ביהמ"ש בביקורת על פייפאל: מאלצת ישראלים להגיש תביעה נגדה בסינגפור - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ביהמ"ש בביקורת על פייפאל: מאלצת ישראלים להגיש תביעה נגדה בסינגפור

השופט עופר גרוסקופף אישר בקשה לייצוגית נגד פייפאל, בטענה כי גבתה מישראלים עמלת המרה כפויה - לאחר שלא קיבל את הטענה לחוסר סמכות של בתי המשפט בישראל לדון בתביעה

3תגובות

בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת פייפאל, שאושרה אתמול על ידי השופט פרופ' עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, עשויה להשפיע על ישראלים רבים המעוניינים לתבוע חברות רב־לאומיות שנותנות שירות באמצעות האינטרנט.

השופט לא קיבל את הטענה של פייפאל כי אין לבית משפט בישראל סמכות (מכיוון שבהסכם עם הלקוחות היתה התניה לגבי סמכות שיפוט בסינגפור), וקבע כי העובדה שפעילותם של תאגידי ענק נעשית באופן עיקרי או בלעדי באמצעות האינטרנט, "אינה מקנה להם חסינות מפני התדיינות בבתי משפט בישראל ועל פי הדין הישראלי. אם תאמר אחרת, צפויים אנו למצוא עצמנו במצב שבו זכויותיו של הצרכן הישראלי יהיו להפקר. התפתחות מסוכנת שכזו, שהשלכותיה רק יילכו ויחמירו ככל שיתחזק ויתגבר המסחר האינטרנטי, יש לגדוע בעודה באיבה".

פייפאל מאפשרת לבצע ולקבל תשלומים בעסקות המבוצעות באינטרנט. התובע הייצוגי, רז קלינגהופר, שיוצג על ידי עורכי הדין יעקב שפיגלמן ועמית עידו, טען כי החברה מחייבת לקוח שמעוניין למשוך כספים להמיר את הכסף לשקלים, וגובה עמלת המרה כפויה של 2.5% מסכום המשיכה. זאת, בלי שיש לכך כל בסיס בהסכם שהוא ממילא חוזה אחיד שמנוסח לטובתה.

טס שפלן

כמה חודשים לאחר הגשת הבקשה באפריל 2013, תוקן ההסכם כך שנכתב במפורש שניתן למשוך כסף במטבע מקומי בלבד וכי תחול עמלת המרה. לטענת התובע, יש לפצות את הלקוחות על הנזקים בגין המרות כפויות שנעשו לפני תיקון ההסכם.

הטענה המקדמית של פייפאל היתה כי בהסכם יש התניה, שלפיה כל תביעה או מחלוקת תידון בבית משפט בסינגפור ולפי החוק הסינגפורי. גרוסקופף קבע כי ההתניה צריכה להתבטל. "המשיבה היא חברה הנותנת, באמצעות האינטרנט, שירות למאות אלפים של אזרחים ישראלים. לצורך מתן השירות היא מקיימת אתר אינטרנט בעברית, המיועד לאזרחי ישראל, ואף נותנת שירותי תמיכה המיועדים לקבל לקוחותיה העצום בישראל. במצב דברים זה, חיוב לקוחות פייפאל הישראלים להתדיין בבימ"ש בסינגפור (תוך שמירת זכותה של המשיבה לתבוע את לקוחותיה בישראל) ועל פי הדין הסינגפורי, היא באופן מובהק הוראה שכל תכליתה לחסום את דרכם של הלקוחות לממש את זכויותיהם כלפי המשיבה".

גרוסקופף הוסיף כי השאלה של ברירת הדין בחוזים הנכרתים באינטרנט בכלל, ושל תוקפן של התניות שיפוט בחוזים אלה, טרם נבחנה באופן יסודי במשפט הישראלי. לדבריו, הוא אינו נדרש לבחינה מעמיקה כזו מכיוון שזהו מקרה קל - אך בית המשפט העליון הבהיר כי חברה בינלאומית המשווקת סחורה ללקוח ישראלי צריכה לצפות כי תיתבע בישראל. "הלכה זו חלה, ואף ביתר שאת, כשמדובר בתאגיד ענק בינלאומי המשווק את מוצריו ושירותיו לעשרות ומאות אלפי לקוחות בישראל, שרובם המוחלט הם עסקים זעירים וצרכנים פרטיים".

לאחר משוכת הסמכות, קבע השופט כי הוכח כי קיימת אפשרות סבירה כי השאלות בבסיס התביעה יוכרעו לטובת הקבוצה. הוא אישר את הבקשה, קבע הוצאות שכ"ט של 60 אלף שקל והגדיר את הקבוצה: ככל לקוחות פייפאל בישראל, שנגבתה מהם עמלת המרה בגין משיכת כספים שהוחזקו בחשבונות פייפאל במטבע זר לחשבונות בנק בישראל, החל משבע שנים לפני הגשת התובענה ועד למועד כניסתו לתוקף של הסכם המשתמש המתוקן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#