העליון מציב גבולות לבעלי מניות שמקזזים חובות מול חברה בקשיים

3 חודשים ו-3 ימים לפני שהתחנה המרכזית החדשה בת"א נכנסה להקפאת הליכים, הודיעה חברת התחבורה הציבורית דן שהיא מפסיקה לשלם לה דמי שכירות כקיזוז בגין חוב ■ לאחר שהמחוזי אישר את רוב הקיזוז, קיבל העליון בחלקו את הערעור שהגישה התחנה

אפרת נוימן

פסק דין שניתן בשבוע שעבר על ידי בית המשפט העליון בחן את השאלה האם נושה שהוא גם בעל מניות בחברה, שניצבת בפני הליך של חדלות פירעון, יכול לנקוט פעולות כדי לקזז חוב של החברה כלפיו? פסק הדין ניתן בערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי מיולי 2013, שבה נדחתה ברובה בקשה של נאמני התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שטענו כי חברת התחבורה הציבורית דן צריכה לשלם דמי שכירות של 7.6 מיליון שקל שאותם קיזזה כנגד חוב של התחנה המרכזית כלפיה.

לטענת דן, שהחזיקה בעקיפין בחלק ממניות התחנה המרכזית החדשה, החברה השקיעה במהלך השנים בתחנה המרכזית 450 מיליון שקל בדרך של השקעה בהון מניות, הלוואות בעלים, דמי שכירות ותשלומים נוספים. באוקטובר 2011 שלחה דן לתחנה המרכזית הודעת קיזוז שלפיה אין בכוונתה לשלם לתחנה המרכזית דמי שכירות בשל יתרת חוב - עד שיכוסה החוב.

התחנה המרכזית החדשה בת"א
התחנה המרכזית החדשה בת"אצילום: דודו בכר

בתגובה, פנתה ני"פ (נכסים ייזום ופיתוח) - חברה בת של נצבא אחזקות, ששלטה בתחנה המרכזית החדשה ובחברת הניהול שלה - לדן וטענה שזכויות התחנה בדמי השכירות שועבדו לטובת בנק, וגם דמי השכירות שחייבת דן מומחים לני"פ ועליה לשלמם במלואם.

בינואר 2012, שלושה חודשים ושלושה ימים לאחר שהודיעה דן על ביטול תשלומי השכירות, ניתן צו להקפאת הליכים נגד התחנה המרכזית והחברה לניהול, לנוכח ההידרדרות במצבן הפיננסי. הנאמנים פנו למחוזי, כדי שיקבע כי דן צריכה להשיב את כספי הקיזוז.

השופט בנימין ארנון דן בשאלה האם פעולות הקיזוז שביצעה דן יצרו העדפת נושים? ארנון קבע שפעולת הקיזוז לא בוצעה בפרק הזמן של שלושה חודשים, שקדמו למועד מתן צו הקפאת ההליכים לתחנה המרכזית (שלושה חודשים היא "התקופה החשודה" הקבועה בחוק, שבה ניתן לבטל פעולות העדפה) - ולכן אין לראותה כפסולה בהתאם לפקודת פשיטת רגל.

צילום: דודו בכר

השופט הוסיף כי גם אם דן היתה מודעת למצבה הקשה של התחנה המרכזית, אין פסול בפעולה מעין זו מצד הנושה - לעומת העדפת נושים פסולה שמבצע החייב. ארנון קבע כי עיקר הסכום (כ–90%) אכן ניתן היה לקיזוז בידי דן.

"תימה גדולה מדוע 
לא עירערו הנאמנים"

את הערעור לעליון הגישה ני"פ, ולא הנאמנים - רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליזה שרון ועו"ד יוסף בנקל (שמונה בשלב מאוחר יותר) - שטענו בערעור כי יש מקום להורות לדן להחזיר את הכספים שקוזזו לקופת הנאמנים. שופט העליון נעם סולברג, שנתן את פסק הדין, אמר על כך כי "מצופה לכאורה שהנאמנים הם אלו שיזמו את הגשת הערעור, ככל שלא היו שבעי־רצון מהחלטת בית המשפט המחוזי", אבל הוא לא קיבל את טענת דן שבשל כך יש לדחות את הערעור על הסף. שופט העליון אליקים רובינשטיין הביע תמיהה חריפה יותר על הנאמנים, בציינו: "תימה גדולה מדוע לא עירערו הנאמנים, ומה מסתתר מאחורי החלטתם זו".

צילום: נתי שוחט / פלאש 90צילום: נתי שוחט / פלאש 90

לטענת ני"פ, מכוח עיקרון תום הלב והמעמד שנודע לו במשפט הישראלי, יש לקבוע כי כאשר יודע נושה שהחברה נמצאת במצב של חדלות פירעון, אין לאפשר לו לגבות את חובו תוך העדפתו על פני נושים אחרים. דן שבה וטענה לפי פסיקת ארנון, כי הקיזוז נעשה יותר מ-3 חודשים לפני מתן צו הקפאת ההליכים, וכי האיסור על העדפת נושים מוטל דווקא על החייב - ולא על הנושה. עוד טענה ני"פ כי הקיזוז שביצעה נעשה כדין ובתום לב, וכי לא היתה מודעת למצבה הכלכלי הקשה של החברה בעת ביצוע הקיזוז. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדתה של דן. לגישתו, פסק הדין של השופט ארנון תואם את הדין והפסיקה, ואין מקום להתערב בו ולשנותו.

השופט סולברג קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי הקיזוז יאושר, אבל לא ביחס לדמי השכירות העתידיים - כך שמדובר בכמחצית מהסכום, שעל דן לשלם לקופת הנאמנים. השופט לא קיבל את הטענה לביטול הקיזוז בשל חוסר תום לב מצד דן. הוא התייחס לפסק דין של המחוזי שניתן בעבר (בעניין הספקה), שבו פעל נושה של חברה חדלת פירעון ליצירת זכות קיזוז באמצעות פעולות של קניית חובות והמחאתן אליו - המחוזי קבע שאין פסול בפעולות הנעשות מצד נושה, המבקש להבטיח את גביית חובו, כל עוד אלו נעשות בלא מעורבותו של החייב, וכי אין מקום במקרה זה לעשות שימוש בדוקטרינת תום הלב.

השופט סולברג קבע בעניין זה כי "לא נס ליחם של הנימוקים שניתנו בעניין הספקה, התומכים באי־התערבות בית המשפט בפעולות כגון זו שביצעה דן בענייננו, ובעיקר - מורכבות הנושא והצורך בהסדרתו באופן רחב ומאוזן באמצעות חקיקה". לכן, השופט סיכם ש"לא עולה בנסיבות דנן תמונת מציאות ייחודית בעלת חומרה מיוחדת, המצדיקה חריגה מהכלל הרגיל. מטעם זה, אין בידי לקבל את טענותיה של ני"פ ולפסול את פעולות ההמחאה והקיזוז מצד דן בעילה של חוסר תום־לב".

עם זאת, סולברג קיבל את הטענה הנוספת של ני"פ והנאמנים, שלפיה לא ניתן לקזז הלוואת בעלים. השופט ציטט הלכה קיימת (פס"ד ברק) שלפיה קביעת מעמדו המשפטי של בעל המניות כנושה רגיל, כנושה מועדף, או כנושה נדחה - תלויה במידה רבה בבחינת אופי האשראי שנתן לחברה, והרקע והנסיבות להענקתו. ככל שיתברר כי ההלוואה שניתנה היתה תחליף להון עצמי, שהיה מקום להזרימו לחברה לצורך הגנה על נושיה, אזי עלולה נשייתו להידחות עד לפירעון חובות הנושים החיצוניים.

השופט סולברג קיבל את הטענה הזאת, אבל רק בחלקה, ביחס לדמי השכירות העתידיים. מכיוון שהקיזוז נעשה לפני צו הקפאת ההליכים, השופט בחן את המצב לפי דיני החוזים הרגילים - ולא לפי פקודת פשיטת הרגל. לכן, לפי דיני החוזים, ניתן לקזז רק חיובים שהגיע מועד פירעונם. החובות של דמי השכירות העתידיים - בסך 3.6 מיליון שקל - אינם בני קיזוז. אל פסק דינו הצטרפו השופטים רובינשטיין ואורי שהם.

עו"ד אמיר פרנקל, ממשרד ראב"ד, בנקל, מגריזו, שייצג את הנאמנים, אמר: "התקדים החשוב שיצר העליון בפסיקתו מציב גבולות לבעלי המניות בנוגע ליכולות הקיזוז שלהם בחברה הניצבת בפני הליכי חדלות פירעון. בפרט, כשהקיזוז נעשה כנגד הלוואת בעלים, המשמשת להגנה הונית מנושיה - בעל שליטה או בעל מניות מיעוט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker