מה הופך את פסק דין שופרסל לתקדים עולמי?

השופט רובינשטיין, בעט זהירה אך מיודעת, ערך את הרפורמה החשובה ביותר בחוק ההגבלים העסקיים מאז חקיקתו והכניס את ישראל למועדון המדינות הבודדות ששלחו עבריין הגבלים לכלא על עבירה שאיננה קרטל

עו"ד בועז גולן

פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת שופרסל הוא החשוב ביותר בדיני ההגבלים העסקיים בישראל מזה כ–15 שנה, מאז פסק הדין בפרשת טבעול. שתי הלכות מרכזיות בפסק הדין משליכות באופן מעשי ומיידי על כל המגזר העסקי בישראל.

החשיבות הראשונה של פסק הדין אינה בעונש שנגזר על אפי רוזנהויז, אלא בהלכה החדשה שנקבעה בו, ורלוונטית להסכמות ולהבנות שבין ספק ללקוח או בין חוליות בשרשרת ההפצה. עד לפסק הדין, שורה של הסכמות מקובלות בחיי העסקים, כמו הסכמה על בלעדיות עם מפיץ, חיוב של קמעונאי למכור את מוצר הספק ללקוח סופי במחיר מסוים, הגבלת מפיץ לאזור גיאוגרפי מסוים, ועוד שורה של הבנות מסחריות רווחות - היו בהכרח ולעולם בגדר הסדרים כובלים.

אפי רוזנהויז צילום: אמיל סלמן

השופט אליקים רובינשטיין, שכתב את עיקר פסק הדין, ציין כי להסדרים אנכיים רבים "יש תועלת תחרותית של ממש", בשל השפעתם האפשרית על הפיכת מערך ההפצה של מוצר לתחרותי יותר מול מערכי הפצה של מוצרים מתחרים. לכן, אין היגיון בלסווג אותם באופן גורף כהסדרים כובלים.

טעם זה, בין השאר, הוביל אותו למסקנה כי יש להימנע מהחלת הסעיף הרלוונטי בחוק ההגבלים (2(ב)) על הסדרים אנכיים, בכפוף לחריג של הסדרים אנכיים "חריגים". יתרת ההרכב, השופטים ניל הנדל ואורי שהם, הצטרפו לעיקר דעתו - אבל לא הוכרע אם הסעיף לעולם לא יחול על הסדרים אנכיים, או שמא יהיו נסיבות חריגות. שאלה זו ללא ספק צפויה להעסיק את בתי המשפט בהמשך הדרך. להבנתי, אם יש מקום לחריג, יש לצמצמו למקרים שבהם המטרה היחידה של ההסדר היא הגבלת התחרות, ואין מדובר בהסדר מסחרי לגיטימי, שהגבלת התחרות היא תוצר נלווה שלו.

השופט אליקים רובינשטייןצילום: דניאל בר און

פסק הדין משנה את כללי המשחק ביחס להסכמים עם לקוחות או עם מפיצים, סיטונאים וקמעונאים. הלכה למעשה, אין יותר תניות שהן הסדרים כובלים מעצם מהותן, אלא יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבות התחרותיות של השוק, זהות הצדדים להסדרים, מעמד הצדדים בשוק, חסמי הכניסה לענף ומשתנים תחרותיים נוספים.

החשיבות השנייה של פסק הדין היא בעונש שנגזר על רוזנהויז. העליון דחה את הערעור על גזר הדין, והותיר על כנו את עונש המאסר - חודשיים מאסר וחודשיים וחצי נוספים של עבודות שירות. פרשת שופרסל היא המקרה הראשון שבו בית משפט בישראל גזר עונש מאסר בעבירת הגבלים, מבלי שקודם לכך התביעה הגיעה להסדר טיעון באותו תיק, שכלל מאסר.

בנוסף, זהו המקרה היחיד בעולם שעבריין הגבלים נשלח לכלא בעבירה שאינה קרטל. מועדון המדינות ששולחות עברייני הגבלים למאסר מצומצם מאוד, וניתן לספור את החברות בו על אצבעות יד אחת. גם במועדון אינטימי זה, פסק הדין קובע תקדים עולמי בעניין סוג העבירות שבגינן נשלחים עברייני הגבלים למאסר בפועל.

העניין מציב תמרור אזהרה למגזר העסקי - הסובלנות להפרות של דיני ההגבלים נמוכה מאוד. השילוב של העיצומים הכספיים שרשות ההגבלים רשאית להטיל, עם החמרה ממשית בענישה הפלילית, מחייב כל מנהל לבחון את התנהלותו בשדה ההגבלים בשבע עיניים. ראוי להדגיש כי העליון לא ראה את גזר הדין של רוזנהויז כהולם את חומרת מעשיו, אלא רק כטיפוס מדרגה בדרך לעונש הראוי.

לבסוף, מילת הערכה לשופט רובינשטיין, שבעט זהירה אך מיודעת, ערך את הרפורמה החשובה ביותר בחוק ההגבלים העסקיים מאז חקיקתו. הוא פתח במלאכה בפסק הדין שכתב בפרשת קרטל המעטפות, והמשיך את מלאכת "תיקון" החוק בפסק הדין בפרשת שופרסל - והתאים את מודל האסדרה לחיי המסחר והעסקים המודרניים.

רשות ההגבלים העסקיים חששה תמיד לתקן את סעיף 2 באמצעות תיקון חקיקה, הואיל ומדובר בסעיף שמכוחו מוגשים כתבי אישום נגד קרטלים, ופתיחתו לדיון בכנסת מסוכנת; בבחינת "אתה יודע עם מה אתה נכנס, אתה לא יודע עם מה אתה יוצא". השופט רובינשטיין היטיב לחלץ את סעיף החוק מהמצר.

הכותב הגיש את כתב האישום בפרשת שופרסל, בעת שהיה היועץ המשפטי של רשות ההגבלים. כיום הוא בעלים של משרד עורכי דין שמתמחה בהגבלים עסקיים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker