נובל אנרג'י - סוף סוף מונופול שדואג לציבור - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נובל אנרג'י - סוף סוף מונופול שדואג לציבור

מה ניתן להסיק מכך שהכנס באוניברסיטת תל אביב לסיכום כהונת דיויד גילה נערך בשיתוף משרד עורכי הדין של נובל אנרג'י, ולאינטרס של מי דואגת חברת הקידוחים?

6תגובות

עכשיו, כשאריה דרעי בדרכו לקבל תפקיד מיניסטריאלי הכולל בעיקר אחריות על הפריפריה — ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יכול להתמקד בעיקר: העברת מתווה הגז. "הציבור והסביבה יצאו כשידם על התחתונה" — אמר על כך פרופ' דיויד גילה בסוף השבוע. גילה, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים שהוא גם איש אקדמיה ומומחה בעל שם בינלאומי בתחומו, אמר את הדברים בהרצאה שנשא בכנס הסביבה של TheMarker.

עוד לפני ההרצאה הזאת זכה גילה, שהתפטר על רקע קידום מתווה הגז, ליום עיון אקדמי מיוחד בשבוע שעבר, באוניברסיטת תל אביב. ואולם בלי למצמץ, בלי להתבייש ובלי להתנצל, החליט מי שהחליט בפורום להגבלים עסקיים ורגולציה, הפועל כחלק מהמכון לניהול אסטרטגי של בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה, שהשותף המתאים ביותר למימון הכנס לסיכום כהונתו של גילה הוא לא אחר מאשר משרד עורכי הדין אגמון רוזנברג הכהן ושות'. זאת, אף שהמשרד, שבראשו עומד עו"ד צבי אגמון, מבכירי עורכי הדין בישראל, מייצג את חברות הגז — ובמיוחד את נובל אנרג'י — וכן גופים עסקיים נוספים מול רשות ההגבלים.

עו"ד צבי אגמון
תומר אפלבאום

המוסד האקדמי הוא מכובד, הפורום נשמע רציני, אבל האוניברסיטה היא דלת משאבים, ולכן נזקקה לשיתוף פעולה עם גורם פרטי כדי לקיים את הכנס. זה אמנם מצער, אבל המציאות של כנסים אקדמיים בשיתוף פעולה עם המגזר הפרטי אינה נחלת האקדמיה הישראלית בלבד. לא בישראל המציאו את מכירת החיסול של האקדמיה — האמריקאים היו שם קודם. עוד סיבה לא ללמוד הכל מארה"ב.

כן, הכל נעשה בגלוי ועל השולחן. גילוי נאות ושקיפות הם חשובים לחיטוי הזירה הציבורית, אבל אינם חזות הכל. שקיפות אינה מועילה כשהציבור אינו מסוגל לבחון באמת את תוכנם של תהליכים, כשהמידע וחוות הדעת מסובכים מדי או עתירי נתונים.

שקיפות אינה כלי מספיק להבטחת אמון הציבור באקדמיה. אין לציבור דרך לשפוט אם מחקר אקדמי סובל מהטיות כלשהן על רקע המימון שלו, גם אם מקור המימון גלוי. במצוקתה הכספית, קל לקנות את האקדמיה — וקשה יהיה לה לרכוש מחדש אמון הציבור. לכן, כדאי לחשוב פעמיים לפני שבוחרים את הפרטנר שאתו נכנסים למיטה האקדמית.

נכון, פרופ' גילה כבר פרש, ואין חשש שמימון הכנס לכבודו ישפיע על קבלת החלטות. מצד שני, יידע הממונה הבא שגם הכנס לכבודו וסיכומי הכהונה שלו ושל מה שיותיר אחריו עשויים להיות ממומנים, ואולי אף מושפעים, על ידי משרדי עורכי הדין של הטייקונים שעליהם הוא מפקח. ומי לא רוצה שיזכרו אותו לטובה?

פרופ' דיויד גילה בכנס הסביבה של מחר
מוטי מילרוד

נכון גם שמארגני הכנס (שאחד מהם ציין בגילוי נאות כי כתב בעבר חוות דעת עבור קבוצת דלק) עשו מאמצים ניכרים להביא לבמה פאנלים מאוזנים. לצד עורכי דין מהמגזר העסקי, שמתחו ביקורת על רשות ההגבלים העסקיים, הופיעו גילה עצמו, הממונה לשעבר; דרור שטרום הידוע בביקורתו על תהליך אימוץ מתווה הגז; וגם ד"ר שלומי פריזט, שהיה הכלכלן הראשי של הרשות.

אלא שהייצוג הזה מטעה. הרגולטורים בעבר ובהווה אינם הצד שכנגד מול המגזר העסקי. בעלי ההון בישראל מפוקחים על ידי רגולטורים שפועלים למצוא את נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לצורכיהם של בעלי העסקים. למעשה, מבקר המדינה הצביע בדו"ח האחרון שלו, בשבוע שעבר, על התחזקות תופעת "השבי הרגולטורי", שבה הרגולטור נוטה לאמץ דווקא את גישתם של המפוקחים, לאבד את נקודת האיזון הראויה ולפעול שלא לטובת הציבור.

אפילו אם נניח שזה אינו המצב ברשות ההגבלים העסקיים, הרשות אינה מייצגת אך ורק את הציבור מול בעלי ההון והמונופולים, אלא פועלת לאיזון בין הצרכים של שני הצדדים. עצם העובדה שגילה חתר להשיג צו מוסכם עם חברות הגז, במקום להתעמת עמן, ממחישה כי מדיניותו חתרה למציאת איזון — ולא לכפייה. במלים אחרות, הכנס לא הציג שני צדדים. הכנס הציג את עמדת המגזר העסקי ואת עמדת הביניים. בכנס לא יוצג במלואו קולו של הציבור, קול הצרכנים, קולה של החברה האזרחית.

כך יכול היה להרשות לעצמו עו"ד צחי גרוסווסר, היועץ המשפטי של נובל אנרג'י, לטעון ש"סעיף היציבות הרגולטורית", שבו התחייבה המדינה במתווה הגז להימנע ולהתנגד לכל שינוי במתווה במשך עשר שנים, הוא טוב למדינת ישראל.

בנובל אנרג'י מודאגים כנראה מהאפשרות שהסעיף לא יצלח את מבחן בג"ץ. המבחן יגיע בקרוב — משום ששופטי בג"ץ כבר התבטאו בדבר הנכונות לשמוע עתירות נגד מתווה הגז לאחר שהמתווה יאושר.

גרוסווסר הסביר בכנס כי ההבטחה ליציבות רגולטורית תסייע לשר האנרגיה, יובל שטייניץ, לגייס חברות גז נוספות שיהיו מוכנות לחפש בישראל. עכשיו הבנתי: נובל אנרג'י לא דואגת לעצמה. להפך — היא דואגת לנו. היא רוצה תחרות. היא רוצה לעודד עוד חברות שיבואו לחפש כאן גז, ואלה אינן מגיעות כי ממשלת ישראל כל הזמן משנה את הרגולציה. בגלל זה צריך לכבול את מדיניות הממשלה למתווה שנוי במחלוקת לעשר השנים הבאות. מזל שסוף־סוף יש פה מונופול שאכפת לו מהציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#