הסכסוך סביב פרויקט שוקניון בירושלים הסתיים בהוצאות של כמיליון שקל לארנסון - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסכסוך סביב פרויקט שוקניון בירושלים הסתיים בהוצאות של כמיליון שקל לארנסון

ב–2001 תבעה חברת ארנסון מאפרים הניג 31 מיליון שקל על שהפסיק להשקיע בפרויקט הכושל, הסמוך לשוק מחנה יהודה ■ השופטת הדס עובדיה: "בכל שנות התמשכות ההליך ריחף מעל ראשו של הניג הסיכון שבחיובו האישי בתביעה אסטרונומית זו"

תגובות

פסק דין שניתן בשבוע שעבר שם קץ לתביעה עתיקה בת 14 שנה בין חברת ארנסון לבין אפרים הניג, שהיו שותפים יחד עם קבוצת ים סוף של אלי פפושדו בפרויקט הכושל "שוקניון", הסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים.

הפרויקט תוכנן כמבנה שוק משולב במסחר בן שלוש קומות, ומעליהן תוכננה הקמה של שלושה מבני מגורים, לצד חניון תת-קרקעי. הקמת הפרויקט ושיווקו החלו ב-1995, אך בתוך זמן קצר הפרויקט נקלע לקשיים, נוצרו חיכוכים בין העירייה ליזמים לגבי אופן ביצוע העבודות ופפושדו והניג עזבו את המיזם. לפרויקט הצטברו ב-1998–1999 הפסדים של עשרות מיליוני שקלים.

ב–2001 תבעה חברת ארנסון (שהיתה אז בשליטת אבי ארנסון, שמת השנה, וכיום נמצאת בשליטת שלמה אייזנברג) את פפושדו ואת הניג על שהפסיקו להשקיע בפרויקט, בעוד החברה המשיכה להשקיע לבד כמה עשרות מיליוני שקלים, למרות מצבו המידרדר של הפרויקט. ארנסון טענה שהניג ופפושדו לא העבירו לפרויקט את הכספים שהתחייבו להם. בין עילות התביעה היו הפרת חוזה, חוסר תום לב, ביצוע עוולות בנזיקין ועוד טענות.

תומר אפלבאום

בין פפושדו לארנסון הושגה פשרה, וב–2006 ניתן לה תוקף של פסק דין. הניג, שיוצג על ידי עוה"ד רן שפרינצק ונועה בר ממשרד ארדינסט בן־נתן, לא התפשר, המשיך בתביעה — וכעת זכה בה. השופטת הדס עובדיה מבית המשפט המחוזי מרכז־לוד דחתה את התביעה של חברת ארנסון לשלם לה 31 מיליון שקל, ואף פסקה נוסף על תשלום הוצאות ההליך גם הוצאות שכר טרחת עורכי דין חריגות, בסך 900 אלף שקל — 450 אלף שקל לכל אחד משני הנתבעים (החברה שבה היה הניג בעל מניות, ובאמצעותה השקיע בפרויקט, וגם הניג באופן אישי).

"התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי עוד ב–2001. בכל שנות התמשכות ההליך ריחף מעל לראשו של הניג הסיכון שבחיובו האישי בתביעה אסטרונומית זו. עורכי הדין נדרשו להשקיע עבודה רבה לניהול ההגנה מפני התביעה. כל אלה הצריכו מאמצים ומשאבים רבים. לפיכך, ראיתי לנכון לחייב את התובעת בסכום המתקרב להוצאות הריאליות של הנתבעים בגין התנהלות ההליך", קבעה השופטת עובדיה.

השופטת ציינה כי לארנסון, שהיתה קבלן ראשי וקבלן שלד בפרויקט, היו הערכות ותקוות שונות משל הניג, וגם אינטרסים שונים לגבי האפשרות להצלת הפרויקט. אבי ארנסון העיד במשפט כי בדיעבד, "היינו צריכים לסגור את זה הרבה יותר טוב, אבל כל פעם שראינו שם שנותר עוד לעשות מאמץ קטן ולהציל את הכל — זה מה שעשינו".

אחת הסיבות לכך שארנסון המשיכה להשקיע בפרויקט הכושל, היתה החשיפה של החברה לתביעות נושים, לפגיעה במוניטין ולפגיעה ביחסים עם קבלני המשנה והבנק המלווה. הניג, לעומת זאת, נכנס לשותפות עם חברה ייעודית (גמח"ל) — שאם זונחים אותה, אין בה כלום למעשה — ולכן גם החשיפה שלו היתה נמוכה.

"ההנחה המשותפת לדיון היא שכישלון הפרויקט לא היה נמנע, אלא שארנסון דורשת בדיעבד וללא זכות שבדין השתתפות בהפסדיה עקב ההשקעות הנוספות שביצעה לטענתה", קבעה עובדיה. נוסף על כך, היא קבעה כי אין ממש בטענת ארנסון שההתקשרות שלה בעסקה נעשתה אך ורק לאור ההסכמה כי פפושדו והניג יהיו שותפיה באופן אישי וישיר, או כי הוטעתה בעניין על ידי הניג.

ביחס לטענה כי הניג התעשר שלא כדין על חשבונה על ארנסון, ציינה השופטת כי "פרויקט השוקניון היה פרויקט כושל. להניג לא היה כל רווח מהפרויקט, בהבדל מארנסון, ששימשה קבלנית בפרויקט וזכתה לתמורה מקופת הפרויקט בכובעה זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#