בג"ץ: הנהלת ביהמ"ש לא תוכל למנוע איתור פסקי דין במנועי חיפוש - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בג"ץ: הנהלת ביהמ"ש לא תוכל למנוע איתור פסקי דין במנועי חיפוש

השופט אליקים רובינשטיין קבע כי ניתן להגן על פרטיות בעלי הדין באמצעות חלופות שאינן פוגעות בחופש העיסוק ובפומביות הדיון

תגובות
אי־פי

שלושת שופטי בג"ץ קבעו שלשום כי הנהלת בתי המשפט אינה רשאית לאסור על איתור של פסקי דין באמצעות מנועי חיפוש אינטרנטיים בשל רצונה להגן על הפרטיות של בעלי הדין.

את העתירה הגישה חברת חשבים ה.פ.ס, שמפעילה את הפורטלים המשפטיים "תקדין" ו"תקדין לייט", המספקים פסקי דין לציבור בתשלום (במודל עסקי שונה), באמצעות שאיבה ממאגר הפסיקה של הנהלת בתי המשפט. לפני התשלום ניתן להשתמש בתקדין לייט כדי לאתר פסק דין ולקרוא את חלקו הראשון. כשנחפש בגוגל שם של אדם שהוזכר בפסק דין, נקבל הפניה לפסק הדין בתקדין לייט.

ב–2013, התנתה הנהלת בתי המשפט את המשך הגישה למאגר הפסיקה בחתימה על כתב התחייבות שבו נכתב כי "ידוע לי כי מתן גישה למידע המצוי ברשותי באמצעות מנועי חיפוש פתוחים ברשת האינטרנט, כגון מנוע חיפוש גוגל ואחרים, עשוי בפני עצמו להוות פגיעה בפרטיות או להוות פרסום שלא כדין, ועל כן אני מתחייב לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת למנוע אינדוקס של ההחלטות ופסקי הדין המועברים אליו במנועי החיפוש הללו". בשל כך הוגשה העתירה.

את פסק הדין נתן המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין שציין כי "המקרה מעלה שאלות מורכבות הנוגעות לממשק שבין משפט וטכנולוגיה, ומשמש כתזכורת חשובה לנו — השופטים — כי פסקי הדין הנכתבים על ידינו תוך שאיפה להשגת צדק עלולים, מעצם פרסומם, לגרום אי־צדק לבעלי הדין".

השופט הזכיר את פסיקת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי, שחייבה את גוגל להסיר קישור שהפנה לכתבה שהוזכרה בה עבירה שעבר אדם לפני שנים רבות ("הזכות להישכח"). עם זאת, הוא הוסיף כי קשה לומר אם לפי פסיקה זו ישנה "זכות להישכח" גם מפסקי דין רשמיים שפורסמו כדין.

ראשית, קבע השופט כי ההחלטה של הנהלת בתי המשפט ניתנה בלי סמכות מפורשת בחוק. הוא המשיך לבחון את ההחלטה עצמה ואם היא סבירה כשהאיזון הנדרש הוא בין הזכות לפרטיות של בעלי הדין מצד אחד, ועיקרון פומביות הדיון וחופש העיסוק של העותרת מהצד השני.

אין הגנה אמיתית

השופט אליקים רובינשטיין
אוליבייה פיטוסי

לשם איזון הערכים, בחן השופט את שלושת מבחני המידתיות: מבחן האמצעי המתאים (הבוחן את ההסתברות שהחלטת המינהל תשיג את מטרתה), מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה (הבוחן אם יש חלופות המגשימות אף הן אותה מטרה תוך פגיעה פחותה בזכויות הפרט), ומבחן האמצעי המידתי (השוקל את הרווח שבהשגת המטרה כנגד ההפסד שבפגיעה בזכויות הפרט).

השופט קבע כי ההחלטה של הנהלת בתי המשפט אינה סגירה הרמטית, והיא לא באמת תגן על הפרטיות, שכן היא לא מגבילה בפועל את המפתוח על ידי צד ג', למשל, אתר של משרד עורכי דין או אתר חדשות — שיפרסמם באתרו ובעקבות זאת יביא למציאתם במנועי חיפוש אינטרנטיים. לדבריו, דווקא פסקי הדין הבעייתיים מבחינת הפרטיות עשויים להיות אלה שמייצרים את העניין הרב ביותר ומכאן החשש שהם יזלגו גם לאתרים אחרים.

בנוסף, ניתן להגשים את המטרה במידה דומה מבלי לפגוע בחופש העיסוק של העותרת או בעיקרון פומביות הדיון. למשל, אפשר לוודא לפני הפרסום הפומבי כי אין בפסק הדין מידע רגיש או שלפני הפרסום באינטרנט, יוכלו הצדדים לבקש למחוק פרטים אישיים לא רלוונטיים. רובינשטיין ציין כי בארה"ב יש בתי משפט המשתמשים באלגוריתם, הסורק את פסק הדין לפני שהוא מתפרסם ומחפש בו מידע רגיש. כמו כן, אפשר לדבריו לקדם צעדים במישור החקיקתי כמו הצעת חוק שתקבע כי שמות בעלי הדין יפורסמו בראשי תיבות בלבד.

במבחן השלישי — האם הרווח עולה על ההפסד — בחן השופט את ההתנגשות בין הזכות לפרטיות לעקרון פומביות הדיון, וקבע כי: "לא אגזים אם אומר כי בהיעדר גישה לפסקי הדין אין אפשרות עדכנית לדעת מהו הדין בישראל במלוא היקפו. החלטת המשיבה עשויה להגביל חיפוש חטטני בחייהם של בעלי דין ובכך תועלתה, אך עלולה היא גם למנוע משוכר דירה לדעת מהו חוסר תום לב בקיום חוזה, בפרשנות עדכנית של בית משפט זה".

הוא גם התייחס לכך שתמורת תשלום ניתן לחפש פסקי דין לפי שמות באתר תקדין, כך שהפרטיות ממילא יכולה להיפגע. לכן, מסקנתו היא "כי בתמונה שלנגד עינינו הרווח לפרטיות — ככל שקיים — קטן, ואילו ההפסד לפומביות הדיון ובעיקר לחופש העיסוק גדול".

רובינשטיין סיכם את פסק דינו בכך שאף שהנהלת בתי המשפט פעלה ממניעים חיוביים, החלטות מסוג זה מצריכות את הכרעת המחוקק. הוא הוסיף כי החלטתו אינה רלוונטית לפגיעה בפרטיות הנגרמת לאדם שחיפוש שמו במנוע חיפוש מוביל לפסק דין שנחזה כקשור אליו באופן מטעה.

השופטת אסתר חיות, שהצטרפה למסקנה, ציינה כי לצורך התוצאה מספיק שההחלטה נתקבלה בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק. גם השופט עוזי פוגלמן הצטרף לתוצאה, כשהוא מדגיש את העובדה כי ההחלטה של הנהלת בתי המשפט מביאה לכך שעורכי דין, משפטנים ובעלי גישה למאגרים משפטיים יוכלו לאתר פסקי דין באמצעות שמות — ואילו הציבור הרחב שמחפש במנוע חיפוש, לא יוכל.

"היכולת לאתר את פסק הדין לא תישלל אפוא, אך רק מי שבידו גישה למאגרים המשפטיים השונים — גישה המחייבת ממון בלתי מבוטל, כמו גם כישורי חיפוש שאינם זמינים בהכרח לציבור הרחב — יוכל למוצאו. לדעתי, על רקע טיב הזכויות העומדות על הכף ונוכח משמעותה הניכרת והשלכות הרוחב הנודעות לה, הכרעה מעין זו — הדורשת איזון עדין בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, המושכים לכיוונים מנוגדים — מצריכה עיגון חקיקתי, שאינו קיים בענייננו".

את העותרים ייצגו עורכי הדין עופר לריש וסיוון נוימרק ממשרד ראב"ד מגריזו בנקל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#