"פאשלת החומוס" של רשות המסים עולה לנו עשרות מיליוני שקלים

שופט בית המשפט העליון ג'ובראן לרשות המסים: "ייטיב המשיב לעשות אם ישקיע את מרצו בהתייעלות שיטות עבודה, כך שיישלחו השומות במועד ולא תפסיד הקופה הציבורית הכנסות"

אפרת נוימן
צעירים בטיול של תגלית אוכלים חומוס

15 שנה אחרי שבעלי סלטי צבר מכרו את החברה לקבוצת אסם, הסתיימה השבוע ההכרעה בעניין המס שישלמו בישראל על הרווח במכירה. בית המשפט העליון קבע כי בשל איחור שהיה בהוצאת השומה — דינה להתבטל. המשמעות היא שהמוכרים יהיו פטורים מתשלום מס בישראל. זאת, מבלי שהוכרעה הסוגיה שהיתה בלב הוויכוח — היכן היו ממוקמים מוקדי השליטה והניהול של החברה המוכרת, על מנת לקבוע אם נחשבה לתושבת ישראל.

אבי ינקו ורוני וייס מכרו בשנת 2000 את סלטי צבר לקבוצת אסם תמורת 6.2 מיליון דולר. הם טענו כי החברה המוכרת, ינקו וייס, היתה חברה בלגית בזמן המכירה, ועל כן פטורה מתשלום מס בישראל. לפיכך הם לא דיווחו בשנת המכירה על רווח ההון החייב במס עקב המכירה. רשות המסים, לעומת זאת, טענה כי המוכרת כן נחשבה לתושבת ישראל, מכיוון שהשליטה והניהול נעשו מכאן ולכן רווח ההון חייב במלואו במס בישראל (36%). לאחר הצמדות, בערכים נוכחיים מדובר במס של כ–30 מיליון שקל.

החברה, שערערה על ההחלטה, הגישה גם בקשה לביטול השומה בטענה כי היא נשלחה באיחור של כמה שבועות. בעוד שהמועד האחרון למשלוח השומה היה בסוף 2004 — 3 שנים מתום שנת המס שבה הוגשה השומה העצמית — השומה נשלחה רק ב–26 לינואר 2005.

השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בסוף 2013 את הטענות של רשות המסים, וקבע כי למרות הרישום בבלגיה, השליטה והניהול הופעלו מישראל ולכן המוכרים ישלמו מס מלא על רווחיהם. הוא דחה את הטענה בדבר ההתיישנות, מכיוון שלא היה ויכוח על כך שרואה החשבון שלהם ראה את השומה עוד בדצמבר במערכת שירות עיבודים ממוכן של רשות המסים (מערכת השע"מ) — כך שהם ידעו על קיומה לפני ההתיישנות. לדברי אלטוביה, אין בעובדה שהשומה הסופית נשלחה באיחור כדי להביא לבטלותה, והוא אף חייב את המערערים בהוצאות של 200 אלף שקל.

השופט סלים ג'ובראן צילום: תומר אפלבאום

עם זאת, בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, באמצעות עוה״ד רון דרור ואופיר מנצ׳ל, התהפכה התמונה מבלי שכלל נדרש דיון בשאלת הניהול והשליטה. זאת מאחר שהשופט סלים ג'ובראן קבע כי דין השומה להתבטל מחמת התיישנות, ולדעתו הצטרפו השופטים אורי שהם וענת ברון. לגופה של הטענה, התייחס השופט להלכה הקיימת וציין בין השאר את הלכת דור און, שניתנה בעליון בתחילת 2013 ושלפיה שומה שהוצאה באיחור תהיה בטלה גם אם נודע עליה לנישום במועד. זאת, מכיוון שהמטרה בקביעת זמן להתיישנות היא לצמצם חוסר ודאות וידיעה משוערת על אודות הכוונה לשלוח שומה והנימוקים הצפויים אינה משרתת דיה תכלית זו. השופט ג'ובראן קבע כי "שידור השומה למערכת השע"מ אינו מהווה את השלמת סמכויותיו של פקיד השומה, שכן טרם שלח את השומה הסופית והחתומה של הנישום, והשומה טרם יצאה מידיו. אף אם הנישום מודע בפועל לקיומה של שומה זו ולתוכנה, הוא ודאי עשוי לחשוב שהשומה עשויה להיות מבוטלת ושאינה סופית (על אחת כמה וכמה שעה שהשומה ששודרה למערכת אינה חתומה), ובוודאי אינו יכול לדעת אם תישלח השומה במועד".

השופט הוסיף כי אין להכיר בחריגים להלכה המבוססים על ידיעה בפועל. "מוטב להימנע ממחלוקות עובדתיות מעין אלה, אשר יפגעו בערך הוודאות של הנישום ויפגעו ביכולתו לכלכל את צעדיו החל ממועד ברור ומוגדר. על כן, סבורני כי גם במצב שבו קיימת ידיעה בפועל של הנישום בדבר תוכן ההחלטה לגביו ונימוקיה במסגרת המועד הקובע, אין בכך לסייע למשיב כאשר זה שולח שומה באיחור ממועד זה".

עוד ציין השופט כי פקיד השומה הוא מונע הנזק היעיל ביותר, וכי יש לו מרווח זמן משמעותי לקבל את החלטותיו ולתת השגות לשומות עצמיות. "אי־עמידתו של פקיד השומה במועדים אלה היא שיוצרת מחלוקות עובדתיות ומשפטיות, אשר ניתן היה להימנע מהן בנקל, ואשר עניינן בזוטות כגון המחלוקת במקרה שלפנינו בדבר משמעות כניסת המייצג למערכת. ייטיב המשיב לעשות אם ישקיע את מרצו בהתייעלות שיטות עבודתו, כך שיישלחו השומות במועד ולא תפסיד הקופה הציבורית הכנסות, וכך שדיונים בסוגיות הנוגעות להתיישנות סמכותו לא יגיעו עוד אל פתחיהם של בתי המשפט".

לסיכום קבע השופט כי השומה שהוציא פקיד השומה תתבטל ותתקבל השומה העצמית של החברה (שלפיה, אינה חייבת במס בישראל). רשות המסים חויבה בתשלום שכר טרחה של 50 אלף שקל.

שופט המחוזי, מגן אלטוביהצילום: איציק בירן

עו"ד ורו"ח יום טוב אבדי, מנהל קבוצת המיסוי הישראלי בפרל כהן צדק לצר ברץ, הסביר כי המשמעות של פסק הדין היא שזו שאלה של אפס או אחת. "אם מישהו מהצדדים פיספס את המועדים הקבועים בחוק, בין אם זו טעות אנוש, התרשלות או סתם חוסר תשומת לב ללוחות הזמנים, אזי גם אם הצדק צועק לשמיים, כל הטיעונים המקצועיים אינם רלוונטיים. אני מניח שמעתה ואילך כדי להימנע מסיטואציות של ביטול שומות או צווים בגלל ענייני התיישנות — היד תהיה קלה יותר על ההדק, ומחשש להתיישנות פקידי השומה עלולים להוציא שומות מס בצורה אגרסיבית יותר".

מרשות המסים נמסר: "לצערנו בית המשפט העליון הפך את החלטת המחוזי, אך יש לזכור שבמהלך שנים רבות שלטה הלכה משפטית אחרת, שלפיה פקיד השומה פעל כשורה במקרה זה. מאז ההלכה שנקבעה בפסק דין מ–2011 פועלת רשות המסים בכל הקשור למועד האחרון להוצאת שומות בהתאם להלכה החדשה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker