איילת שקד תקדם חוק להסדרת הפיקוח על הפרקליטות

במשרד המשפטים סוערות הרוחות בעקבות הדו"ח של אליעזר גולדברג, שקבע כי נציבות הביקורת על הפרקליטות חייבת להתפצל ואינה יכולה לפעול בלא חקיקה ■ ההערכה היא ששרת המשפטים, איילת שקד, תודיע כי הנציבות תמשיך לפעול עד שתושלם החקיקה

עידו באום
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

התשובה לשאלה מה קבע ומה המליץ דו"ח מבקר המדינה לשעבר ושופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג בעניין נציבות הביקורת על הפרקליטות (נבת"ם), תלויה באיזה מחנה במשרד המשפטים נמצא המשיב. ממש רשומון.

בנציבות הביקורת על הפרקליטות, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, הודיעו לאחר פרסום הדו"ח ביום חמישי, כי הם מברכים עליו, וכי ימשיכו בפעילות הביקורת. זמן קצר לאחר מכן הם נדהמו לגלות שבארגון הפרקליטים, וכנראה גם בהנהלת הפרקליטות, מבינים את הדו"ח בצורה הפוכה.

אליעזר גולדברגצילום: פלאש 90

בפרקליטות סבורים שהדו"ח מערער את חוקיות פעילותה של הנבת"ם במתכונתה הנוכחית. בארגון הפרקליטים טוענים שיש להקפיא, אם לא לסגור מיידית, את הנבת"ם עד למיסוד מנגנון ביקורת פנימית בחקיקה לצד נציב תלונות ציבור (אומבודסמן), שגם הוא יעוגן בחוק - כפי שהמליץ גולדברג.

מה יעשו בינתיים כ–30 עובדי הנבת"ם - כולם עובדי משרד המשפטים וחלקם אנשי הפרקליטות לשעבר? היה בסוף השבוע מישהו בפרקליטות שהציע להעביר אותם לפרקליטות מחוז ירושלים, שעובדיה קורסים בימים האחרונים תחת נטל הגשת כתבי אישום דחופים נגד מיידי אבנים. זאת לא היתה בדיחה.

אין חיה כזאת

פערי הגישות קיבלו ביטוי אגרסיבי בהודעות ארגון הפרקליטים ביום חמישי, שכללו ביקורת אישית על גרסטל. הנציבה נמנעה מתגובה. מאז שהפרקליטים פתחו במאבק, גרסטל משתדלת לא להיגרר לעימות חזיתי מולם. אגב, אף שרבות מטענותיהם התקבלו, ארגון הפרקליטים לא מקבל צל"ש מגולדברג, שמציין במפורש כי החליט לא להידרש לחוקיות של התנהלות הארגון במאבקו. ב"גולדברגית", מדובר בסוג של הסתייגות.

איילת שקדצילום: נועם מושקוביץ

זה שגרסטל שותקת, לא אומר שהיא לא פגועה או נעלבת. היא הגיעה לנציבות כדי להקים יש מאין. ברוח גבית של שרת המשפטים הקודמת, ציפי לבני, ושל מנכ"לית המשרד, אמי פלמור, גיבשה גרסטל מערך ביקורת של כ–30 עובדים, המורכב משני אגפים: ביקורת מערכתית ובדיקת תלונות פרטניות. גרסטל עשתה את מה שביקשו ממנה לעשות על הצד הטוב ביותר, לשיטתה.

לבני ופלמור נתנו גיבוי לגרסטל מול המתקפות האישיות בכנס שהתקיים ביום חמישי במרכז לאתיקה ואחריות מקצועית על שם דיויד וינר בבית הספר למשפטים במכללה למינהל. נחמה פורתא בלבד מבחינת גרסטל.

לבני כבר לא שרת המשפטים. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, תכף פורש. וינשטיין ולבני הם אלה שחתמו על מסמך העקרונות שמכוחו הוקמה הנציבות. גולדברג קובע בדו"ח כי זה "יצור כלאיים" בלא בסיס חוקי - בלי אולי, בלי הסתייגות. פשוט אין חיה כזאת. גרסטל נותרה לבד במערכה כדי להסביר.

הנציבה היתה כמעט האחרונה ברשימת עדים ארוכה, ששמעה ועדת גולדברג שמונתה להעריך את עבודת הנבת"ם. הפרוטוקול, שקטע ממנו מובא כאן לראשונה, חושף כי השאלה הראשונה שהפנה גולדברג לגרסטל היתה "מהו הבסיס הנורמטיבי לכל מסמך העקרונות?". ברור שגולדברג ידע בשלב הזה, בסוף אוגוסט, מהי מגמת הדו"ח שייצא מתחת ידו.

הילה גרסטלצילום: אוליבייה פיטוסי

גרסטל השיבה בכנות: "לא השקעתי מחשבה בעניין, נכנסתי אל המוכן, לאחר חתימת מסמך העקרונות. את השאלה הזאת צריך להפנות למי שהופיע כאן לפני".

גולדברג: "בעינייך, הנציבות היא גוף חיצוני או פנימי?"

גרסטל: "היא גם וגם. היא חלק ממשרד המשפטים, אז זה פנימי, אבל היא חיצונית לפרקליטות ואין כפיפות לפרקליט המדינה".

גולדברג דוחה בדו"ח את הפרשנות הזאת בצורה מפורשת. "לא ניתן לסווג את הביקורת שבה עוסק מסמך העקרונות כביקורת חיצונית, כשם שאין הוא עונה לדרישות שבחוק הביקורת הפנימית", הוא כותב. לשיטתו, אין ביקורת עצמאית בלא חוק מסמיך, ואין ביקורת פנימית שלא בהתאם לחוק הביקורת הפנימית - לכן, גולדברג קובע כי הנבת"ם אינה יכול להמשיך לפעול במתכונת הקיימת. הארגון שהקימה גרסטל יצטרך להתפצל, לשנות צורה, מבנה, היקף.

"זה ייחודי, כי אנחנו מדינה מיוחדת"

בוועדה לחץ גולדברג על גרסטל ושאל אם סמכויותיה אינן זהות לאלה שבידי מבקרת הפנים של משרד המשפטים: "האם לא נוצר מצב ששני גופים, מבחינת הסמכות המשפטית, הולכים במקביל?"

גרסטל: "תיאורטית, יכול להיות. מעשית, הנושא הוסדר. איני מכירה מספיק את חוק הביקורת הפנימית, לא קראתי מה החוק מסביר. לכן איני אומרת שלא, אבל מעשית זה לא קורה. משום שיש הסדרה".

גולדברג המשיך והביא את טענת ראשי הפרקליטות, כי סמכויות הביקורת, המערכתית והפרטנית, אינן יכולות להתקיים בגוף אחד לפי התיאוריות המקובלות בתחום הביקורת.

גרסטל: "אנחנו באמת לא מבינים על אילו תיאוריות מדובר. לדעתי, שני ההיבטים האלה מזינים זה את זה. אין ספק שדרך התלונות הפרטניות אנחנו נחשפים גם לבעיות ברמה האישית של המתלוננים, אבל גם לבעיות ברמה המערכתית. אנחנו מקבלים פאזל של תמונה שלמה. זה אמנם ייחודי בעולם, כי אנחנו מדינה מיוחדת. אבל בישראל זה קיים, זה לא קיים רק במבקר המדינה. זה קיים בעוד מקומות. אי־אפשר להגזים בחשיבות של החיבור. אני רואה את זה; אני חושבת שהגוף הזה בלי התלונות הפרטניות - איני אומרת שאין בו טעם - אבל הוא נכה. קשות".

גולדברג: "הוא יהיה נכה אם יהיו בו רק תלונות פרטניות?"

גרסטל: "כן".

בהמשך דבריה לפרוטוקול קובלת גרסטל על פרקליט המדינה, שי ניצן, שהגיש מסמך אגרסיבי נגד נציבות הביקורת לוועדת גולדברג. "כשקראתי את ההתייחסות, הייתי מופתעת, מאוכזבת. בשיח בינינו, לא היתה מלה. לא ניהלתי שום דבר בצורה אגרסיבית", אמרה גרסטל על ניצן.

בלי זרקורים ובלי דו"חות לציבור

מתווה הביקורת שמוצע בדו"ח גולדברג הוא לכונן יחידת מבקר פנים ייעודית לפרקליטות, בתוך משרד המשפטים ובכפוף ליועץ המשפטי הממשלה. זאת תהיה ביקורת לפי חוק הביקורת הפנימית, שיתוקן בהתאם. בלי זרקורים ובלי דו"חות לציבור.

המודל לא חף מבעיות. כיום, מבקרת הנבת"ם גם את התביעה המשטרתית וגם את עורכי הדין המייצגים את המדינה בערכאות על פי הסמכה אישית של היועץ המשפטי לממשלה, כמו התובעים במשרד להגנת הסביבה. הביקורת הפנימית, מציע הדו"ח, תחול רק במשרד המשפטים, ולכן נראה כי כוונת גולדברג היא שהביקורת תעסוק בפרקליטות בלבד - אף שהחלטות תביעתיות המטרידות את הציבור מתקבלות גם בגופים שלא יהיו מבוקרים, כמו המשרד להגנת הסביבה ורשות ההגבלים העסקיים, כשמנגד בפרקליטות יש מחלקות (בג"צים, למשל) שלא בטוח כי נחוצה בהן ביקורת ייחודית.

בנפרד, דו"ח גולדברג מציע לכונן בחוק אומבודסמן עצמאי לתלונות פרטניות. מצד אחד, גולדברג כתב פרק נלהב על חשיבות עצמאותה של הפרקליטות, והמליץ להגביל מאוד את התלונות שיורשה האומבודסמן לברר. למשל, ייבדקו תלונות רק בעניינים בעלי "חשיבות ציבורית". מצד שני, סוכרייה לתומכי הביקורת: אפילו היועץ המשפטי לממשלה יהיה כפוף לבירור תלונות. בפעם הבאה שחקירה תיגרר שנים - כמו במקרה של אביגדור ליברמן - לא יהיה למי להתלונן.

שרת המשפטים, איילת שקד, מודעת לתבערה בפרקליטות ובנבת"ם. המשבר הזה היה אחד הנושאים הראשונים בהם טיפלה עם מינויה. אז תימרנה היטב כשמינתה את ועדת הבדיקה והתעקשה להציב את גולדברג בראשה, למרות התנגדות הפרקליטים, שהציעו את דורית ביניש, לשעבר נשיאת בית המשפט העליון ופרקליטת המדינה.

בתחילת השבוע יזומנו ללשכת שקד גרסטל ונציגי ארגון הפרקליטים. לא ביחד. אין ספק כי שקד תודיע להם שבכוונתה לקדם חקיקה שתסדיר את הביקורת על הפרקליטות.

מה יהיה מודל הביקורת? בנקודת הזמן הנוכחית ולפני ששמעה את הצדדים, יש להניח ששקד אינה יודעת בוודאות מה עדיף בעיניה. עם זאת, יש סיכוי סביר שתאמץ את המודל שהציע גולדברג.

גולדברג, שנחשב שמרן ומתון, היה הבחירה של שקד - כך שראוי מבחינתה לתת גיבוי להמלצותיו. שנית, המנגנון מאוזן - ביקורת תהיה, אבל הבירור של תלונות פרטניות יצומצם. ושלישית, הכפפת היועץ המשפטי לממשלה לביקורת בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית עולה בקנה אחד עם הגישה הביקורתית של שקד כלפי עוצמת כוחו של היועץ.

אגב, היו שטענו בסוף השבוע כי גולדברג לא הוסמך להציע מודל ביקורת חלופי. פרוטוקול העדות של גרסטל בפני ועדת גולדברג מגלה כי גרסטל עצמה סברה שגולדברג מוסמך להציע שינויים במערך הביקורת.

ארגון הפרקליטים יתבע השבוע משקד להפסיק את פעילות הנבת"ם לאלתר, עד לחקיקה. אפשר להעריך בסבירות גבוהה כי שקד תדחה את הדרישה, ותודיע שהנבת"ם תמשיך לפעול בתקופת הביניים במתכונת הקיימת.

מי יגן על החלטת שרת המשפטים?

כיוון שגופים חוץ־ממשלתיים העוסקים בשלטון החוק נוטים לתמוך בביקורת על הפרקליטות, ספק אם מי מהם יעתור נגד החלטה כזאת. מעניין אם ארגון הפרקליטים ישקול לעתור לבג"ץ נגד המשך פעילות הנבת"ם. זאת עשויה להיות עתירה מעניינת במיוחד: מי יגן על החלטת שרת המשפטים - פרקליטי מחלקת הבג"צים? והאם שופטי בג"ץ יחלקו על דעת עמיתם לשעבר גולדברג?

לא בטוח שעתירה כזאת תהיה צעד חכם. יכול להיות שהפרקליטים יטיבו לעשות אם ימקדו את המאבק בכנסת. הפרקליטות לא זוכה למטר של סימפטיה ציבורית ופחות מכך, סימפטיה פרלמנטרית. לא משנה מה מתווה החקיקה שתקדם שקד, כבר יהיה בוודאי מי שיציע להעצים את הביקורת. דו"ח גולדברג הוא רק עוד צומת בדרך ארוכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker