הבונוס שעידן עופר שילם מכיסו הפרטי לניר גלעד מגיע לבית המשפט - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הבונוס שעידן עופר שילם מכיסו הפרטי לניר גלעד מגיע לבית המשפט

בבקשה לאישור תביעה נגזרת נדרשים מי שהיה מנכ"ל החברה לישראל, ועוד שלושה בכירים - שניים מהם עדיין מועסקים בחברה - להשיב לחברה 56 מיליון שקל שקיבלו כמענקים מכיסו הפרטי של בעל השליטה ■ הטענה: "גרמו לשיבוש מוחלט של הממשל התאגידי"

17תגובות

האם בכירי החברה לישראל יידרשו להחזיר מענקים שקיבלו - מכיסו הפרטי של עידן עופר - בגין הצלחת הפיצול של אחזקות החברה בתחילת השנה? השאלה הזאת עומדת במוקד בקשה לאישור תביעה נגזרת, שהגישה בימים האחרונים בעלת מניות בחברה לישראל למחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי בתל אביב.

התובעת, יהודית דה-לנגה, הגישה את הבקשה נגד החברה לישראל עצמה, נגד בעלי השליטה בה - המיליארדר עידן עופר והחברה הפרטית מילניום אחזקות אלעד - ונגד עוד ארבעה מנהלים בכירים בקונצרן ובראשם ניר גלעד, מי שהיה מנכ"ל החברה לישראל ופרש ממנה עם השלמת הפיצול. הנתבעים נדרשים להשיב לחברה כ–56 מיליון שקל שניתנו למנהלים כמענקים בעקבות מהלך הפיצול.

החברה לישראל העבירה לחברת קנון את אחזקותיה בצים, בחברת השבבים טאואר, בחברת האנרגיה איי.סי.פאואר, וביצרנית המכוניות קורוס. קנון היא חברה הרשומה בסינגפור, שבה רמת ההגנה על בעלי מניות מהציבור פחותה בהשוואה להגנה על בעלי המניות מהציבור בישראל. קנון הסינגפורית נרשמה למסחר דואלי - בתל אביב ובניו יורק. בחברה לישראל נותרו, לאחר הפיצול, האחזקות בכיל ובבזן.

מענקים פרטיים למנהלים ציבוריים

המענק ששולם לגלעד מכיסו הפרטי של עופר הסתכם בסופו של דבר ב-31 מיליון שקל. הנתבעים הנוספים מהנהלת החברה לישראל הם אבישר פז, שהיה סמנכ"ל החברה, מאיה אלשיך-קפלן שהיתה ועודנה סמנכ"לית והיועצת המשפטית של החברה, וערן שריג שהיה ועודנו סמנכ"ל פיתוח עסקי ואסטרטגיה. שלושתם קיבלו מענקים של כ-25 מיליון שקל. בסך הכל, 56 מיליון שקל.

הבקשה החדשה נסובה על המענקים ששולמו למנהלים מחברות פרטיות שבשליטת עופר, כלומר מכיסו הפרטי. מדובר בבקשה יוצאת דופן משום שהיא מעמידה למבחן, בפעם הראשונה, את הטענה שבעלי שליטה רשאים לשלם מענקים לנושאי משרה בחברה מכיסם הפרטי.

על המענק ששילם עופר מכיסו הפרטי לגלעד נמתחה ביקורת ציבורית, גם בעיתון זה, אבל עד כה סוגיית המענק לא הותקפה במישור המשפטי. כמו כן, הביקורת הציבורית התמקדה בגלעד ופסחה במידה רבה על המענקים ששולמו ליתר הבכירים בחברה לישראל בגין הפיצול. הבקשה הנוכחית כורכת את כולם יחדיו.

בבקשה לאישור התביעה הנגזרת ניכר מאמץ לבדל את פרשת המענקים הזאת ממקרים אחרים שבהם שילמו בעלי שליטה לדירקטורים מטעמם. עורכי הדין שהגישו את הבקשה עושים במסגרתה גם מאמץ להראות עד כמה המקרה בוטה בניגוד העניינים שאליו נקלעו המנהלים. הטענה מבוססת על כך שמוסדותיה המוסמכים של החברה לישראל סירבו באופן מפורש לאשר את המענקים ששילם עופר, כאשר התבקשו לכלול אותם במדיניות התגמול של החברה.

בבקשה שהוגשה באמצעות שלושה משרדי עורכי דין - משרד גיל רון, קינן, משרד רונן להב ומשרד אביעד סרן - נטען כי מתן המענקים היה "הפרה גסה של עקרונות היסוד של דיני החברות", וגרם ל"שיבוש מוחלט של הממשל התאגידי". הבקשה לאישור התביעה הנגזרת מייחסת לבעלי השליטה בחברה לישראל הפרת תום לב וחובת הגינות, ולמנהלים מיוחסת הפרת חובת אמון וניצול הזדמנות עסקית של החברה.

אינטרס חריג

לפי הבקשה, לבעלי השליטה בחברה לישראל היה אינטרס אישי בפיצולה של החברה ובהעברת כמה מנכסיה לחברה הסינגפורית, ולכן נקטו "צעד יוצא דופן - ולא חוקי - כדי לקדמו", כלומר הבטיחו מענקים בסכום כולל של 56 מיליון שקל למנהלים, אם המהלך יושלם בהצלחה.

טענה זו מתבססת על כך שב–2013, כאשר החליטה החברה לישראל לקדם מהלך של פיצול, נדונה האפשרות לחלק מענקים לחברי ההנהלה אם יצליח המהלך, וההצעה נדחתה ולא אומצה במדיניות התגמול של החברה. בבקשה נטען כי סוגיית המענקים למנהלים הבכירים בגין הצלחת הפיצול בחברה עוררה מחלוקות רבות בשלב אישור מדיניות התגמול באסיפת בעלי המניות, הביאה לדחיית אסיפה אחת, והמדיניות הסופית אושרה רק לאחר שהחברה הוציאה ממדיניות התגמול את המענקים השנויים במחלוקת.

בבקשה נטען כי בעלי השליטה, אף שהצביעו בעד מדיניות התגמול החדשה נטולת המענקים, למעשה "חתרו תחת עמדת החברה" ו"רקחו עסקת תגמול ישירות עם חברי ההנהלה". עוד נטען בבקשה כי "התערבות בעלי השליטה בניהול תקין של החברה, תוך שהם מרעיפים סכומי עתק על חברה והנהלה שהם בחרו, מנפצת את האיזון במדיניות התגמול שעליו טרחו מוסדות החברה".

בנוסף, אף שהדברים אינם נטענים במפורש בבקשה, אפשר לומר שהיא מציבה גם סימן שאלה מעל ההצדקה של פיצול החברה לישראל. לפי הבקשה, המענקים בגין הפיצול שינו את מערך התמריצים של המנהלים, והעמידו את הנהלת החברה לישראל בניגוד עניינים - משום ש"נוצר להם אינטרס חריג להשלים את מהלך החלוקה".

כדי לבסס את הטיעון שלפיו עופר היה בעל עניין אישי באישור הפיצול, הבקשה מפנה למסמך של רשות ניירות ערך, שסברה כי פיצול החברה לישראל הוא מהלך דרמטי שיש הבדל ניכר בין השלכותיו על בעל השליטה עופר לבין השלכותיו על בעלי מניות המיעוט מהציבור. על רקע עמדה זו, ברשות ניירות ערך קבעו שהפיצול היה חייב לקבל את אישור האסיפה הכללית של החברה ברוב של בעלי המניות מהציבור, כמקובל בעסקות שיש לבעל השליטה בהן עניין אישי.

מעקף לדירקטוריון

עודד שריג
עופר וקנין

במישור העקרוני נטען בבקשה כי בעל שליטה בחברה ציבורית אינו יכול לנהוג בחברה כאילו מדובר בעסקו הפרטי ולשלם מכיסו למנהלים, תוך הליכה מעל לראשו של הדירקטוריון והמוסדות האחרים האחראים על קביעת מדיניות התגמול בחברה. יתרה מכך, תיקון 20 לחוק החברות, שעוסק בשכר הבכירים בחברות ציבוריות, מכתיב הליך מסודר לקביעת התגמול - הן התגמול החודשי הן המענקים - ומפקיד אותו בידי הדירקטוריון.

לפי הבקשה, בחברה לישראל לא אישרו את המענקים מכיסו הפרטי של עופר בשום צורה - אלא רק דיווחו עליהם במסגרת הדיווח לאסיפת בעלי המניות על אישור פיצול החברה, כאילו מדובר בעניין שלחברה אין שום השפעה עליו. הטענה בבקשה היא שהמענקים מהווים עקיפה של מוסדות החברה, ובראשם הדירקטוריון, שהם אלה שאמורים לפי החוק לקבוע את מדיניות השכר בחברה.

עוד נטען כי המנהלים "היו חייבים לדחות מיידית כל הצעה לתשלום מבעל השליטה עבור עבודתם. הם עובדים עבור החברה, לא עבור בעלי השליטה. למרבה הצער, לא עמד להם הכוח לסרב לסכומי הכסף שהוצעו להם".

במישור נוסף, מגישי הבקשה טוענים כי מדובר במענקים ששולמו למנהלים בתמורה לעבודתם עבור החברה, ולכן יש להעביר את המענקים לקופת החברה, אף שבמקור הם שולמו מחברה פרטית של עופר. זאת טענה יצירתית וחשובה, המסתמכת בין השאר על העובדה שמבחינה חשבונאית נרשמו המענקים בדו"חות החברה לישראל כקרן שהעמיד בעל השליטה לטובת החברה. על בסיס רישום זה נטען כי יש להשיב את הסכומים לחברה על מנת שמוסדותיה יחליטו אם ראוי לשלמם למנהלים.

הדין בעניין תביעה נגזרת מחייב את מי שמעוניין להגיש תביעה כזאת לפנות קודם לחברה ולבקש ממנה להגיש את התביעה בעצמה. התובעת, במקרה זה, פנתה בפברואר האחרון לחברה לישראל וביקשה ממנה להגיש תביעה להשבת המענקים לקופת החברה. החברה לישראל דחתה את הבקשה בלא נימוק משל עצמה.

בתשובה שנשלחה לתובעת על ידי עו"ד פנחס רובין, החברה לישראל מפנה למכתב של יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר, לחברת הכנסת זהבה גלאון. המכתב של האוזר עוסק בשאלת חוקיות תשלום שכר מחברה פרטית של בעל השליטה בחברת הביטוח מגדל, שלמה אליהו, לפרופ' עודד שריג שמונה לתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה הציבורית מגדל אחזקות - צעד שביצע אליהו למרות ההתנגדות הרגולטורית והציבורית העזה למינוי שריג.

המקרה של שריג

האוזר השיב לגלאון כי לדעתו הצעד בעניינו של שריג חוקי. לפיכך, הבקשה לאישור התביעה הנגזרת נאלצת להתמודד גם עם מכתבו של האוזר בעניין שריג.

בבקשה נעשית אבחנה בין שני המקרים. במקרה של מגדל, שריג מונה לכהן כדירקטור מטעם בעל השליטה אליהו, ושכרו לא הותנה בהצלחה של פעולה מסוימת. לעומתו, במקרה של החברה לישראל, המנהלים היו אמורים למלא את תפקידם לטובת התאגיד בכללותו ולא מטעמו של עופר - כך שהמענקים הפרטיים הוצעו להם בגין עבודה שממילא היו אמורים לעשות לטובת החברה, והם הוצעו על ידי בעל שליטה שיש לו עניין אישי בקידום המהלך שעבורו ניתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#