בג"ץ שוב
 לא נוקט עמדה

הבה נודה על האמת: בג״ץ אינו בשל להתנגחות עם הממשלה

עידו באום

בג"ץ דחה אתמול את העתירה נגד הליכי השימוע הציבורי שמקיימת המדינה בעניין מתווה הגז. העתירה, שהוגשה בידי הפורום הישראלי לאנרגיה, עמותת צלול, התנועה לאיכות השלטון וחברי הכנסת שלי יחימוביץ', איתן כבל ותמר זנדברג באמצעות עוה"ד גלעד ברנע וחגי קלעי, אינה מתמקדת במתווה הגז עצמו אלא בהליך השימוע הציבורי.

העותרים ביקשו להאריך את פרק הזמן שניתן לציבור להגיב על מתווה הגז, 21 יום, שכבר נגמרו, וכן לקבל מסמכים נוספים שהממשלה לא חשפה. המדינה טענה בתשובתה כי העתירה מוקדמת, וכי אין חובה לקיים לגבי המתווה שימוע ציבורי, אך למרות זאת הוחלט לקיימו ואף מובטחים "ימי שימוע פרונטליים". כדאי לזכור שהממשלה הקציבה יומיים לשימועים פרונטליים בשעה שהמשא ומתן עם חברות הגז נמשך חודשים רבים. בג"ץ כלל לא התייחס לחוסר האיזון הזה.

דיון בבית המשפט העליון, בפברוארצילום: נועם מושקוביץ

"דומני כי לא בשלה השעה מצדנו לנקוט עמדה לגופו של עניין. לאחר שיושלם תהליך קבלת ההחלטות, אם וכאשר תוגש עתירה, ניתן יהיה לדון גם בטענות על אודות השימוע הציבורי. בשלב הזה, סבורני, העתירה מוקדמת", קבע השופט נעם סולברג, ולדעתו הצטרפו הנשיאה מרים נאור והשופט עוזי פוגלמן.

הבה נודה על האמת: בג״ץ אינו בשל להתנגחות עם הממשלה. שופטי בג"ץ יודעים כי זה בדיוק מה שמצפה להם, ולכך, בעיניהם, לא בשלה השעה.

לכאורה, קשה להבין מדוע מתעקש בג"ץ לא להתערב בהליכים לפני קבלת ההחלטה. העתירה הבאה, אחרי שתתקבל החלטת הממשלה בעניין מתווה הגז, הרי בוא תבוא. בג"ץ היה יכול להבטיח שימוע נאות שיקל עליו לדחות בעתיד טענות מהותיות נגד מתווה הגז. במקום זאת, בג"ץ מכריח את העותרים לחזור אליו לאחר ההחלטה, עם אותן טענות שהיה יכול לדון בהם עתה.

מצד שני, נראה כי סולברג מקבל את גישת המדינה שלפיה במקרה הנוכחי שימוע ציבורי הוא לא חובה חוקית אלא טובה גדולה שהממשלה עושה לאזרחיה, לפנים משורת הדין. סולברג אמנם אינו שולל את האפשרות שסבירות הליכי השימוע תיבחן בעתיד, אבל אם השימוע אינו חובה, מה הטעם לחזור לכך?

עוד נימוק של השופט סולברג לדחיית העתירה מתמקד בעותר ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, שהממשלה חייבת על פי חוק להתייעץ אתה לפני שהיא נוטלת את סמכויותיו של הממונה על ההגבלים העסקיים ומעניקה פטור מתחולת החוק למונופול הגז. סולברג כותב כי "ב'כובעו' זה יוכל (איתן כבל) לכוון ולנתב את אופן ניהול הליך ההתייעצות בבוא היום למיטב שיקול דעתו הפרלמנטרי". ועוד מזכיר סולברג לח"כ כבל כי לוועדות הכנסת יש סמכות לדרוש מידע מכל עובד ציבור לצורך מילוי תפקידן.

בכך ממשיך סולברג קו שהתווה נשיא העליון הקודם, אשר גרוניס, בבג"ץ יצוא הגז. גרוניס רמז אז כי ראוי שחברי כנסת ימצו את דרכי הפעולה הפרלמנטריות לפני עתירה לבג"ץ. זו גישה בעייתית: מה אם כבל לא היה עותר? האם אז מוצדק היה להאריך את השימוע? ומדוע להניח כי הכנסת היא הזירה היחידה לקיומו של דיון ציבורי? ומה לגבי המידע המבוקש - כבל אולי יכול לדרוש אותו, אבל השימוע הציבורי נועד לציבור כולו ולא רק לחברי הכנסת. מה עם כל שאר האזרחים שרוצים לקרוא ולהגיב?

חוץ מזה, בסוגיית מדיניות הגז הממשלה עשתה ועושה כל שביכולתה כדי לעקוף את הכנסת ולהימנע מהבאת המתווה להליכי חקיקה. במתווה אפילו מתחייבת הממשלה לבלום חקיקה עתידית למשך עשר שנים. במצב הזה, הפניית המחוקקים למיצוי יכולותיהם בכנסת היא לעג לרש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker