הסודות של בן אליעזר נחשפים: הדירות לילדים והמיליונים שהוסתרו בכספת

כתב אישום חמור נגד בן אליעזר: "ניצל את קשריו ומעמדו לשם לקיחת שוחד בסך 2.25 מיליון שקל" ■ כספי השוחד, שנטען שניתנו במערכת יחסים של תן־וקח כהלוואות פיקטיביות, שימשו בין השאר לרכישת נדל"ן - גם לילדים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בנימין (פואד) בן אליעזר
בנימין (פואד) בן אליעזרצילום: אוליבייה פיטוסי

כשקוראים את כתב האישום שהוגש אתמול נגד בנימין בן אליעזר, קשה להבין איך רק לפני שנה וחצי, ביוני 2014, היתה לו התעוזה להתמודד על התפקיד הרם של נשיא המדינה. לפי כתב האישום, אשר מגולל מסכת חמורה של האשמות וקשרים פסולים, ניהל בן אליעזר מערכת יחסים של תן־וקח עם אנשי העסקים אברהם נניקשווילי ורוי מוצפי, כשהוא מסייע להם בזכות קשריו ותפקידיו הציבוריים בענייניהם - ובתמורה דורש ומקבל שוחד שנצבע בצבע מזויף של הלוואות.

בן אליעזר "ניצל את תפקידו ומעמדו הציבורי לשם לקיחת שוחד בסך של 2.25 מיליון שקל מאנשי העסקים מוצפי ונניקשווילי בעד פעולות הקשורות בתפקידו, לקידום עסקיהם, מיזמיהם ומטרותיהם האישיות והעסקיות", נטען בכתב האישום.


בנימין בן אליעזר: 

ניצל את תפקידו ומעמדו הציבורי לשם לקיחת שוחד בסך 2.25 מיליון שקל מאנשי העסקים מוצפי ונניקשווילי, בתמורה לקידום עסקיהם. 

ניהל פעילות כספית חריגה בחשבונות הבנק שלו ושל בני משפחתו, בכספות שהחזיק בבנק ובביתו. המיר מאות אלפי דולרים באמצעות מכרו צ'רלי יהודה, חלקם ללא דיווח ותוך נקיטת פעולות הסוואה. 

הגיש הצהרות הון כוזבות בזמן שכיהן כחבר כנסת.

לא דיווח על הכנסה חייבת שמקורה בכספי השוחד ומקור לא ידוע.


אברהם נניקשוילי

נתן לבן אליעזר שוחד של 400 אלף דולר בעד פעולות הקשורות בתפקידו של בן אליעזר, בין היתר, ברישיון הקידוח "מד אשדוד".

סייע לקידום עסקיו של בנו של בן אליעזר – יריב.


ג'קי בן זקן:  

רתם את אזולאי, לפעול יחד אתו בביצוע שורה של פעולות שמהוות הפרת כללים שחלים על עובדי ציבור וניצול מידע פנימי שהגיע אליה. 

סייע לקידום עסקיו של בנו של בן אליעזר - יריב.

רוי מוצפי

נתן לבן אליעזר שוחד של 760 אלף שקל תמורת הפעלת קשריו של בן אליעזר בממשל הממשל המצרי לשם קבלת אשרות כניסה למצרים. 

דאג לצרכיו של בנו של בן אליעזר - אופיר בארה"ב, והעסיק אותו כשכיר בעסקיו. 

איילת אזולאי 

ראשת לשכתו של בן אליעזר. הפרה כללים החלים על עובדי ציבור והעבירה לבן זקן מידע פנימי שלא פורסם ושהגיע אליה במסגרת תפקידה.

צ'רלי יהודה

ביצע עבור בן אליעזר שירותי המרת כספים על מנת שבן אליעזר לא יצטרך להזדהות כמי שמחזיק ברשותו מזומן בהיקף גבוה. הכספים שימשו לתשלומי רכישת דירה של בתו של בן אליעזר - נויה.
האישומים בתיק

לפי כתב האישום, בן אליעזר השתמש בכספי השוחד לרכישת נדל"ן וצבר ב–2011–2013, מעבר להכנסתו ממשכורת וגמלאות, הכנסות של 2.2 מיליון שקל מכספי שוחד ועוד 4.1 מיליון שקל ממקור לא ידוע שהחזיק במזומן ובכספות, בלי שדווחו כנדרש.

בן אליעזר החל לכהן כנבחר ציבור כבר בשנות ה–80. לאורך השנים הוא כיהן כשר הבינוי והשיכון, שר התקשורת, שר הביטחון, שר התשתיות הלאומיות, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, סגן ראש הממשלה ויו"ר הכנסת בפועל. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, קיבל את המידע על החשדות נגד בן אליעזר ימים ספורים לפני הבחירות לנשיאות והחליט לפתוח בבדיקה שנהפכה במהרה לחקירה, כך שלבן אליעזר לא נותרה ברירה אלא לפרוש מהמרוץ. למרות המהירות שבה החלה החקירה להתגלגל, לקח שנה וחצי עד שהוגש כתב האישום, כשבדרך היא התעכבה בשל חקירת הבן אופיר שמתגורר בארה"ב, וכן נערכו שימועים.

מלבד בן אליעזר, נניקשווילי ומוצפי, כולל כתב האישום גם את שותפו של נניקשווילי, ג'קי בן זקן, את הבנקאי לשעבר צ'רלי יהודה, וכן את ראשת לשכתו של בן אליעזר לשעבר, איילת אזולאי. רשימת עדי התביעה כוללת 108 שמות ובהם אנשי רשות המסים, המשטרה, היועץ המשפטי של הכנסת, אייל ינון, כלתו של בן אליעזר, עירית, אלדד יניב, שהיה עורך דינו, ושרון קדמי, שהיה מנכ"ל משרדו כשהיה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

קידום עסקי הבן

כתב האישום כולל חמישה אישומים. הראשון והמרכזי בהם מבוסס על מערכת יחסים הדוקה של יחסי תן־וקח בין בן אליעזר לנניקשווילי. השניים הכירו במהלך כהונתו של בן אליעזר כשר התשתיות, על רקע ניסיונותיו של בן אליעזר לרכוש גז עבור מדינת ישראל. את ההיכרות ביניהם ערך בן זקן, שהיה שותף של נניקשווילי במספר חברות, בין היתר גם בחברת מנופים פיננסיים ובחברת שמן. לטענת הפרקליטות, ההיכרות ביניהם החלה כקשר רשמי והתפתחה לידידות משולבת באינטרסים כלכליים הדדיים.

הכנסות פואד 2011-2013
מקור ההכנסה בשנת 2011
הכנסה ממשכורות	448,554
הכנסה מגמלאות	332,989
הכנסה מכספי שוחד	1,750,000
הכנסה ממקור בלתי ידוע	800,000
סך הכל בשקלים 	3,331,543

2012
מקור ההכנסה	2012
הכנסה ממשכורות	541,197
הכנסה מגמלאות	674,212
הכנסה מכספי שוחד	500,000
הכנסה ממקור בלתי ידוע	1,340,500
סך הכל בשקלים 	3,055,909

2013
מקור ההכנסה	2013
הכנסה ממשכורות	583,468
הכנסה מגמלאות	416,491
הכנסה מכספי שוחד	
הכנסה ממקור בלתי ידוע	1,990,075
סך הכל בשקלים 	2,990,034
הכנסות פואד 2011-2013

"בתחילת היכרותם עמדו בן אליעזר ונניקשווילי על פוטנציאל ההתעשרות הגלום איש ברעהו", נטען בכתב האישום. "בן אליעזר הבין כי יוכל להפיק רווח חומרי מקשריו עם נניקשווילי, בעוד שנניקשווילי זיהה את יכולתו של בן אליעזר שכיהן כשר בכיר ובתפקידים בעלי השפעה במשק הישראלי, להשתמש בסמכותו ובהשפעתו במסגרת תפקידיו הציבוריים כדי לסייע לנניקשווילי בקידום עסקיו".

במערכת היחסים בין השניים, חיבר נניקשווילי בין בן אליעזר לחברת הגז והנפט הרוסית, גזפרום. חיבור זה הניב, על פי הנטען, משא ומתן לרכישה ולהובלה של גז לישראל. ואולם, בסופו של דבר החליטה ישראל שלא לייבא גז והסכם כזה לא נכרת. הפרקליטות טוענת כי כריתת הסכם בין ישראל לחברות שאליהן קישר נניקשווילי את בן אליעזר, עשויה היתה להניב רווח כספי משמעותי לחברת מנופים. באותה עת היתה מנופים חברה ציבורית שניירות הערך שלה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ושעיקר עיסוקה היה בהשקעות בתחום הנדל"ן, ולא בתחום האנרגיה.

על פי הנטען, נניקשווילי גם סייע יחד עם בן זקן לקידום עסקיו של בנו של בן אליעזר, יריב בן אליעזר. בכתב האישום מתואר כי ב–2009 פנה יריב בן אליעזר לנניקשווילי ובן זקן כדי שיסייעו לו להיכנס לשותפות בעסק עצמאי, ונניקשווילי נענה לבקשתו לקבל ממנו הלוואה בסכום שנע בין 200 ל–300 אלף שקל לצורך השקעה בזיכיון, אך "לא ידוע מה עלה בגורל הלוואה זו", כך בכתב האישום. בנוסף, נטען כי בן זקן דאג לצרף את יריב בן אליעזר כשותף בזיכיון של בית הקפה גרג בקניון ארנה בהרצליה, שהיה באותה עת בבעלותו באמצעות חברת מנופים.

קידמו את ענייני שמן

בנימין בן אליעזר מגיש את מועמדותו לנשיאות. החשדות אילצו אותו לפרוש מהמירוץ
בנימין בן אליעזר מגיש את מועמדותו לנשיאות. החשדות אילצו אותו לפרוש מהמירוץצילום: אוליבייה פיטוסי

בשנות ה-90 היה בן זקן פעיל של בן אליעזר במפלגת העבודה. הפרקליטות טוענת כי "ברבות השנים, ועם הפיכתו של בן זקן לאיש עסקים, הפכו הקשרים בין בן זקן לבן אליעזר לקשרים אינטרסנטיים". כמו כן, נטען כי בן זקן הקפיד לשמור על קשרים גם עם מנהלת לשכתו אזולאי, שאותה הכיר מימיו כפעיל פוליטי. כתב האישום מתאר גם איך פעלו נניקשווילי ובן זקן במקביל מול בן אליעזר ומנהלת לשכתו אזולאי כדי לקדם את ענייניה של חברת שמן.

בן אליעזר היה ממונה מתוקף תפקידו כשר התשתיות על מועצת הנפט, שתפקידה להמליץ, לייעץ ולאשר לשר ולממונה על ענייני הנפט, בין היתר, בנושאי הענקת היתרים, רישיונות וחזקות לחיפושי נפט וגז טבעי ולהפקתם, ובהעברת זכויות בין זכיינים ושעבודים של זכויות נפט.

בפברואר 2010 החליטה המועצה להעניק לקבוצה בשם ACC רישיון קידוח נפט באתר הקידוח "מד אשדוד". בראש קבוצת ACC עמד באותה עת חיים ליבוביץ'. שותפיו לקבוצה היו נניקשווילי ובן זקן. בהמשך ביקשו נניקשווילי ובן זקן להעביר את זכויותיה של ACC ברישיון לחברת שמן. הפרקליטות טוענת כי בן אליעזר הפעיל את קשריו לטובת השניים, כדי לשפר את סיכוייה של שמן לעמוד בתנאים להעברת הזכויות ברישיון.

אחד התנאים לקבלת הרישיון היה יכולת מקצועית מוכחת לקידוח נפט. לצורך כך ביקשה שמן להתקשר עם חברת נובל אנרג'י, חברת אנרגיה בינלאומית המתמחה בחיפוש, בקידוח, בפיתוח ובהפקת גז טבעי ונפט גולמי ברחבי העולם. על פי הנטען, בן אליעזר פנה באמצעות אזולאי לאלי קמיר, יועץ התקשורת של נובל אנרג'י, כדי שיקדם פגישה בין אנשי שמן למנכ"ל נובל אנרג'י העולמית. בעקבות פנייה זו, נערכה בדצמבר 2010 פגישה שבה השתתף מנכ"ל נובל אנרג'י ישראל, ולאחריה התנהל משא ומתן בין שמן לנובל אנרג'י, אך זה לא הבשיל להתקשרות ביניהן. עוד נכתב כי בסופו של דבר, ACC עמדה בתנאי היכולת המקצועית והמוכחת לקידוח נפט, לאחר שעלה בידו של נניקשווילי לרקום עסקה עם חברה אחרת בשם CDC.

אזולאי עבדה תחת בן אליעזר בתפקידיו השונים החל מ–1992 כמזכירה, כעוזרת, כמנהלת לשכה וכיועצת פרלמנטרית, והיתה יד ימינו. על פי הנטען, בן זקן רתם אותה לפעול יחד איתו בביצוע שורה של פעולות שמהוות הפרת כללים שחלים על עובדי ציבור וניצול מידע פנימי שהגיע אליה. בין היתר, נטען כי הוא קיבל מאזולאי מידע שלא פורסם לציבור על עמדתם של חברי מועצת הנפט, והחל לפעול בכל ערוץ אפשרי, הן באמצעות פניית באי כוחו במכתבים לחברי המועצה, הן על ידי הנעת אזולאי לפעולה מול חברי המועצה והן על ידי הפעלת לחץ פסול בעצמו על חלק מחברי המועצה - והכל על מנת שתתקבל החלטה בעד העברת זכויות רישיון הקידוח מחברת ACC לשמן.

העדות לטובת נניקשווילי

אברהם נניקשווילי
אברהם נניקשוויליצילום: אילן אסייג

כתב האישום מתאר גם כיצד פנה בן אליעזר לנניקשווילי וביקש ממנו 400 אלף דולר. נניקשווילי נענה לבקשתו וכדי להסוות את העובדה שמדובר בשוחד חתמו השניים, על פי הנטען, על הסכם הלוואה בקשר לרכישת מגרש בנס ציונה. בהסכם נכתב כי נניקשווילי יעמיד לבן אליעזר את ההלוואה בכפוף לרישום הערת אזהרה לטובתו על המגרש. עוד נכתב בהסכם כי שיעור הריבית שתישא ההלוואה יהיה אפס. מועד פירעון ההלוואה נקבע לששה חודשים מיום ההסכם או עד למכירתו של המגרש, לפי המוקדם. ההלוואה עברה באמצעות העברה בנקאית מחשבון בשווייץ על שמו של נניקשווילי לחשבונו של בן אליעזר בבנק דיסקונט.

לטענת הפרקליטות, בפועל במועד חתימת הסכם ההלוואה, המגרש בנס ציונה כבר נרכש ובניגוד לתנאי ההלוואה בן אליעזר לא רשם הערת אזהרה וגם לא השיב לו את הכסף במועדי הפירעון שנקבעו בהסכם ההלוואה. ההסכם הזה, לפי הפרקליטות, "נועד לאפשר לבן אליעזר להסביר בפני הרשויות בישראל את קבלת כספי השוחד, ככל שיעלה הצורך". כמו כן הודגש בכתב האישום כי עד למועד פתיחת החקירה, בן אליעזר לא הציג את הסכם ההלוואה לאיש. "מנגנון ההלוואה שלא נגבתה, שבמסגרתה יכול היה, לכאורה, נניקשווילי לבקש מבן אליעזר לבקש את החזר הכספים בכל עת, יצר תלות של בן אליעזר בנניקשווילי, ושימר את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה".

במסגרת יחסי התן־וקח בין השניים ביקש נניקשווילי מבן אליעזר להעיד מטעמו בהליך ערעור שניהל נגד פקיד השומה, על מנת לתמוך בטענתו כי מרכז חייו אינו בישראל, זאת, על פי הפרקליטות, "מתוך ציפייה שלמעמדו הציבורי של בן אליעזר תהיה השפעה על קבלת טענתו של נניקשווילי". משמעות קבלת ערעורו של נניקשווילי היתה חיסכון תשלום מס בהיקפים אדירים. כך, באוקטובר 2013 חתם בן אליעזר על תצהיר שבו העיד כי הכיר את נניקשווילי במסגרת תפקידו כשר התשתיות, כי הוא מצוי עמו בקשרי ידידות וכי למיטב ידיעתו והיכרותו איתו, מרכז חייו של האחרון אינו בישראל. התצהיר הוגש לבית המשפט, ובהמשך הגיע בן אליעזר להעיד בבית המשפט מטעמו של נניקשווילי על תוכן התצהיר.

הפרקליטות טוענת כי בן אליעזר העיד שהכיר את נניקשווילי במוסקווה, אף שהכיר אותו בישראל. זאת, כדי לחזק את טענתו של נניקשווילי כי מרכז חייו אינו בישראל. בעדותו בבית המשפט, הוא נשאל אם מעבר לסיוע שהעניק לו נניקשווילי בקיום מגעים ופגישות עם חברות מתחום הנפט והגז, הוא קיבל ממנו עזרה נוספת. בן אליעזר השיב בשלילה, ולא ציין שקיבל מנניקשווילי 400 אלף דולר. בינואר האחרון דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעורו של נניקשווילי, וקבע כי הוא תושב ישראל.

פואד
כמעט נשיא, פואד.צילום: אוליבייה פיטוסי

קח אשרות, תן מזומן

אישום שני מתייחס לכך שבן אליעזר סייע בצורה משמעותית למוצפי ובתמורה דרש וקיבל כספי שוחד בהיקף של 760 אלף שקל. בהקשר זה מואשם בן אליעזר בלקיחת שוחד והלבנת הון, ואילו מוצפי מואשם במתן שוחד והלבנת הון. מהצד של בן אליעזר, על פי החשד, הוא הפעיל את השפעתו בקרב הממשל המצרי לשם קבלת אשרות כניסה למצרים עבור עובדיה של חברת בי אנד בי, שעסקה בכימיקלים לטקסטיל והיתה בבעלות משותפת של מוצפי (25%), אורי (פואד) מוצפי ויעוז איסקין (37.5% כל אחד). זאת, לאחר שמצרים החלה לדחות את בקשות החברה לאשרה.

בכתב האישום נטען כי באחד מימי שישי ב–2007, הגיע מוצפי עם שותפיו ללשכתו של בן אליעזר, שכיהן באותה עת כשר התשתיות, וביקש ממנו להפעיל את השפעתו בקרב הממשל המצרי לשם קבלת האשרות. לאחר הפגישה, פנה בן אליעזר מספר פעמים לקונסול מצרים. בעקבות זאת חודשו האשרות והחברה, שגילגלה מחזורים של מיליוני שקלים בשנה, ניצלה מקריסה.

כספי השוחד התבטאו לפי הנטען בכמה העברות בנקאיות. העברה אחת של 260 אלף שקל היתה באוגוסט 2011, למטרת רכישת מגרש בנס ציונה שנרשם על שמם של בנו של בן אליעזר יריב ורעייתו עירית. הכספים הועברו ישירות מחשבונו של מוצפי לכונס הנכסים של המגרש. כשנה לאחר מכן נמכר המגרש בסכום דומה לזה שבו נרכש, כ–1.5 מיליון שקל, והכספים ממכירתו הועברו לבן אליעזר האב ולא ליריב ואשתו שהיו רשומים כבעלי המגרש.

לפי כתב האישום, סכום נוסף של חצי מיליון שקל, שהוצג כהלוואה, הועבר ישירות לבן אליעזר מחשבונו של מוצפי בינואר 2012 לצורך מימון רכישת הבית של בן אליעזר ביפו מבלי שסוכם על ריבית, ערבים ומועד להשבת הסכום. בנוסף נטען כי בן אליעזר דרש ולחץ על מוצפי שיעביר לו סכום נוסף של 1.2–1.3 מיליון שקל, אך מוצפי, לאחר שקיבל את הסכום ממכרם המשותף יהודה צדיק, החזיק בצ'ק מספר ימים ולבסוף השיבו לצדיק - למרות בקשות חוזרות ונשנות של בן אליעזר. בשני המקרים, ועד לתחילת החקירה, הכספים לא הושבו למוצפי.

רכישת דירה לבת

ציר נוסף בפרשה, צ'רלי יהודה, מואשם יחד עם בן אליעזר באישום שלישי בעבירת איסור הלבנת הון. לפי הנטען, הוא ביצע עבור בן אליעזר שירותי המרת כספים, על מנת שבן אליעזר לא יצטרך להזדהות כמי שמחזיק ברשותו מזומן בהיקף גבוה. הכספים שימשו לתשלומי רכישת דירה של בתו של בן אליעזר, נויה.

לפי הנטען, בינואר ובאפריל 2011 המיר יהודה עבור בן אליעזר 56 אלף דולר במזומן ו-145 אלף דולר בצ'יינג'ים בתל אביב. את הצ'קים הבנקאים, שקיבל בתמורה על סך מצטבר של 700 אלף שקל, העביר לבן אליעזר שהעביר אותם כתשלום לרכישת דירתה של בתו. בינואר גם המיר יהודה עבור בן אליעזר לצ'קים בנקאיים עוד מאה אלף שקל, שעברו לתשלום עבור הדירה של הבת.

באישום הרביעי מואשם בן אליעזר בעבירת מרמה והפרת אמונים, בכך שהגיש הצהרות הון כוזבות בזמן שהיה חבר כנסת. הוא נאשם בכך שהציג מצג שווא, שכן בהצהרות ההון שהגיש לכנסת נמנע במתכוון מאזכור הון, נכסים, התחייבויות וחובות שיש לו ולבני משפחתו, ובכך שלא הצהיר על שינויים משמעותיים שחלו בהצהרות ההון שלו.

האישום החמישי כולל עבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, שכן נטען כי ב–2011–2012 הוא לא דיווח על הכנסה חייבת שמקורה בכספי השוחד ומקור לא ידוע. לפי הנטען, הוא "נקט במרמה ערמה ותחבולה בכך ששמר את הכספים שמקורם בהכנסות שמקורן אינו ידוע במזומן ובכספת שהחזיק בסניף בנק דיסקונט בירושלים, וכן בכספת פרטית בביתו". מדובר בסכומים של שוחד ומקור לא ידוע בהיקף מצטבר של כ–6.4 מיליון שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker