הפסיקה שתעניין את המאיון העליון: מתי אפשר להקים חברת ארנק ולשלם פחות מס

השופט גדעון גינת קיבל את ערעורו של מנהל שפעל באמצעות חברת ארנק, וקבע כי לא התקיימו יחסי עובד־מעביד

אפרת נוימן

לפני חצי שנה ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסיקה מרעישה ובעלת משמעויות למנהלים בכירים רבים. השופטת ד"ר מיכל אגמון־גונן קבעה כי למרות שאברהם בן שושן הועסק כמנכ"ל בקרן תל אביב לפיתוח באמצעות תשלום שירותי ניהול לחברת ארנק שבבעלותו (חברה שבאמצעותה הוא מקבל שכר, כדמי ניהול) - הרי שלשון ההסכם ומכלול האינדיקציות הרלוונטיות מצביעים על כך שמדובר ביחסי עובד־מעביד לכל דבר, ולכן ההכנסה שלו תסווג כהכנסה מעבודה.

כעת מגיע פסק דין נוסף מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבחן את אותה הסוגיה השבוע אך בנסיבות שונות - והפעם ההכרעה, שניתנה על ידי סגן הנשיא בדימוס השופט גדעון גינת, היתה שונה.

השופטת מיכל אגמון גונןצילום: עופר וקנין

המקרה הפעם הוא של עלי בייגל אשר העניק - באמצעות חברה קיימת, שהוא הבעלים היחיד שלה - שירותי ניהול לחברה חדשה שפועלת באותו התחום של החברה הישנה, והוא מחזיק בכמחצית ממניותיה. החברה החדשה הוקמה מפני שהחברה הישנה הייתה בקשיים, ומשקיע שבייגל איתר דרש כי השקעתו תבוצע בחברה חדשה.

מטרת העסקה: 
קיזוז הפסדי העבר

פקיד שומה, בסניף מס הכנסה בפתח תקווה, טען כי דמי הניהול שבייגל קיבל (בסך 55 אלף שקל בחודש) הם הכנסת עבודה עבור בייגל, מכיוון שהתקיימו יחסי עובד־מעביד בינו ובין החברה החדשה - ולכן הם יחויבו במס הכנסה. טענה חלופית הייתה שמדובר בעסקה מלאכותית, שכן כל מטרתה היתה לקזז (כנגד דמי הניהול) את הפסדי העבר של החברה הישנה.

אלכס שפירא

הטענות של רשות המסים היו כי בייגל הוא גורם פנימי ואינהרנטי לקיום החברה החדשה, מובטחת לו הכנסה קבועה והוא התחייב שלא יעבוד בעבודה אחרת. מנגד, בערעור על החלטת פקיד השומה (שהוגש לפני שש שנים), בייגל טען כי הצדדים לא התכוונו ליצור יחסי עבודה, הוא העניק את שירותי הניהול בזמנים ובאופן שקבע לעצמו, ולא היה כפוף לפיקוח או לביקורת.

גינת קבע כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד־מעביד שכן על בייגל לא התקיימו פיקוח ובקרה, לא הייתה לצדדים כוונה ליצור יחסי עבודה וגם אם מתקיים קשר אישי בין בייגל לבין החברה החדשה - זה כשלעצמו אינו מספיק. בית המשפט שם דגש על העובדה שמבנה העסקה הוכתב ונדרש על ידי השותף החדש בחברה החדשה, שאינו צד קשור לבייגל.

בנוסף לכך, השופט קבע כי לא מדובר בעסקה מלאכותית, מכיוון שקיים טעם מסחרי לתשלום דמי הניהול לחברה הישנה - מאחר שהתנאי של המשקיע היה הקמתה של חברה חדשה בה ישקיע. גינת הוסיף כי "מתן שירותי הניהול באמצעות חברה מהווה דרך מקובלת בעולם העסקי".

"פסק הדין הזה 
נכון לנסיבותיו"

גדעון גינתצילום: אתר בתי המשפט

לא מעט שכירים, אשר משתכרים בשכר גבוה, מקימים חברת ארנק כדי לקבל את השכר כתשלום על שירותי ניהול או ייעוץ. ההכנסה מוזרמת לתוך החברה, משולם עליה מס חברות של 26.5%, ואם בעל המניות מושך ממנה כסף הוא משלם מס דיווידנד של 30% - אך הוא פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות. היתרון המשמעותי הוא בכך שאם צוברים לפחות חלק מההכנסות בחברה, דוחים את תשלום המס. כך, למשל, יכול להתפנות כסף להשקעות.

גינת לא התייחס לפס"ד בן שושן ולאבחנה בין הנסיבות - ועל כך אפשר רק לתהות. הפסיקה הנוכחית ממחישה כיצד כל עוד אין חקיקה מוסדרת, חברות ומנהלים ינסו להבחין בין המקרה שלהן למקרה שנידון בפס"ד בן שושן - ובו הנסיבות היו קיצוניות.

כך למשל, בן שושן מילא כרטיס עובד ובחר להציג את עצמו כעובד הקרן. הונפק לו בכל חודש תלוש שכר בגין הרכב הצמוד והטלפון הנייד, אשר מבטא הטבות שניתנו לו באופן אישי וגולמו על פי שיעור המס השולי שלו, ולא על פי שיעור המס שחל על חברת בן שושן. גם בסיום ההתקשרות, ההתייחסות היתה אל בן שושן עצמו ולא אל החברה, והוא אף קיבל פדיון ימי חופשה.

במקרה הנוכחי קל יותר לטעון שלא מדובר ביחסי עובד־מעביד (וממילא קיים ספק אם רשויות המס תבחרנה לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון), אם כי גם כאן - כמו במקרה של בן שושן - ניהול החברה היתה ההכנסה היחידה של בייגל.

עו"ד (רו"ח) אלכס שפירא, אשר ייצג את בייגל, מסביר כי בית המשפט נתן דגש לשלושה הבדלים חשובים בין המקרים: "ההבדל הראשון - ניתוח מבחני דיני עבודה שהצביע על כך שאין יחסי עובד־מעביד וכנגזר מכך יושמה תוצאת המס. ההבדל השני הוא שבניגוד למקרה בן שושן, ששם השירותים ניתנו אך ורק באמצעות בן שושן, במקרה הנוכחי הם ניתנו הן על ידי בייגל והן על ידי עובד נוסף של החברה הישנה (קרוב משפחה שלו).

"ההבדל השלישי הוא שבית המשפט השתכנע כי המבנה של הפעילות נקבע לפי דרישת השותף החדש בחברה שאינו צד קשור למערער - ולכן ניתנה לגיטימציה למבנה הזה. פסק הדין הזה נכון לנסיבותיו כפי שפס"ד בן שושן היה נכון לנסיבותיו".

בהרבה מקרי ביניים - זה יהיה תלוי בשופט

מבחינת המנהלים שעובדים באמצעות חברת ארנק והחברות שמשלמות להן, אי־הוודאות והחשיפה לתשלומי מס וביטוח לאומי תמשיך לרחף. במקרים שבהם מנהל יחליט יום אחד לפתוח חברת ארנק ולעבוד באמצעות דמי ניהול - יהיה לו קשה יותר מול מס הכנסה. בהרבה מקרי ביניים, במידה שיגיעו לבית המשפט, זה כבר יהיה תלוי בנסיבות ובשופט.

מרשות המסים נמסר בתגובה כי הם לומדים את פסק הדין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker