הבנקים יגדילו את יתרת העו"ש של גד זאבי ברבע מיליארד שקל

במשך שנים חייבו הבנקים הגדולים את זאבי בריבית חריגה עבור הלוואה שלקח ב-1999 לרכישת מניות בזק, שלא הוחזרה במועד המוסכם ■ העליון: הבנקים יחזירו לזאבי את הריבית שגבו

יסמין גואטה
יסמין גואטה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

הרכב שופטי בית המשפט העליון קבע אתמול כי שבעת הבנקים הגדולים ישיבו לגד זאבי את סכום ריבית ההפרה בסך של כ-215 מיליון שקל שגבו ממנו בין 2007 ל-2009. הבנקים הם הפועלים, לאומי, הבנק הבינלאומי, דיסקונט, אגוד, מזרחי טפחות ומרכנתיל דיסקונט. במונחים של היום מדובר בסכום של כ-250 מיליון שקל.

השופטים קבעו כי יש לבטל באופן מוחלט את ריבית ההפרה שגבו הבנקים מהחברות זאבי תקשורת אחזקות, וזאבי תקשורת מימון וניהול בשליטת זאבי החל מיולי 2007, ועד לתום הליכי כינוס הנכסים ב–2009, שכן במשך הזמן הזה עלה שווי מניות בזק על החוב לבנקים. כמו כן חויבו הבנקים לשלם לזאבי שכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של כ–6.2 מיליון שקל.

גד זאבי
צילום: מוטי קמחי

"אין מחלוקת עובדתית כי במחצית 2007 עלה שווי המניות על גובה החוב של החברות לבנקים (כולל רכיב ריבית ההפרה עד לאותו מועד). סבורני כי זוהי עובדה בעלת חשיבות מכרעת בנסיבות העניין", הדגיש השופט יורם דנציגר, שלפסק דינו הצטרפו השופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג. משמעות הדבר, לדברי דנציגר, היא שממועד זה ואילך לא היו הבנקים חשופים עוד לסיכון של אי פירעון מלא של החוב, כולל רכיב ריבית ההפרה. "המסקנה המשפטית היא שממועד זה ואילך, ועל אף התמשכות הליכי כינוס הנכסים מסיבות כאלה ואחרות, לא היתה יותר הצדקה לחיובן של החברות בריבית הפרה כלשהי", נקבע.

במרכז התביעה עומדת הלוואה שהעניקו הבנקים לזאבי ב–1999 לשם מימון רכישת מניות בזק. לצורך הבטחת החזר ההלוואה, שיעבדו החברות שבשליטת זאבי את המניות. כאשר ההלוואה לא הוחזרה ב–2001, במועד שנקבע בהסכם ההלוואה, מונה כונס נכסים על המניות, לבקשת הבנקים, כדי למכור אותן לצורך פירעון ההלוואה.

בסופו של דבר המניות נמכרו על ידי הכונס כעבור כ–8 שנים, בשנת 2009, והחוב של החברות לבנקים נפרע במלואו. ואולם במשך כל אותן שנים שהמניות היו בכינוס נכסים חייבו הבנקים את החברות בריבית הפרה, וזאת בנוסף לריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה.

ב–2009 הגיש זאבי לבית המשפט המחוזי תביעה שבמסגרתה ביקש להורות לבנקים להשיב לו את הכספים שגבו בגין רכיב ריבית ההפרה במהלך תקופת כינוס הנכסים. זאבי לא חלק על כך שחובו לבנקים כולל את קרן החוב, בתוספת הריבית ההסכמית, ובתוספת של הוצאות כינוס הנכסים. ואולם הוא טען כי לא היה מקום בנסיבות העניין שהבנקים יגבו גם ריבית הפרה בגין מלוא תקופת כינוס הנכסים, וכי רכיב זה בהסכם מהווה רכיב פיצוי עונשי שדינו להתבטל.

צילום: מוטי קמחי

7 שנים של 
כינוס נכסים

לזאבי היו שני טיעונים מרכזיים: ראשית, הוא טען כי ריבית ההפרה מהווה פיצוי מוסכם, ומשכך יש לבית המשפט סמכות להפחיתה בהתאם לחוק החוזים, מאחר שהפיצוי אינו סביר ביחס לנזק שניתן היה לצפות מראש בעת כריתת ההסכם. בנוסף הוא טען כי במועד כריתת ההסכם הצדדים לא צפו את האפשרות כי במקרה של הפרה - יימשך תהליך כינוס הנכסים במשך יותר משבע שנים, ולכן יש להסיק את המסקנה שלפיה הצדדים לא התכוונו מראש כי ריבית ההפרה תחול במשך פרק זמן ארוך כל כך.

בפסק דין שניתן לפני כשנתיים קיבל המחוזי בלוד את התביעה של זאבי חלקית, וקבע כי הבנקים ישיבו לו סכום של כ–50 מיליון שקל. השופט בנימין ארנון קבע כי שיעור הריבית היה סביר, אך גבייתה במשך כל תקופת הכינוס - גם לאחר שהסתיים הליך ההפרטה של בזק - אינה משקפת יחס סביר לנזק שהיה צפוי במועד כריתת ההסכם.

השופט יורם דנציגר צילום: תומר אפלבאום

בסופו של דבר קבע השופט ארנון כי יש להפחית את הריבית ב–0.5% החל בתחילת 2007 ועד למועד פירעון החוב ב–2009, כך שהיא תהיה בשיעור של 2.5%.

גם הבנקים וגם זאבי לא היו מרוצים מתוצאת פסק הדין, והגישו ערעורים לבית המשפט העליון. בפסק דינו של העליון, נקבע כי יש לדחות את ערעור הבנקים ולקבל באופן חלקי את ערעורו של זאבי.

השופטים קבעו כי יש הצדקה לשים גבול לחיוב בפיצוי מוסכם ככל שהתקופה מתארכת, והפיצוי מצטבר לסכומי עתק, באופן שחורג במידה ניכרת מציפיות הצדדים ומגבולות הנזק שניתן היה לצפותו בכריתת החוזה. "מעת ששווי הבטוחה עלה על גובה החוב לבנקים במחצית 2007, הרי שלא היתה עוד שום הצדקה להמשיך לחייב את החברות בריבית הפרה במשך פרק זמן ארוך של יותר משנתיים נוספות, שבמהלכן נמשכו הליכי כינוס הנכסים מסיבות שונות עד למועד מימוש הבטוחה בפועל".

את גד זאבי ייצגו עורכי הדין גיורא ארדינסט, רן שפרינצק, תומר ויסמן, מיטל טויסטר, אפרת ציבולסקי ויובל נעים ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות'. את הבנקים ייצגו עורכי הדין אורי גאון וליאת עיני־נצר ממשרד לוינבוק ושות'.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker