בית המשפט: שמואל דנקנר העביר נכסים בחוסר תום לב לרעייתו

בנק מזרחי-טפחות ביקש מבית המשפט להכריז על דנקנר כפושט רגל ■ השופט אורנשטיין דחה את הבקשה מסיבות טכניות אך קבע: "דנקנר הבריח את נכסיו עיקריים מנושיו"

יסמין גואטה
יסמין גואטה

בנק מזרחי טפחות ביקש מבית המשפט להכריז על איש העסקים שמואל דנקנר כפושט רגל וטען כי העביר בחוסר תום לב נכסים לרעייתו. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין מתח ביקורת נוקבת על התנהלותו של דנקנר וקבע כי העברת הזכויות עולה כדי "מתנת מרמה" או "העברת מרמה". למרות הקביעה הזו נאלץ אורנשטיין לדחות את הבקשה מאחר והיא לא הוגשה בתוך שלושה חודשים ממעשה פשיטת הרגל. שמואל דנקנר הוא דודם של נוחי דנקנר, לשעבר היו"ר ובעל השליטה בקבוצת אי.די.בי ודני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים שהורשע בפלילים.

הבקשה של הבנק הוגשה מאחר ודנקנר חתם על ערבות אישית בסכום של 7 מיליון שקל בגין חובותיה של חברת אלרן השקעות, שפעלה בתחומי נדל"ן, קמעונות ותיירות. בספטמבר האחרון, קיימו נציגי הבנק ישיבה עם דנקנר, ובמהלכה הוא הודיע להם לראשונה כי שנה קודם לכן, העביר ללא תמורה את זכויותיו בשני נכסי מקרקעין ברחוב השחף ביפו. ההודעה של דנקנר הפתיעה את נציגי הבנק והם מיהרו להגיש לבית המשפט בקשה להכריז עליו כפושט רגל.

דנקנר טען כי העברת הנכסים לסילבניה נעשתה לקראת נישואיהם שנערכו במאי 2013 ולאור סיכום בעל-פה בין השניים משנת 1997 שלפיו בהגיע דנקנר לגיל 80 הוא יעביר לסילבניה את הנכסים כך שיהיו בבעלותה המלאה. אולם הבנק טען כי מדובר במעשה פשיטת רגל ובמעשיו של דנקנר, שהעניק את זכויותיו בנכסים לסילבניה בסמיכות זמנים לקריסת אלרן, יש חוסר תום לב ומטרה להתחמק מתשלום חובו לבנק.

בשלב הראשון דן השופט אורנשטיין בשאלה האם יש תוקף לערבות של דנקנר לחוב כלפי הבנק. דנקנר אמנם לא הכחיש את חתימתו על כתב הערבות אולם הוא טען בפני בית המשפט כי החתימה שלו בוצעה בעת שהוא כלל לא היה מעורב בפעילות החברה, ומבלי שהבנק הסביר לו את משמעות כתב הערבות. אורנשטיין דחה את הטענה הזו, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על דנקנר, הוא הדגיש כי דנקנר עצמו הוא זה שהציג את עצמו כ"איש עסקים מוכר וותיק" שניהל במשך עשרות בשנים עסקים בהיקפים עצומים בתחומים שונים ובהם תקשורת ונדל"ן.

השופט איתן אורנשטייןצילום: מוטי מילרוד

"ניצב לפנינו, אפוא, אחד מאנשי העסקים הבכירים במשק. אדם שניהל עסקים בקנה המידה שלו, חזקה עליו שהוא מבין ומתמצה בנבכי הפעילות העסקית ובוודאי שהוא מבין משמעותה של ערבות אישית שהוא חותם כלפי בנק גם אם לא ניתן לו הסבר על ידי פקידי הבנק כגרסתו". הדגיש השופט והוסיף כי "אין זאת אלא היתממות מצד דנקנר לטעון שלא הבין מהי משמעות הסדר הנושים לחברה; מהי משמעות הערבות שעליה חתם כלפי הבנק ובהינתן העיתוי של הסדר הנושים וחתימת הערבות".

בהמשך, דן אורנשטיין בשאלה האם העברת הזכויות של דנקנר בבית המגורים ובמגרש החנייה לרעייתו עולה כדי העברת מרמה וכפועל יוצא מכך גם הופכת למעשה פשיטת רגל. דנקנר מבחינתו טען כי מדובר בהעברה בתום לב לקראת נישואיו, אולם אורנשטיין לא קיבל גם את ההסבר הזה. הוא קבע כי "העברת הזכויות נגועה בחוסר תום לב". לדבריו, מדובר "בהעברה שנועדה להבריח את נכסיו העיקריים של דנקנר מנושיו".

אורנשטיין ציין כי הקביעה הזו מושתתת על כך שדנקנר היה מודע היטב למצבה של אלרן מתוקף מעורבותו בחברה, הן כבעל מניות והן כדירקטור בחברה, וכן להתחייבויות שנטל על עצמו בהסדר הנושים של החברה עם הבנק, ובכלל זה הוא ידע שלאור אי עמידת התחייבויות אלרן כלפי נושיה עלול הבנק לנקוט בהליך של מימוש זכויותיו בנכסים נוכח ערבותו האישית. "אמנם, דנקנר טוען שהעברת הזכויות לסילבניה בוצעה משיקולים אישיים, ומבלי שהוא היה מעורה במצבה הפיננסי של אלרן, אולם במכלול הנסיבות שלפניי לא שוכנעתי כי כך הם הדברים". קבע.

למרות הביקורת הנוקבת של אורנשטיין הוא דחה את בקשת הבנק, הוא ציין כי הבקשה לא הוגשה בפרק הזמן הנקוב בפקודת פשיטת הרגל אלא רק כשנתיים ממועד הגשת הדיווח לרשויות המס וכשנה לאחר רישום העברת הזכויות בטאבו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker