"להסדיר את המאכערים": כך אישר העליון את הרשעתו של דני דנקנר בעבירת שוחד

בדעת רוב נדחה הערעור שהגיש דנקנר על ההחלטה של השופט דוד רוזן - אך עונשו קוצר משלוש שנות מאסר לשנתיים ■ לאחר שסיים לרצות באפריל עונש של חצי שנת מאסר, הוא ייכנס שוב בקרוב לכלא ■ פרקליטיו של דנקנר: "שוקלים אם יש מקום לבקשה לדיון נוסף"

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

באפריל האחרון שוחרר יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר מכלא חרמון, אחרי שוועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר ניכתה שליש מתקופת מאסרו. דנקנר ריצה עונש מאסר בעקבות הרשעתו בעבירות של מרמה והפרת אמונים שביצע במסגרת תפקידו כיו"ר בנק הפועלים. אלא שבעקבות פסיקת בית המשפט העליון אתמול, לדנקנר ממתינות כעת שנתיים נוספות בכלא, לאחר הרשעתו בפרשת הולילנד.

במאי 2014 גזר השופט דוד רוזן שלוש שנות מאסר על דנקנר, שהורשע במתן שוחד של 1.3 מיליון שקל לצורך שינוי ייעוד קרקעות של תעשיות מלח, ששימשו בטוחה לרכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים. רוזן הרשיע את דנקנר בשלוש עבירות של מתן שוחד, וקבע שהוא העביר את הכסף למאיר רבין, יד ימינו של עד המדינה המנוח שמואל דכנר, כדי שרבין יעביר אותם לדוד שלו, יעקב אפרתי, ראש מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, כדי שהאחרון יטה לטובתו החלטות בעניין קרקעות המלח.

אורי שטרית - 7 שנות מאסר, קנס של 850 אלף שקל במקום מיליון. חילוט של 500 אלף שקל
מאיר רבין - 5 שנות מאסר. קנס של 500 אלף שקל, חילוט של 500 אלף שקל
הלל צ'רני - 26 חודשי מאשר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי. קנס של 500 אלף שקל, במקום 2 מיליון שקל. החילוט בוטח.
שני שנקנר- 2 שנות מאסר. קנס של 500 אלף שקל. חילוט של מיליון שקל.
אליעזר שמחיוף - 18 חודשי מאסר. קנס של 180 אלף שקל במקום 300 אלף שקל. חילוט של 50 אלף שקל במקום 165 אלף שקל
.

רוזן קבע כי דנקנר עבר שתי עבירות מצטברות של תיווך בשוחד: הן שוחד כסף, שכולל העברת כסף ישירה לעובד ציבור, והן שוחד הנעה, שכולל כסף שהועבר לצד שלישי כדי שישפיע על עובד הציבור. שוחד כסף, משום שדנקנר שילם לרבין כדי שיעביר כספי שוחד לאפרתי. על פי רוזן, העבירה הושלמה כאשר דנקנר שילם לרבין, אף שבפועל רבין לא מסר את הכספים לאפרתי. שוחד הנעה, משום שדנקנר שילם לרבין מעין שכר, כדי שרבין יניע את אפרתי לנהוג כלפי דנקנר במשוא פנים או תוך אפליה.

דנקנר הורשע גם בקבלת חשבוניות כוזבות מרבין והכללתן בספריה של תעשיות מלח, ובהלבנת הון בגין הפקדת כספי השוחד בחברות של דכנר, במסווה של שכר טרחה. רוזן גזר עליו גם שנתיים מאסר על תנאי, קנס של 500 אלף שקל וחילוט רכוש בסך מיליון שקל.

מותר להעסיק מאכער?

דנקנר, כמו יתר מורשעי הולילנד, הגיש ערעור על הכרעת הדין ועל חומרת העונש. לפתיחת הערעור בבית המשפט העליון בירושלים הוא נאלץ להגיע מכלא חרמון בצפון, כשהוא לבוש במדי אסיר כתומים. דנקנר טען כי עד להכרעת הדין, אף אחד לא סבר שהעסקת מאכער על בסיס קשריו היא עבירה.

אולמרט בדיון בפרשת הולילנד, לפני שנה בעליון
אולמרט בדיון בפרשת הולילנד, לפני שנה בעליוןצילום: נועם מושקוביץ

רוב שופטי העליון שדנו בערעור - עוזי פוגלמן, יצחק עמית, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל - החליטו להרשיע את דנקנר בעבירה של מתן שוחד למתווך ובעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון. השופט ניל הנדל סבר בדעת מיעוט כי יש לזכות אותו. שופטי הרוב החליטו לזכות את דנקנר מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. הערעור על גזר הדין התקבל בחלקו ברוב דעות - נקבע כי עונש המאסר בפועל יהיה לתקופה של שנתיים.

במרכז פסק הדין עמדה השאלה מדוע החליט דנקנר לשלם לרבין 1.3 מיליון שקל. האם זה היה כפי שטענה הפרקליטות וקבע רוזן - נוכח סיכום ביניהם, שלפיו רבין יעביר כספי שוחד לאפרתי; או כפי שטענו דנקנר ורבין, מדובר בתשלום לרבין כדי שיפעל באורח לגיטימי לקידום עסקיה של תעשיות מלח.

דעת הרוב קבעה כי התשתית הראייתית מוכיחה, כמסקנה אפשרית יחידה, כי ביסוד העסקתו של רבין עמדה לכל הפחות גם השאיפה להגיע דרכו לאפרתי, כדי שזה יפעל תוך חריגה מדין או נוהל לטובת תעשיות מלח.

השופטים בחנו את אופן ההתקשרות של דנקנר עם רבין: העסקתו נעשתה ללא הסכם כתוב. תמורת העסקתו קיבל רבין סכום ניכר, מבלי להצביע על מתווה ברור לתשלומו או על שירות מסוים שרבין נדרש להעניק בגינו. "למעשה, התשלום הראשון לרבין ניתן עוד לפני שהושגה 'אבן הדרך' שעליה הצהיר דנקנר - אישור מועצת מקרקעי ישראל לעסקת קרקעות המלח", ציין השופט פוגלמן. הוא הוסיף כי דרך הבאת ההתקשרות עם רבין לאישור ולידיעת דירקטוריון תעשיות מלח היתה חריגה - הן ביחס לנורמות המצופות מחברה בסדר גודל שכזה, והן ביחס לנהוג בחברה.

ראיות נוספות שתמכו במסקנת השופטים היו קיומה של פגישה בין דנקנר, רבין ואפרתי במקום לא שגרתי - פגישה זאת נעדרה מיומנם של דנקנר ואפרתי, שהכחישו את דבר קיומה; והעובדה שדנקנר ידע על הקשר המשפחתי שבין רבין לבין אפרתי ושיקר בנוגע לכך.

בנוסף, נקבע כי הוכח כי יומיים לאחר התשלום הראשון לרבין שלח אפרתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, שבו ביקש להאיץ את ההכרעה בעסקת תעשיות מלח. עותק ממכתב זה נשלח בפקס לרבין, בהוראת אפרתי. "מועד הוצאת המכתב, סמוך לתשלום לרבין, והתקשורת הרבה שהתקיימה סביב שליחתו בין כל המעורבים, חיזקה את הסברה שלפיה - בצד גורמים אפשריים נוספים - רבין פעל כדי 'להניע' את אפרתי לטובת שולחו", הדגיש פוגלמן.

דעת הרוב דחתה את הגרסה של צוות ההגנה, שלפיה רבין פעל כמאכער במינהל, איתר את הגורמים השונים - בתוך המינהל ומחוצה לו - שמשפיעים על קידום פרויקט תעשיות מלח, יצר אתם קשר עבור דנקנר ושמע מהם פרטים רלוונטיים. "השאלות מיהם אותם 'גורמים' שהשפיעו על קידום הפרויקט, איזה קשר נוצר עמם, אילו עצות נתן רבין לדנקנר ומה ידע רבין לומר על האינטרסים השונים שעל הפרק - נותרו ללא מענה", כתב פוגלמן.

השופטים דחו גם את טענת ההגנה, שלפיה רבין ייעץ לדנקנר בעניין עסקת תעשיות מלח, "בהינתן שלרשותו של דנקנר עמדו מיטב משרדי עורכי הדין בארץ; נוכח הבקיאות הרופפת שהפגין רבין ביחס לפרטי העסקה, שנראה היה כי פרטיה אינם נהירים לו; בשים לב לכך שרבין אינו מומחה לעניין זה; ושעה שאין מחלוקת על כך שרבין לא הכין כל מסמך הקשור בעסקה".

"אין לחרוש על 
גבו של דנקנר"

בדעת מיעוט סבר הנדל כי לא הוכח שדנקנר דרש מרבין שיניע את אפרתי לפעול תוך משוא פנים או אפליה, או כי רבין הציג בפני דנקנר מצג כי יעשה כן - בתמורה לכספים שקיבל מדנקנר. הנדל גם ניצל את ההזדמנות כדי להעביר מסר לכנסת. הוא ציין כי סוגיית המאכערים היא מטרידה ומורכבת, ומצריכה התייחסות והסדרה. "מוטב כי יהיו כללים ברורים יותר. הפתרון עומד לפתחו של המחוקק היה וייענה לאתגר", הדגיש. אפשרות חלופית אחרת שציין היא הסדרת כללים באמצעות הגדרת נוהל פנימי לגוף מסוים, על ידי היועץ המשפטי של אותו הגוף או היועץ המשפטי לממשלה. ואולם לדבריו, התיקון למצב הקיים לא צריך לבוא על דרך הרשעה במקרה הזה, לפני שנקבעו איסורים ברורים.

הנדל ציין כי תפקיד המאכער אינו מוגדר בחוק, ולכן אין מקום למשוואה שלפיה העסקת מאכער שווה לשוחד. הראיות שהובילו את הנדל להחליט על זיכוי הוא פעולותיו של רבין וכישוריו. הוא ציין כי רבין ודנקנר קיימו ביניהן 48 פגישות, שבסמוך להן נפגש דנקנר עם גורמים אחרים לצורך קידום העסקה. לדבריו, תפקידו של רבין לא היה "מזכירותי", אלא כלל את איתור הגורמים השונים המשפיעים על קידום הפרויקט, יצירת קשר עמם ושמיעת הפרטים הרלוונטיים, ולבסוף ייעוץ לדנקנר. בנסיבות אלה, הוא סבר כי נוצר ספק סביר בעמדת הפרקליטות, שלפיה תפקידו של רבין הסתכם בהעברת כספי שוחד לאפרתי או בהטיית דעתו.

לעניין העונש, השופט עמית הצביע על שלשה טעמים להקל: הוא ציין כי הפרקליטות ביקשה להמיר את העבירה משוחד כסף לשוחד הנעה רק לאחר סיום עדותו של דנקנר, כאשר עיקר משאבי ההגנה התמקדו כמעט לאורך כל הדרך בטענה לשוחד כסף.

בנוסף, לדבריו, לא ברור מהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי באיזו חלופה של עבירת השוחד הורשע דנקנר, ולא ברור בגין איזו עבירה נגזר עונשו; ולבסוף, הוא הדגיש כי "אין לחרוש על גבו של דנקנר, כמעט לראשונה, הרשעה תקדימית בעבירה של שוחד הנעה בדרך של הטלת עונש המאסר המקסימלי שהיה קבוע בשעתו בחוק".

סנגוריו של דני דנקנר, עורכי הדין יעקב וינרוט, יחיאל וינרוט, עמית חדד ואושר רובינגר, מסרו בתגובה: "אנו שמחים כי בית המשפט זיכה את מר דנקנר מחלק מהעבירות והפחית את עונשו. עם זאת, סברנו כי העובדה שמר דנקנר הורשע תוך שימוש בקונסטרוקציה חדשנית, שלפיה הפעלת מאכער עשויה להקים את עבירת השוחד, היה מקום לזכות את מר דנקנר מכל העבירות שיוחסו לו - כפי שסבר כבוד השופט הנדל בדעת מיעוט. אנו לומדים את פסק הדין ושוקלים אם יש מקום להגיש בקשה לדיון נוסף".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker