מונופול הגז גבר 
על דיויד גילה - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מונופול הגז גבר 
על דיויד גילה

הגיבוי שקיבל גילה מהדרגים שסבבו אותו לא היה מלא - הממונה על ההגבלים לא אמור היה לצאת לבדו למאבק מול ענקיות הגז

2תגובות

כל מי שניסה פעם להתמקח מול גופים חזקים במשק, מכיר את הבעיה. למשל, בבנקים: כשאתם לקוחות קטנים, הבנק לא יוותר על שקל מהחוב שלכם. כשאתם לקוחות גדולים, לעומת זאת, החוב שלכם נהפך לבעיה של הבנק.

הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, התוודע בחודשים האחרונים לכך שהכללים האלה נכונים גם בתחום הרגולציה. עובדה: חברות קטנות בשווקים שאינם תחרותיים בהחלט מודאגות מהסמכויות הרחבות שצבר הממונה במטרה לייצר תחרות במשק ולהפחית את יוקר המחיה.

מיכל פתאל

לעומת זאת, כשגילה ניסה להילחם בחברות הגדולות במשק - ענקיות הגז דלק ונובל אנרג'י, הוא גילה מצב חדש. הממונה אינו הבעיה של ענקיות הגז - הן הבעיה שלו. גילה ניסה לנהל משא ומתן קשוח עם חברות הגז, אך ניגף בפניהן.

מלכתחילה, הגיבוי שקיבל גילה מהדרגים שסבבו אותו לא היה מלא. למעשה, הממונה על ההגבלים לא אמור היה לצאת לבדו למאבק מול ענקיות הגז. זכור מכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שקרא לממשלה לגבש מדיניות סדורה בסוגיית הגז הטבעי והרגולציה שלו. גילה לא הבין שהחברות גדולות עליו. הגיבוי המזערי שעוד ניתן לגילה נשחק בהדרגה.

מי שעקב בשנה האחרונה אחר מהלכיו של גילה מול חברות הגז, קיבל את הרושם שהממונה החליט ללכת על כל הקופה - תחרות או התפטרות. גילה אולי האמין שיצליח לסחוף אחריו את הרגולטורים האחרים ולזכות גם בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, אבל הלחץ של חברות הגז עשה את שלו. בממשלה התחילו לנסות למצוא פתרונות חלופיים, ובתוך רשות ההגבלים היו מי שחלקו על גילה.

במובן מסוים, פרישתו של גילה היא גלגל ההצלה של רשות ההגבלים. אם הוא היה ממשיך להתעקש, היתה הממשלה מקצצת את סמכויות הרשות, הופכת את החלטות גילה - ומוציאה לדרך רפורמה על אפו ועל חמתו. במצב כזה הממונה לא היה יכול להמשיך להילחם לבדו מול הדרג הפוליטי ומשרדי הממשלה. התוצאה היתה יכולה להיות הרת אסון לרשות ההגבלים. גילה מונע בפרישתו התרסקות של הרשות. הממשלה תצטרך למצוא עכשיו רגולטור חדש, מקצועי, לא שבוי, שיהיה אתה בראש אחד.

יש להניח שגילה מאמין בלב שלם באמור במכתב הפרישה שלו. במכתב הבהיר כי לטעמו המתווה החדש המתגבש במשרדי הממשלה מול חברות הגז אינו תחרותי. היעדר תחרות בשוק הגז משמעו מתן כוח עצום לבעלי השליטה בחברות האלה מול ממשלות ישראל בעתיד, וגם החמרה ביוקר המחיה.

אחרי גילה, יעבור המאבק על התחרות בשוק הגז לפסים אחרים. למשל, המתווה החדש שתגבש הממשלה יותקף אולי בעתירות לבג"ץ. משקיפים אופטימיים תולים את יהבם בבתי המשפט, ומציינים כי יש הליכים משפטיים אזרחיים המתנהלים נגד חברות הגז, שיכולים לרסן את הרווחים שיגזרו החברות על חשבון המשק.

משקיפים פסימיים יותר יראו בהתפטרותו של גילה סימן ראשון לשחיקתו של חוק הריכוזיות. החוק, שנועד בין היתר לפזר את הכוח העצום של גופים המחזיקים בתשתיות חיוניות ומשאבים לאומיים, לא סיפק את הסחורה בקרב על המשאב העתידי המשמעותי ביותר שהתגלה כאן מאז קום המדינה, והאיש שהיה אמור להוביל את יישומו - מרים ידיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#