יו"ר לאומי: פרשת הסחיטה בלאומי קארד היתה יכולה לגרום לאובדן אמון בכלל מערכת הבנקאות

דוד ברודט העיד בבית המשפט במשפטם של שלושה עובדים לשעבר שגנבו מאגר מידע וניסו לסחוט מהבנק 3 מיליון דולר ■ "היינו בחרדה יומיומית. כדי לקדם את העניין היינו מוכנים להיענות לבקשות הסוחט והסכמנו להעביר 50 אלף שקל"

יסמין גואטה
יסמין גואטה

יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, התייצב היום (ד') בבית המשפט המחוזי בתל אביב כדי להעיד במשפטם הפלילי של שלושה עובדי לאומי קארד לשעבר. העובדים מואשמים בניסיון לסחוט מהבנק 3 מיליון דולר, בתמורה לכך שלא יפיצו באינטרנט מאגר מידע שגנבו מלאומי קארד שכלל נתונים על מיליון לקוחות ו–2 מיליון כרטיסי אשראי.

ברודט סיפר על פוטנציאל הנזק של הסחיטה: "כל עוד זה לא נודע לציבור, הפוטנציאל היה לא ממומש — אבל ידענו שאם ייוודע לציבור שיש סחיטה בהיקף כזה, הוא עלול למשוך את פקדונותיו ותהיה פאניקה ציבורית גדולה מאוד ואובדן אמון במערכת הבנקאות בכללותה".

יו"ר בנק לאומי דוד ברודטצילום: עופר וקנין

לדברי ברודט, הוא כינס את דירקטוריון הבנק: "היינו בחרדה יומיומית, ברמה של דאגה גדולה, כי האירוע התמשך. לקחנו צוות שיעזור לנו במשא ומתן, ובמשך כמעט שבועיים הקדשנו את רוב זמננו לניהול המשבר הזה. במונחים של בנק זה אירוע חמור מאוד. כדי לקדם את העניין היינו מוכנים להיענות לבקשות הסוחט, והסכמנו להעביר 50 אלף שקל", הודה.

הנאשם המרכזי בפרשה — אלירן רוזנס — הועסק בלאומי קארד ב–2008–2013 כנציג שירות לקוחות. בנובמבר 2009 קודם לתפקיד נציג בכיר במחלקת שירות הלקוחות, תפקיד שאיפשר לו גישה למאגר המידע של החברה.

במאי 2013 התפטר רוזנס, לאחר שהבין שלא יקבל קידום לתפקיד ניהולי בחברה. לפי כתב האישום, כחודשיים לפני שהתפטר העתיק רוזנס את מאגר המידע של לאומי קארד מתוך כוונה להשתמש בו לאחר התפטרותו מהחברה לשם גריפת רווחים אישיים. יחד עם רוזנס נכללים בכתב האישום שניים מחבריו לעבודה, דרין זיו ונאשם נוסף ששמו נאסר לפרסום — שחברו, על פי כתב האישום, למזימה לסחוט את לאומי קארד ואת הבנק.

על פי כתב האישום שהוגש בינואר האחרון על ידי פרקליטות מחוז תל אביב, רוזנס וזיו סיכמו ביניהם כי יפנו לבנק לאומי ויבקשו תשלום של 4 מיליון שקל בתמורה לכך שיחשפו בפני החברה פרצת אבטחה שאפשרה להם להוציא מהחברה מידע על כ–2 מיליון כרטיסי אשראי. את מאגר המידע הזה הם החזיקו בדיסק און קי. לצורך ביצוע מהלך זה, רוזנס עזב את ישראל לתאילנד במאי 2014, עד שנעצר שם בנובמבר 2014.

בסוף אוקטובר 2014 שלח רוזנס מייל ללשכת מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק־עמינח, שבו מופיעה דרישת התשלום. המייל נשלח מכתובת שיצר באמצעות שירות הדואר האלקטרוני הרוסי יינדקס, שאליו התחבר באמצעות תוכנת TOR, המקשה להתחקות אחר המחשב שממנו מתבצעת ההתחברות. עם קבלת המייל בלשכת המנכ"לית הוגשה תלונה במשטרה.

מספר תעודת הזהות שימש את הסוחטים

ברודט סיפר בבית המשפט על הימים הדרמטיים שבהם התקבלה דרישת הסחיטה: "האירוע היה באוקטובר 2014, הייתי בניו יורק. התאריך הזה אישי מאוד — זה יום ההולדת שלי. בנוסף, קוד הפתיחה של מייל הסחיטה שנשלח אלינו היה מספר תעודת הזהות האישית שלי. זה הראה את חשיבות בחירת היום ותעודת הזהות שלי".

הוא סיפר כי במכתב הסחיטה נכתב כי יש להם אינפורמציה שמגדירה מאה שדות של לקוחות — לא רק שם ותעודת זהות, אלא גם כמה נכסים ואשראי לכל לקוח יש לו מניירות ערך, פקדונות וחסכונות.

כחלק מהניסיון לאתר את הסוחט, המשטרה השתלטה על כתובת המייל של אחת מעובדות הבנק הבכירות, ובאמצעות מייל זה ניהלה את המגעים מול הסוחט. במהלך המגעים ביקש הסוחט כי הבנק ידאג שהפרקליטות תספק לו חסינות מהגשת כתב אישום ודרש תשלום בסך של 3 מיליון דולר. היועץ המשפטי של הבנק שלח לסוחט הסכם פיקטיבי המבטיח לכאורה אי־העמדה לדין. לאחר שבועיים של מגעים, שבמהלכם הבנק העביר תשלומים של אלפי דולרים כדמי רצינות, השלושה נעצרו על ידי משטרת ישראל.

"בשבועיים של החקירה עד המעצר, הדיווח שקבלתי מתל אביב הדאיג אותי מאוד ויצר אצלי תחושה לא טובה לגבי פוטנציאל הנזק שטמון בסחיטה הזאת. חזרתי לישראל בתחילת נובמבר, ומשדה התעופה נסעתי הישר לישיבה אצל פרקליט המדינה, שי ניצן, שבה התכנסו אנשי בנק לאומי, השב"כ, הפיקוח על הבנקים והפרקליטות והסבירו לפרקליט המדינה את הנזק הפוטנציאלי, כדי שיהיו מודעים לסיכונים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker