פרשנות

סערת המתמחים: ניגוד העניינים הזועק של הלשכה

התפקיד הייצוגי הוא בניגוד לתפקיד הפיקוח: גוף המייצג עורכי דין, שמטרתו לקדם את האינטרסים שלהם, אינו יכול גם לפקח עליהם - שכן הפיקוח הוא לעתים בניגוד לאינטרסים של עורכי הדין

לימור זר גוטמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אירועי הימים האחרונים סביב בחינת ההסמכה לעורכי דין במועד נובמבר, מחאת המתמחים נגד הבחינה ותגובת הלשכה למחאה זו, ממחישים בצורה ברורה את ניגוד העניינים המובנה שבו מצויה לשכת עורכי הדין. חוק לשכת עורכי הדין, שנכתב לפני יותר מ-50 שנה, קבע מצב לא נורמלי, שבו הגוף המייצג את האינטרסים של עורכי הדין הוא זה שניתנה לו בחוק האוטונומיה הרחבה לפקח על ההתמחות, לנהל את בחינות ההסמכה ולהפעיל את מערך הדין המשמעתי.

על בעיה זאת עמדתי בדעת המיעוט שלי בדו"ח ועדת פרוקצ'יה, שחקרה את שורשי המשבר בלשכת עורכי הדין והציעה פתרונות. כך כתבתי: האוטונומיה הרחבה בידי הלשכה יוצרת ניגוד עניינים מובנה וחזק, שכן אותו גוף המייצג את האינטרסים של עורכי הדין הוא זה הצריך בה בעת לפקח על עורכי הדין. התפקיד הייצוגי עומד בניגוד מובהק לתפקיד הפיקוח. גוף המייצג עורכי דין, שמטרתו לקדם את האינטרסים שלהם, אינו יכול גם לפקח עליהם - שכן הפיקוח עומד פעמים רבות בניגוד לאינטרסים של עורכי הדין.

סטודנטים בבחינת לשכת עורכי הדין בבנייני האומה בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

צודק ראש הלשכה, עו"ד אפי נוה, כשהוא מנסה ליישם את האינטרס שעל בסיסו נבחר בקיץ האחרון - העלאת קרנו של המקצוע ודאגה לפרנסת עורכי הדין. החמרה בבחינות ההסמכה, המונעת ממתמחים רבים לקבל את הרישיון הנכסף, היא הדרך המהירה ביותר להשיג שתי מטרות אלה. ראש הלשכה צודק, כי זה בדיוק האינטרס של מי שבחרו אותו — למנוע כניסת עורכי דין לא ראויים לתוך הפרופסיה. אלא שכדי להשיג אינטרס זה בצורה מהירה, עושה הלשכה שימוש בסמכות הסטטוטורית שניתנה לה בחוק - ניהול בחינות ההסמכה, ובכך טמון ניגוד העניינים.

הפתרון לניגוד עניינים זה הוא בהוצאת ניהול בחינות ההסמכה מידי הלשכה והעברתם לגוף סטטוטורי חיצוני, שיוקם מכספי האגרות שמשלמים המתמחים — לא לידי משרד המשפטים, שאינו מעונין בתפקיד, אלא לגוף עצמאי. בהחלט ייתכן שגוף כזה ידאג לבחינות הסמכה קשות ומורכבות יותר, אלא שאז זה לא יעשה בגלל אינטרסים של הפרופסיה, אלא על בסיס שיקולים מקצועיים - שיורו למשל שבחינות ההסמכה הנוכחיות אינן בוחנות את הכישורים הנדרשים מעורך דין ולכן יש לשנות חלקים מסוימים במבחן.

במדינת ניו יורק, הידועה בבחינות ההסמכה הקשות שלה, פועל גוף שאחראי לבחינות, ומעולם לא נשמעו טרוניות כלפי הלשכה על הבחינות. הסטודנטים יודעים שלא היא האחראית לכך, אלא גוף מקצועי שמטרתו בחינת הכישורים הנדרשים מעורך הדין.

המשך הפרשה סביב בחינת ההסמכה האחרונה גם הוא מעיד על ניגוד העניינים שבו מצויה הלשכה כשוועדת ההתמחות, שתפקידה לפקח על המתמחים, שולחת מכתב למתמחים שהתבטאו כנגד הלשכה בגין התבטאויות לא ראויות, לכאורה, בקבוצת הפייסבוק. במכתבים נמסר למתמחים שהוועדה שוקלת הגשת תלונה בעניינם, בגין התנהגות שאינה הולמת עורך דין.

המכתב אינו מציין, אך ידוע שלפי סעיף 44 לחוק, הוועדה מוסמכת להמליץ לוועד המרכזי בראשות ראש הלשכה לעכב את קבלת הרישיון, למשל מנימוק שנגד המועמד תלוי ועומד הליך משמעתי (הליך שהוועדה בעצם תיזום). גם כאן ניגוד העניינים זועק - הלשכה מקדמת את האינטרסים שלה (השתקת המתמחים המוחים) על ידי שימוש בסמכויות הפיקוח שניתנו לה בחוק (העמדה לדין משמעתי ועיכוב בקבלת הרישיון). לא לכך נועדו הסמכויות האלה, והמקרה הנוכחי ממחיש מדוע אסור להפקיד אותן בידי הלשכה.

המושב הנוכחי של הכנסת עתיד לעסוק בתיקונים שונים בחוק לשכת עורכי הדין. אני מציעה שהכנסת תתקן את סעיף 2 לחוק, כך שיוצאו מידי הלשכה שתיים מסמכויות הרגולציה הנתונות לה: עריכת בחינות ההסמכה והפעלת מערך הדין המשמעתי. בכך ימנעו בעתיד עוד מקרים כדוגמת המקרה הנוכחי.

הכותבת היא ראש המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין ע"ש וינר, המסלול האקדמי המכללה למינהל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker