בית המשפט אישר ניהול תביעה ייצוגית נגד הרכבת בגין איחורים

בתביעה נטען כי הרכבת לא מיידעת את הנוסעים בזכותם לקבל כרטיס נסיעה חינם במקרה של איחור מעל 30 דקות

יסמין גואטה
יסמין גואטה

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב אישרה השבוע ניהול תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל. במרכז התביעה דרישה לפיצוי בגין איחורים של מעל 30 דקות בהגעת הרכבת ליעדה. עוד נטען כי הרכבת לא מיידעת את הנוסעים בזכותם לקבל כרטיס נסיעה חינם במקרה של איחור מעל 30 דקות.

"אמנם פעילותה של הרכבת במכירת כרטיסים ומתן שירות היא עיסוק מסחרי, אולם עם זאת, מדובר בגוף ציבורי, שמצופה ממנו לנהוג בהגינות ולהביא לידיעת ציבור הנוסעים את זכויותיו דרך הפשוטה והיעילה ביותר" הדגישה. הרכבת חויבה בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט של 50 אלף שקל.

תחנת רכבת בתל אביב
תחנת רכבת בתל אביבצילום: ניר כפרי

התובע אבנר גבאי, עורך דין במקצועו, רכש במשך שנים כרטיס נסיעה "חופשי חודשי" בקו הוד השרון-תל אביב. לדבריו, בקו זה היו איחורים רבים וכשפנה להתלונן בעניין הובהר לו כי על כל איחור מעל לחצי שעה בזמן ההגעה של הרכבת הוא זכאי לכרטיס נסיעה חינם באותו קו. ואולם לטענתו, כרטיס חינם לא מהווה פיצוי לנוסעי הרכבת שרכשו כרטיס חודשי, שכן ממילא הכרטיס הזה מזכה אותם בנסיעה ללא הגבלה באותו קו במהלך החודש. בנוסף הוא טען כי הרכבת לא מגלה לנוסעים את זכותם לפיצוי, ועל כן מרבית הנוסעים לא מקבלים גם פיצוי מוגבל זה. התובע ביקש פיצוי כספי לנוסעים שהחזיקו בכרטיס חופשי חודשי, ופיצוי לכלל הנוסעים בגין הטעיה באי גילוי הזכות לפיצוי.

חובת הרכבת לפצות את נוסעיה בגין איחורים קבועה בתקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל (תנאי הנסיעה ברכבת). מכוח התקנות האלה הוציא מנהל הרכבת נוהל הקובע את אופן פיצוי הנוסעים בגין איחורים בזמני הנסיעה הקבועים של הרכבת. לפיו, הפיצוי שיינתן לנוסעי הרכבת בגין איחור רכבת העולה על 30 דקות הינו כרטיס נסיעה אחד חינם באותו קו רכבת, ובגין איחור של למעלה משעה בהגעת הרכבת ליעדה - שני כרטיסי רכבת באותו קו.

אחת מטענות ההגנה של הרכבת היתה כי לתובע, המיוצג על ידי עו"ד ניר מילשטיין ממשרד שניצר גוטליב סאמט, לא קיימת עילת תביעה אישית לפי חוק הגנת הצרכן שמאפשר לתבוע בגין מוצרים ושירותים "לשימוש ביתי, אישי ומשפחתי". במקרה הזה, נטען על ידי הרכבת כי התובע נוסע ברכבת למקום עבודתו ולכן אינו נכנס להגדרת צרכן.

ואולם השופטת אגמון-גונן דחתה את הטענה וקבעה כי כרטיס נסיעה ברכבת נכלל בעניינים שחוק הגנת הצרכן התכוון לחול עליהם כשהגדיר צרכן כמי שעושה שימוש אישי בשירות. מה גם שפעמים רבות, מדובר בשימוש מעורב. היא ניצלה את ההזדמנות כדי לדון בהשפעה של העולם הדיגיטלי, הכלכלי והתעסוקתי של ימינו על חוק הגנת הצרכן והדגישה כי "אכן, מתן האפשרות ללקוח להגיש תובענות ייצוגיות בעילות שונות בהקשר הצרכני הולמת יותר את העולם של ימינו. ייתכן כי בעבר הייתה חלוקה ברורה יותר בין שימוש עסקי לשימוש אישי. כיום, אנו חיים בעולם משתנה. עולם דיגיטלי יותר המשנה הן את אופי המסחר, למסחר מקוון, הן את אופי המוצרים והשירותים בעולם הדיגיטלי, הן את עולם העבודה".

מרכבת ישראל נמסר בתגובה: "פסק הדין אינו מתייחס למציאות הנוהגת היום אלא לשני מקרים בודדים שאירעו בעבר הרחוק. כפי שגם נכתב בפסק הדין, סוגיית הפיצוי בגין איחור ללקוחות אשר מחזיקים בכרטיס תקופתי הוסדרה כבר לפני מספר שנים ולכך מתייחס פסק הדין. כרטיס תקופתי חודשי אינו קיים ברכבת מזה שנים והוא הוחלף בכרטיס גמיש ל-30 ימים. כמו כן, נוהל הפיצוי בו דן בית המשפט בוטל כבר ב-1.11.2013 ובנוהל החדש אין יותר הבחנה בין מחזיק בכרטיס תקופתי לכרטיס אחר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker