתניהו?

בעקבות פרשת הרפז, מנדלבליט מתחיל את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה עם מינוס בבנק טוהר המידות ■ כעת הוא יצטרך להוכיח שבניגוד לקודמו, יהודה וינשטיין - שלא הצליח לשדר תחושה של אחיזה איתנה בהגה המאבק בשחיתות - הוא לא יירתע מחקירות נגד רה"מ ומקורביו

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עידו באום

בניגוד לקודמיו, היועץ המשפטי לממשלה היוצא, עו"ד יהודה וינשטיין, לא התראיין לתקשורת אפילו פעם אחת בכל שש שנות כהונתו. לעומת זאת, האיש ניהל כנראה אינספור שיחות עבודה, חלקן ברמת קרבה אישית, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. יש בכך משהו סמלי.

שיחות רקע לעיתונאים? זה היה. הרצאות פומביות משעממות בכנסים של לשכת עורכי הדין לפני טבילה בבריכה במלון באילת? גם כן היה. חריג יחיד להרצאות המשמימות היתה התבטאותו ביוני האחרון על שרת המשפטים, איילת שקד, כי עמדתה בנוגע ליחסי הכוחות בין הכנסת ובית המשפט העליון היא "תפישה פשטנית ובלתי מבוססת". נו טוב, וינשטיין האנגלופיל ואיילת-תכל'ס-שקד הם לא כוס התה אחד של השנייה.

יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט. מגיע לתפקיד היועמ"ש מבושל באותה דרגת עשייה
יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט. מגיע לתפקיד היועמ"ש מבושל באותה דרגת עשייהצילום: עמית שאבי

חוץ מזה, וינשטיין לא ניסה אפילו פעם אחת להסביר לציבור את השיקולים שהנחו את מי שאמור, בין היתר, לייצג את האינטרס הציבורי מול הדרג הפוליטי ומול מערכת בתי המשפט. כסניגור צווארון לבן מנוסה עד למינויו, יש להניח שהבחירה לא להתראיין היתה מושכלת. כפי שיאמר הסניגור ללקוח: "שתוק וחייך למצלמה. כל מלה יכולה רק לקבור אותך".

בטרם נבחן מה הותיר וינשטיין אחריו בדומייתו, נאמר מלה על מחליפו מרובה התארים - האלוף במיל' ד"ר אביחי מנדלבליט. בפעם האחרונה שמונה פרקליט צבאי ראשי לשעבר לכהונת היועץ המשפטי לממשלה היה זה מאיר שמגר, שכתב במו ידיו את מערכת השליטה הצבאית של ישראל בשטחים. כיועץ משפטי לממשלה ולאחר מכן כשופט ונשיא של בית המשפט העליון, היו תחומי המשפט שמשיקים לצבא וביטחון בלב לבה של עשייתו המשפטית.

שמגר גם ביצר את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה ולימים סבר כי אסור לפצל תפקיד זה מראשות התביעה הכללית, והדגיש את הצורך להבטיח שהיועץ יהיה עצמאי.

זאת תהיה טעות להשוות את מנדלבליט לווינשטיין. מנדלבליט אינו נכנס לנעליים הבינוניות של קודמו, אלא מבקש לצמוח לממדי הענק של שמגר - מנפילי המשפט הישראלי שעודם חיים. בנאום כניסתו לתפקיד, מנדלבליט כינה את שמגר "מורי ורבי". זהו קנה המידה שבו הוא בוחן את עצמו.

מנדלבליט התמנה על ה"טיקט" של מומחה למשפט וביטחון. במובן הזה, נתניהו מצפה ממנדלבליט להמשיך את הקו שבו מורגלת מערכת הביטחון, שבו הייעוץ המשפטי מתפקד בפועל כפלס"מ - פלוגת סיוע משפטית לחיפוי במקרה של ירי מהחזית הבינלאומית בהאג. תפישת עולמו של מנדלבליט במישור החברתי-כלכלי-מינהלי - שדווקא היא עיקר עיסוקו של יועץ משפטי לממשלה - בגדר חידה.

היכולת של מנדלבליט להוביל מאבק לחיזוק המלחמה בשחיתות ולמען שלטון החוק היא עניין מורכב. מנדלבליט מתחיל את תפקידו עם מינוס בבנק טוהר המידות. חובת ההוכחה עליו. סגירת התיק שייחס לו עבירות של הפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט, בפרשת הרפז, שלא בנימוק של היעדר אשמה - מעיבה עליו. בנוסף, יהיה עליו להוכיח שאינו משרת עיוור של נתניהו, וכי לא יירתע מחקירות נגד ראש הממשלה ומקורביו.

קשר אינטימי עם רה"מ

שרת המשפטים, שחתמה בשמחה על מינויו של מנדלבליט, התלוננה בסוף השבוע האחרון בכנס העמותה למשפט ציבורי על בעיית המשילות. שקד הזהירה כי הממשלה אינה מצליחה למנות אנשים ראויים בגלל תהליכי מינוי ממושכים ומתישים. המשל שלה היה מנדלבליט עצמו.

הקובלנה של שקד מופרכת. לממשלה יש בעיות במינויים כי היא מתעקשת לבצע מינויים בעייתיים. וינשטיין פסל את מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל בגלל פגמים בהתנהלותו של גלנט; הוא חסם את המינוי של גל הירש למפכ"ל בגלל ממצאים בעייתיים שלא איפשרו את המינוי; ובאופן דומה נמנע מינויו של יעקב פרנקל לנגיד בנק ישראל, לאחר פרשת התיק שלא שולם עליו בדיוטי פרי.

צילום: אי־אף־פי

אלה רק מקצת המקרים המוכרים שבהם וינשטיין קנה את תהילתו כמטהר המינויים האולטימטיבי. עד שהגיע למינוי של מנדלבליט. וינשטיין אולי הסתייג מהמינוי, אבל החליט להגן עליו בבג"ץ ועשה זאת בהצלחה. בשירות נתניהו עד הרגע האחרון.

וינשטיין מנכס לעצמו בלימת חלק ניכר מיוזמות החקיקה האנטי-דמוקרטיות של חברי הקואליציות השונות בממשלת נתניהו. למקורביו הוא מנמק את חוזק מעמדו בקשר האינטימי כמעט שיצר עם ראש הממשלה. האמת היא הפוכה. נתניהו היה זה שחיבק את וינשטיין מהרגע הראשון, ויצר אצל היועץ את תחושת האינטימיות והמחויבות, כמו גם את תחושות ההישג המזדמן. מבחינת ראש הממשלה, מנדלבליט כבר מגיע לתפקיד היועץ מבושל באותה דרגת עשייה.

כל שחקן לעצמו

וינשטיין היה הבחירה הכי פחות מבריקה מבין המועמדים ליועץ שעלו לסיבוב הגמר לפני שש שנים אצל שר המשפטים דאז, פרופ' יעקב נאמן. משפטנים כמו דפנה ברק-ארז וצבי אגמון (שנהפך מאז לאימפריית ייצוג טייקונים) נמצאו כבלתי מתאימים, בעיני נאמן, כדי להיכנס לנעליו של היועץ הפעלתן מני מזוז.

מזוז הכתיב אג'נדה של מיגור השחיתות. חלק מפירותיה של האג'נדה, כמו הרשעות של ראשי רשויות מקומיות בולטים (שלומי לחיאני וצבי בר), נקטפו בימי וינשטיין. לזכותו ייאמר כי הוא המשיך ונאבק בבג"ץ להטמעת הגישה, שלפיה ראשי ערים שהוגשו נגדם כתבי אישום יושעו מתפקידם.

עם זאת, בשורה ארוכה מדי של מקרים שנבחנו בתקופתו, וינשטיין לא הצליח לשדר תחושה של אחיזה איתנה בהגה המאבק בשחיתות. וינשטיין מיסמס למוות את תיק חברות הקש של אביגדור ליברמן וסגר אותו במלים "יקרא הציבור וישפוט". אך האם מישהו קרא? הוא הבטיח לנצח בכתב האישום שהגיש נגד ליברמן בפרשת מינוי השגריר - הפסיד ולא עירער על הזיכוי.

וינשטיין גם הוציא את נשמתם של נחקרי פרשת מסמך הרפז, עד לסגירת התיק של רובם (למעט הרפז עצמו) דקה לפי סיום כהונתו. וינשטיין סגר את חקירת ביביטורס וגרר את פרשת מעונות ראש הממשלה, שתעבור לבא אחריו. הוא הסכים לעסקת טיעון עם הרב יאשיהו פינטו, שההתנהלות סביבה זכתה לביקורת קשה בבית המשפט העליון (פינטו "אחז בגרון" של הפרקליטות, לטענת נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור), וכל זאת רק כדי להעמיד לדין את ניצב מנשה ארביב - החלטה שנגררה, משום מה, עד עכשיו.

וינשטיין
וינשטייןצילום: עמית שאבי

וינשטיין לא נרתע מהוראה על פתיחת חקירות גם בעיתוי לא נוח או במצבים לא נוחים. הוא היה היועץ הראשון שהורה לחקור שופט בבית המשפט העליון, ד"ר יורם דנציגר, שהתיק נגדו נסגר בהיעדר אשמה. הוא הורה לחקור את השר לשעבר, בנימין בן אליעזר, דקה לפני הבחירות לנשיאות והחליט להעמידו לדין.

עם זאת, דווקא המקרה של בן אליעזר (שראיות נגדו שכבו במשך שנה במשטרה, לפני שצפו בדיוק כאשר החליט להתמודד על הנשיאות) או סגירת התלונות נגד השר סילבן שלום (שהתיק נגדו צף ונפתח מחדש כעבור שנה), הם שני מקרים הממחישים כי בעידן וינשטיין המשטרה איבדה את זה.

כיצד ייתכן שחקירה נגד בן אליעזר ניתן להשלים תוך ימים ספורים, וחקירות אחרות אינן מגיעות למיצוי במשך שנים? כיצד נשכח על מדף מידע על חשד לשחיתות נגד שרים או חברי כנסת? האם אין לעומד בראש פירמידת האכיפה אחריות להשתרשות נורמות פסולות במשטרה כפי שהתגלו בפרשת עו"ד רונאל פישר, ביחסיו של פישר עם בכירים במשטרה ובפרקליטות, ובשורה ארוכה של ניצבים שפרשו בבושת פנים על רקע הטרדות מיניות.

כמו שאמר הבעלים של קבוצת ה-NBA קליוולנד קאבלירס, כשנימק את פיטוריו של המאמן הישראלי דיוויד בלאט: גם אחרי הניצחונות, היתה בעיה של לכידות בחדר ההלבשה של הקבוצה. במקרה של וינשטיין, זו התחושה במערכת אכיפת החוק. כל שחקן לעצמו.

תרומה משמעותית לאווירת הדה-קונסטרוקציה של מערכת אכיפת החוק תרם וינשטיין בחתימתו על המסמך שהקים את נציבות הביקורת על הפרקליטות, בראשותה של ידידתו (לשעבר?) השופטת בדימוס הילה גרסטל. ביקורת על הפרקליטות היא חשובה.

הממצאים שגרסטל חושפת בדו"חותיה תורמים לשיפור מערכת המשפט בעצם קיומם. הבעיה היא שנציבות הביקורת על הפרקליטות הוקמה בצורה עקומה, המבנה החוקי של פעילותה והמנגנון המשפטי של הביקורת שלה אינו בשל - והיועץ וינשטיין, שעיצב את המנגנון הזה והכניס בו שינויים, נושא בחלק גדול מהאחריות למשבר העמוק והקשה שנוצר בפרקליטות. גם את כאב הראש הזה וינשטיין משאיר ליורשו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker