דנקנר שיקר, לאפרתי פשוט היה מזל

פסק הדין המתייחס לדנקנר בעיקר מחזק שאלה אחת גדולה: כיצד נמצא דני דנקנר ראוי לעמוד בראש בנק הפועלים?

עידו באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

דני דנקנר יחזור לכלא לעוד שנתיים, בעקבות השוחד ששילם כדי לקדם את עסקת הקרקעות של חברת תעשיות מלח - מהלך שברבות הימים איפשר לבני הדודים נוחי ודני דנקנר לשעבד את קרקעות החברה עבור המימון להשתלטות על אי.די.בי.

במוקד פסק דינו של העליון בערעורו של דנקנר עומדת השאלה אם תשלום של 1.3 מיליון שקל ל"מאכער" מאיר רבין, בהוראת דנקנר, מהווה שוחד שנועד לגרום לרבין לשכנע את דודו, מי שהיה אז ראש מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי, לקדם החלטות לטובת החברה.

יעקב אפרתי, בהכרעת דינו במשפט הולילנד
יעקב אפרתי, בהכרעת דינו במשפט הולילנדצילום: תומר אפלבאום

השופט יצחק עמית מסביר כי אין לקבל את המשוואה "מאכער = שוחד" ככלל גורף. עם זאת, אם מאכער מקבל תשלום כדי לגרום למקבלי החלטות לכלול שיקול זר בהחלטותיהם, עבירת השוחד מתגשמת. לעומתו, השופט ניל הנדל סבר כי רק כאשר הכסף ניתן כדי להביא לקבלת החלטה בלתי־חוקית או מנוגדת לנהלים, יש לראות בדברים שוחד. הנדל נותר במיעוט, אבל גם גישתו של השופט עמית, שלפיה די בכללי ניגוד עניינים ובשקיפות להבטיח את טוהר ההחלטות הציבוריות, היא אופטימית מדי.

פסק הדין המתייחס לדנקנר רק מחזק את התהייה כיצד נמצא ראוי לעמוד בראש בנק הפועלים. הרבה לפני שמונה ליו"ר דירקטוריון בנק הפועלים הוא אישר תשלומי עתק בתאגיד ללא אישור הדירקטוריון, לא עידכן את נושאי המשרה הרלוונטיים, הסתיר התקשרויות, קיים פגישות בסתר ושיקר בדבר ידיעתו על הקשר בין רבין לאפרתי.

ובאשר לאפרתי, היה לו מזל גדול. אפרתי זוכה על ידי השופט דוד רוזן בבית המשפט המחוזי, והמדינה לא ערערה על זיכויו. השופט פוגלמן מציין כי אפרתי פנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי להאיץ את עסקת תעשיות מלח, יומיים לאחר שאחיינו קיבל כסף מדנקנר. בדיעבד, נראה כי אילו היה מוגש נגד אפרתי כתב אישום על הפרת אמונים, ולא על קבלת שוחד, ייתכן שלא היה ניצל מהרשעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker