מנגנון ההשתקה של מתווה הגז

האיסורים שהוטלו על השר אבי גבאי ועל יו"ר רשות החשמל אורית פרקש־הכהן להתבטא נגד מתווה הגז בפני ועדת הכלכלה - מוכיחים כי הממשלה איבדה לחלוטין את הבלמים בהגבלת חופש הביטוי של משרתי הציבור

עידו באום

ועדת הכלכלה אינה יכולה לעצור את אישור מתווה הגז. הדיון בוועדה מחויב על פי חוק, מכיוון שבכוונת הממשלה להפעיל לראשונה בתולדות המדינה את הסמכות בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, המאפשרת לשר הכלכלה לעקוף את הממונה על ההגבלים ולהעניק פטור למונופול משיקולים של ביטחון המדינה ויחסי חוץ, והדבר מחייב "התייעצות" עם הוועדה.

הרי ברור שראש הממשלה בתפקידו הזמני כשר הכלכלה יישמע לעצת הוועדה בערך כמו שבן נוער שקיבל את המפתחות למכונית המשפחתית שומע לעצת הוריו לנהוג בשכל. כן, כן, בסדר, רק תנו לי כבר את ההגה. נתניהו הרי יודע בדיוק איך הוא רוצה לנהוג.

דווקא משום כך, מפתיעה המערכה המוזרה על הגבלת חופש הביטוי המתחוללת סביב הופעותיהם של השר לאיכות הסביבה, אבי גבאי, ומי שהיתה עד לפני דקה יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש־הכהן.

גבאי הונחה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לא לדבר בוועדת הכלכלה נגד מתווה הגז. סתימת פיות? גבאי הוא שר בממשלה, שהיא גוף הנושא באחריות קולקטיבית, ולכן אמור לבטא את התנגדותו לאישור מתווה הגז בדיוני הממשלה, אך מרגע שהתקבלה החלטת ממשלה, עליו לקבל אותה. משכך, מצב שבו חבר ממשלה יוצא בגלוי נגד הממשלה ומשרת מאמץ לסכל או לשנות מדיניות שקבעה הממשלה אכן אינו ראוי מבחינה משפטית. יש לקוות שבשלב הזה קפצו לכם כל הפיוזים.

אורית פרקש־הכהןצילום: חיים טרגן
אבי גבאיצילום: דודו בכר

הרי המצב הלא ראוי הזה מתקיים כמעט כל יום משחר הקמתה של ישראל, ולא רק בנושאים שוליים, אלא בסוגיות ביטחוניות הרות גורל. זוכרים את השר נפתלי בנט יוצא בפומבי בקריאה להכות בחמאס ללא רחם ובביקורת על האיפוק שהכתיב ראש הממשלה נתניהו בקבינט במהלך מבצע צוק איתן? זוכרים את אביגדור ליברמן נוקט קו דומה נגד מדיניות ההבלגה? ולעומת זאת, את ההבלגה של נתניהו על פגישתה של השרה ציפי לבני עם אבו מאזן בלונדון? כל אלה עניינים שוליים, בסך הכל ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה. השר גבאי רוצה לדבר על מתווה הגז? על זה באמת לא ניתן לעבור בשתיקה.

לגבי פרקש־הכהן, הטיעון בעד השתקה חזק יותר. פרקש־הכהן היא עובדת מדינה וכפופה לתקנון שירות המדינה — התקשי"ר, שאוסר על עובדי מדינה למתוח ביקורת פומבית על מדיניות הממשלה. בואו לא נתחסד. האיסור הזה נפרץ מדי יום ביומו, ולא רק על ידי אנשי מחלקת החדשות של קול ישראל וגלי צה"ל.

צריך לפרש את המגבלה הזאת עם קצת היגיון בריא. למשל, אם שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, יעלה על הדוכן בניו יורק ויתקוף את מדיניות הממשלה, אז אולי יהיה הגיוני לנזוף בו לפי התקשי"ר. לעומת זאת, למנוע מעובדת ציבור, ועוד כזאת שסיימה את תפקידה זה עתה, להביע דעה מקצועית בדיון פומבי שאינו מחייב ואינו מכריע? כאילו שעמדתה של פרקש־הכהן אינה ידועה, כאילו שיש מה להסתיר. בדיוני ועדת הכלכלה איבדה הממשלה לחלוטין את הבלמים בהפעלת המגבלות על חופש הביטוי של משרתי הציבור.

מבחן בג"ץ

היועמ"ש יהודה וינשטיין
יהודה וינשטייןצילום: תומר אפלבאום

מבחנו האמיתי של אישור מתווה הגז אינו בוועדת הכלכלה אלא בבג"ץ. שופטי בג"ץ לא אוהבים להתערב בשיקול דעתה של הממשלה. לעומת זאת, הם אינם מהססים לפסול החלטות שהתקבלו בדרך עקומה, שגויה, מעוותת, עוקפת מינהל תקין. להחלטה לאשר את מתווה הגז באמצעות סעיף 52, העוקף את הממונה על ההגבלים העסקיים, יש את כל הסיכויים ליפול בבג"ץ נוכח הכשלים הטכניים שליוו את קבלתה.

בואו נראה מה היה לנו. מתווה שגובש על ידי צוות שלא קיבל הסמכה מסודרת ומפורשת. לא ברור איזו עבודת מטה אם בכלל נעשתה כדי להכין את הצוות לניהול משא ומתן נוקב עם חברות הגז — בדיוני הוועדה בכנסת מתברר שהצוות תומרן בקלות לעמדת חולשה שבה המתווה נראה כמוצא היחיד החוצה בלי לחטוף תביעה בינלאומית. השימוע הציבורי באחת הסוגיות הכלכליות החשובות ביותר בתולדות ישראל נעשה בחיפזון. שר הכלכלה מוזז מתפקידו כי אינו מוכן לאשר את ההחלטה, רק כדי שראש ממשלה יקבל את הסמכות להחלטה חסרת תקדים במינוי זמני. חוות הדעת של גורמי החוץ והביטחון, שעליהם נשענת ההחלטה, התבררו כלא רלוונטיות (בין היתר כי לא צפו גילוי מאגר עצום במצרים זמן קצר לאחר שנכתבו). ראש הממשלה "מתייעץ" עם ועדת הכלכלה אחרי שכבר הבהיר כי מבחינתו המתווה חייב לעבור.

עכשיו מצטרפת לרשימה השאלה אם חובת ההתייעצות בוועדת הכלכלה של הכנסת קוימה כנדרש, בעוד שנמנעה מהוועדה האפשרות לשמוע דעות ביקורתיות מגורמים מקצועיים ומיודעים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker