מתי מנהל רשות המסים יכול לשנות בדיעבד שומה? - דין וחשבון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתי מנהל רשות המסים יכול לשנות בדיעבד שומה?

ההסכם החריג שנערך עם פקיד השומה הגיע לידיעת רשות המסים לאחר ששותפיו של העותר דרשו להחיל גם עליהם הסדר דומה

תגובות

גבולות הסמכות של מנהל רשות המסים לשנות שומה אחרי שנעשתה, לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, התבררו באחרונה בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון.

מדובר במקרה שבו הוקצו ב-2001 ליגאל אייזינגר, מייסד ובכיר בחברת ההיי־טק סן פרו סיסטם, אופציות בחברה. לאחר שהחברה נרכשה ב-2006 על ידי חברת נטוורק אפליינס והמניות בתוכנית האופציות הומרו למניות החברה הרוכשת - מימש אייזינגר חלק מהאופציות שלא היו חסומות.

בניגוד להחלטת מיסוי שחלה מ-2001 על אופציות אלה, ביקש אייזינגר בדו"ח השנתי למס הכנסה ל-2006 לסווג את ההכנסה ממימוש האופציות כהכנסה הונית ולא כהכנסת עבודה. המשמעות של הסיווג היתה שיעורי מס מופחתים. הוא שילם מס של 4.3 מיליון שקל, במקום 6.2 מיליון שקל.

ההסכם שנערך עם פקיד השומה הגיע לידיעת רשות המסים לאחר ששותפיו של אייזינגר דרשו להחיל גם עליהם הסדר דומה. מנהל רשות המסים הורה על תיקון השומה, ואייזינגר חויב בתוספת מס של כ-1.9 מיליון שקל. הוא עירער לבית המשפט המחוזי בירושלים, והערעור התקבל מהטעם שלא התקיימו הנסיבות המצדיקות שימוש בסמכות. אף שהשופט דוד מינץ קבע כי פקיד השומה פעל בניגוד למדיניות רשות המסים ובניגוד להנחיות היועץ המשפטי לרשות המחייבות אותו, הוא פסק בכל אלה "אין כדי להצדיק את תיקון הטעות ופתיחת השומה".

רשות המסים הגישה ערעור על החלטת המחוזי, והוא נידון בפני שלושת שופטי העליון מני מזוז, נעם סולברג ויורם דנציגר. מזוז, שנתן את פסק הדין, קבע כי העובדה שפקיד השומה התרשל בתפקידו כשהתעלם מנוהלי הרשות, אין בה כדי לשלול ממנהל רשות המסים את הפעלת סמכותו לפי סעיף 147, שהרי למקרים כאלה בדיוק נועדה סמכות הפיקוח. זאת במיוחד כשגם לאייזינגר היתה תרומה להחלטה הפגומה שקיבל פקיד השומה לעריכת ההסכם עם המשיב, שכן אף אם הוא לא הטעה ביודעין את פקיד השומה, הוא נמנע מלהציג בפניו את החלטת מיסוי 2001, החלה עליו.

"המקרה בענייננו מספק דוגמה טובה מדוע, כדברי הנשיא ברק, 'הפעלה ראויה של סמכות שלטונית מחייבת גילוי נאות של הפרט לשלטון בדבר נתונים עובדתיים מהותיים שעליהם סומכת ההחלטה השלטונית'. היעדר גילוי הולם בענייננו הוביל להסכם חריג ומוטעה, שלשם תיקונו נדרשה הפעלת הסמכות על ידי מנהל רשות המסים, על כל ההליכים שנכרכו בכך. בנסיבות אלה, לא רק שהמנהל היה רשאי להפעיל את סמכותו לפי סעיף 147 לפקודה, אלא היה חייב לעשות כן, ואלמלא עשה כן היה חוטא לתפקיד הפיקוח שהוטל עליו על ידי המחוקק - שהרי למניעת מצבים כאלה נועדה הסמכות.

"העובדה שהמשיב היה מודע לכך שההסכם שגובש עם פקיד השומה מנוגד להחלטת המיסוי החלה עליו, שוללת גם - מעשית ונורמטיבית כאחד - כל טענת הסתמכות מצד המשיב".

מזוז הוסיף כי "קשה לחשוב על מקרה מובהק יותר העונה על תכליתו של סעיף 147 לפקודה", שכן לא מדובר בטעות בשיקול דעת או בפרשנות שגויה של פקיד השומה את הדין, אלא במקרה מובהק שבו גם פקיד השומה פעל בניגוד חזיתי להנחיות ולהוראות המחייבות אותו, וגם אייזינגר פעל תוך התעלמות מהוראת מיסוי שנקבעה בעניינו, שהיתה ידועה לו ושהוא קיבל אותה על עצמו ונמנע מהצגתה בפני פקיד השומה.

לתוצאה זו של קבלת הערעור הצטרפו סולברג ודנציגר. דנציגר התייחס לפסק דין מחלב, שבו נקבע כי סמכות מנהל רשות המסים לפי סעיף 147 לפקודה תפורש בצמצום ותופעל במקרים חריגים.

מזוז ציין בפסק דינו כי "לא ברור שפסק הדין בעניין מחלב מגבש הלכה, שכן דעת הרוב שם ביטאה הסכמה בנוגע לתוצאה בלבד, אך לא באשר למבחנים מהותיים להפעלת הסמכות שלפי סעיף 147", ואילו דנציגר קבע כי המקרה הנוכחי עומד בתנאים המצמצמים שכן השומה שבהסכם התבססה על טעות שהנישום ידע או היה עליו לדעת עליה או על הטעיה מצד הנישום, ולכן גם לגישתו יש הצדקה לבטל את השומה.

אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#