אלי עזור היה אמור לקבל פיצוי של מיליון שקל - ואז הגיע בית המשפט העליון

השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה כי קאנווסט הקנדית תפצה את עזור, בשל הכוונה לפגוע בשמו הטוב באמצעות קמפיין שלילי שהגה איש יחסי הציבור מוטי מורל ■ בית המשפט העליון שינה את ההחלטה

יסמין גואטה
יסמין גואטה
יסמין גואטה
יסמין גואטה

לפני שנתיים פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, כי איש העסקים אלי עזור, הבעלים של העיתון "ג'רוזלם פוסט" וחברת צ'רלטון, יקבל פיצוי של מיליון שקל בגין פרסומים מכפישים נגדו שיזמה קבוצת התקשורת הקנדית קאנווסט, באמצעות משרד מורל צור תקשורת. בשבוע שעבר קיבל הרכב של שלושה שופטי עליון את הערעור שהגישה קאנווסט - וביטל את פסק הדין.

השופטים - עוזי פוגלמן, אסתר חיות ודפנה ברק-ארז - העמידו לבחינה את כל הפרסומים שלגביהם נקבע בבית המשפט המחוזי כי יש בהם משום לשון הרע וקבעו כי רק בחלק קטן מהם נמצאה לשון הרע שלא זוכה להגנת החוק. השופטים קבעו כי לעזור לא נגרם נזק ממוני ולכן פנו להערכת הנזק הלא ממוני. "בעניין זה הבאנו, בכף החובה, את קביעת בית המשפט המחוזי בדבר הכוונה שעמדה ביסודם של הפרסומים ואת תפוצתם הרחבה, ומנגד, בכף הזכות את מידת החומרה של הביטויים, וכן את העובדה שלא עליהם הושם הדגש בפרסומים השונים". האיזון הזה הוביל אותם למסקנה כי יש להעמיד את הפיצויים בסך 220 אלף שקל בלבד.

אלי עזור
אלי עזורצילום: מוטי קמחי

הסכסוך בין עזור לקאנווסט החל לאחר שיוזמה משותפת שלהם לרכישה משותפת של "ג'רוזלם פוסט" לא יצאה לפועל. בקאנווסט טענו אז כי נחתם בינם לעזור זיכרון דברים לגבי רכישה משותפת, וזו פתחה בהליך בוררות בניו יורק. ההליך הזה הוכרע לטובת עזור, והוא קיבל את השליטה המלאה בעיתון.

בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי, טען עזור כי בזמן ההתדיינות המשפטית הופיעו בתקשורת פרסומים המכפישים את שמו. מקור הפרסומים היה משרד יחסי הציבור מורל צור תקשורת, שנשכר על ידי קאנווסט במטרה לפגוע בעסקיו ובשמו הטוב, כדי לאלץ אותו להגיע לפשרה בדיונים בין הצדדים.

בבית המשפט הוצג מסמך החתימה בין קאנווסט למוטי מורל, שנשא את השם "תוכנית משחק", שלטענת עזור נועד לחסל את שמו הטוב ולפגוע בעסקיו.

אגמון־גונן התייחסה למסמך תוכנית משחק וקבעה כי הוא היה הבסיס לפרסומים שבמרכז התביעה, אף שלא כל הפעולות שפורטו במסמך אכן יושמו. היא הדגישה כי "מדובר בקמפיין מכוון לנסות להרוס את עזור, רק בשל העובדה שהמשא ומתן בין מרקעי תקשורת, שבבעלותו של עזור, לבין קאנווסט, לא הבשיל לכדי חוזה. ככל שקיימת פרקטיקה כזו של פגיעה אישית לשם החלשת האחר, זו פרקטיקה שעל הדין לאסור אותה".

השופטת קבעה כי במקרה זה על בית המשפט לפתח את עוולת הרשלנות ולאסור פרקטיקה של מסע יחסי ציבור בניסיון לפגוע באחר כדי להחלישו, בין בהקשר עסקי ובין בהקשרים אחרים. לדבריה, המקום הראוי לפרקטיקה זאת הוא בגדר עוולת הרשלנות. זאת, מפני שהיא אינה נכללת בתחום של הסדר אחריות אחר בנזיקין. אגמון־גונן ציינה כי אמנם לא ניתן להוכיח את הפגיעה באמינותו ובמהימנותו של עזור כאיש עסקים, אך קבעה כי בנסיבות העניין, נוכח חומרת הדיבה שבפרסום ותפוצתו הרחבה, וכן בשל הכוונה לפגוע בשמו הטוב יעמדו הפיצויים על סך של מיליון שקל.

מיכל אגמון-גונןצילום: אוליבייה פיטוסי

משקל רב מדי 
לשאלת הכוונה

בערעור שהגישה קאנווסט היא טענה, באמצעות עוה"ד יונתן שיף, מירית בן־נאים וטליה וייס־עמר, כי המחוזי ייחס משקל רב מדי לשאלת הכוונה שבבסיס הפרסומים בעת שקבע את שיעור הפיצויים.שופטי העליון קיבלו את הערעור והחליטו פה אחד לבטל את פסק הדין באשר לאחריות של קאנווסט בלשון הרע ובעוולת הרשלנות.

השופטים סקרו את הפרסומים השליליים וקבעו כי רק חלק קטן מהם נופל ברשת לשון הרע, כפי שהוגדרה בחוק ובפסיקה. הם התייחסו לפסק דינה של אגמון־גונן וציינו כי היא לעומתם, קבעה כי כל הפרסומים מהווים לשון הרע בשל הנסיבות החיצוניות שסובבות את הפרסום ונוגעות לתוכנית המשחק שנועדה לפגוע בעזור.

פוגלמן הדגיש כי במהלך זה פסח המחוזי על חלק מהשלבים בקביעת אחריות בגין העוולה הקבועה בחוק איסור לשון הרע. "בחינת השאלה אם אחראי מפרסם בעוולת לשון הרע מחייבת לצלוח ארבעה שלבים: קביעה כי מדובר ב'פרסום', קביעה כי הפרסום הוא משום 'לשון הרע' לפי מובנו הטבעי והרגיל בעיני קורא סביר, בדיקה אם הפרסום מוגן; ואחרון: בהיעדר הגנה, בחינת הסעד המתאים לנפגע מהפרסום".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ