האם מאיר שמיר גרף מאות מיליוני דולרים בעסקת נדל"ן? הפועל פתח תקוה נגד הבעלים לשעבר - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מאיר שמיר גרף מאות מיליוני דולרים בעסקת נדל"ן? הפועל פתח תקוה נגד הבעלים לשעבר

כמעט 20 שנה אחרי שמאיר שמיר רכש את קבוצת הכדורגל, שנמצאת כיום בפירוק, חוזרות הטענות על מניעים לא כשרים מצדו ■ שמיר: מחכה 18 שנה להזדמנות להפריך את השמועות

69תגובות

כשמאיר שמיר רכש ב-1996 את קבוצת הכדורגל הפועל פתח תקוה, אוהדיה תלו בו תקוות רבות. הם חשבו שאיש העסקים - בעל השליטה במבטח שמיר אחזקות והמנכ"ל שלה, שמכר באחרונה את חלקו בתנובה תמורת 1.1 מיליארד שקל, אבל אז עוד היה אלמוני יחסית - יוכל להציל את הקבוצה, שהיתה שרויה במשבר קשה.

אולם לפי עורכי הדין ליאור דגן ועמית פינס, המנהלים המיוחדים של הקבוצה הנמצאת בהליכי פירוק בארבע השנים האחרונות, הכוונות של שמיר היו אחרות. "שמיר השתלט על קבוצת הכדורגל הפועל פתח תקוה רק כדי להשיג את הסכמת הקבוצה, שהיתה בעלת זכויות בלתי מוגבלות באצטדיון ששימש אותה לאימונים, וכך הסיר את המכשלה המרכזית לביצועה והוצאתה לפועל של התוכנית שלו", הם כותבים בדו"ח חמור שהגישו באחרונה לבית המשפט.

הם טוענים כי שמיר זיהה "הזדמנות עסקית" לרכוש את אצטדיון האורווה שהשתרע על פני 64 דונם ושימש את הקבוצה לאימונים. לדבריהם, בעקבות הליכים תכנוניים - שינוי ייעוד למגורים ואפשרות בנייה של מגדלי מגורים - עמדה הקרקע הזו לצבור ערך רב.

דניאל צ'צ'יק

בשנים האחרונות ערכו המנהלים המיוחדים חקירות פרטיות, אספו ראיות וגבו תצהירים מנחקרים שונים. את התסקיר הם הגישו לאחר שבחנו, לדבריהם, עשרות רבות של קלסרים עמוסי מידע, ולאחר שניתנה לשמיר הזדמנות מלאה להשיב על הטענות ולהביא בפניהם את גרסתו. מבחינת דגן ופינס, המסקנה ברורה: שמיר הרוויח והפיק טובות הנאה בסכומי עתק מעסקת אצטדיון האורווה. משכך, הם ביקשו משופט הפירוקים אילן שילה לקיים בנושא דיון במעמד הצדדים ובמעמד כונס הנכסים הרשמי.

זו אינה הפעם הראשונה שהטענה הזו מופנית כלפי שמיר. למעשה, הוא כבר מכיר אותה היטב - בשנים האחרונות אוהדי הקבוצה הטיחו בו האשמה דומה לא מעט פעמים, וזו גם היתה אחת הסיבות לכך שעזב את הקבוצה. ב–2005, עשר שנים לאחר רכישת הקבוצה, כינס שמיר מסיבת עיתונאים והודיע על עזיבתו את הפועל פתח תקוה לאחר שלדבריו, נמאס לו מהתנהגות אוהדי הקבוצה - שכללה קללות שהופנו אליו מהיציע ומשמרות מחאה מול ביתו.

שמיר, מבחינתו, רואה בהליכים אלה הזדמנות להפריך את השמועות שמתרוצצות בעיר בשנים האחרונות. "ליוויתי את הקבוצה עשר שנים - שלוש שנים כבעלים ושבע שנים כספונסר. בתקופה זאת הכנסתי לקבוצה יותר מ–82 מיליון שקל. בשבילי, לשבת עם המפרקים של הפועל פתח תקוה, שאני אוהד שלה, ולתת להם סכום כסף מסוים זה הדבר הכי קל בעולם, אני ממילא תורם מיליוני שקלים לקהילה בכל שנה", הוא אומר.

ואולם לדבריו, "בנסיבות תיק זה, גם אם המפרקים היו מבקשים ממני שקל בשביל לסגור את התיק, לא הייתי מסכים - כי אני מחכה כבר 18 שנה להזדמנות להוכיח את העובדות הקשורות לפעילותי בקבוצה ובעסקת הנדל"ן, ולהוכיח לכולם באמצעות מסמכים ועובדות את האמת לגבי דברים אלה. בפתח תקוה מסתובבות כבר 18 שנה רכילויות לגבי העובדות הקשורות לפעילותי בקבוצה ולעסקת הנדל"ן, ומבחינתי בית המשפט זו הבמה הכי נכונה להוכיח לכולם את האמת".

זכויות שימוש 
בלתי מוגבלות

הפועל פתח תקוה נוסדה ב–1935, וב–1955 זכתה בראשונה באליפות המדינה. בין 1959 ל–1963 היא זכתה חמש פעמים ברצף באליפויות המדינה. השיא הזה, אגב, לא נשבר עד היום. בראשית ימיה שיחקה הקבוצה במגרש ברחוב קק"ל בפתח תקוה, וב–1967 עברה לאצטדיון המיתולוגי, שזכה לכינוי "האורווה".

בנייתו של האצטדיון מומנה על ידי שחקני עבר ואוהדי הקבוצה שהשקיעו מכספם הפרטי וגייסו תרומות חיצוניות. הבעלים של האצטדיון היו חברות של ההסתדרות. לפי טענת המנהלים המיוחדים, העברת הבעלות באצטדיון לידי חברות ההסתדרות נעשתה ללא תמורה, והמטרה היתה שההסתדרות תחזיק באצטדיון עבור הקבוצה. הקבוצה מעולם לא נדרשה לשלם דמי שימוש באצטדיון. "למעשה, להפועל פתח תקוה היו באצטדיון זכויות שימוש בלתי מוגבלות בזמן, ללא תמורה", נכתב בתסקיר.

ב–1996 רכש שמיר את הקבוצה מידיו של גברי לוי. לצורך הרכישה הוא ייסד את העמותה לניהול כדורגל בפתח תקוה - הפועל פתח תקוה. לפי המנהלים המיוחדים, "חברי העמותה היו אנשים המקורבים או קשורים לשמיר, שהיו גם עושי דברו".

כיום, כמעט שני עשורים מאוחר יותר, נמצאת הקבוצה בהליכי פירוק, לאחר שביולי 2011, בעקבות חובות כבדים, היא הגישה בקשת פירוק מיוזמתה לבית המשפט. בבקשה הדגישה כי היא חדלת פירעון ולא מסוגלת לשלם את חובותיה לנושים. בבקשה נכתב כי "הקבוצה חייבת למס הכנסה ניכויים בסך משוערך של 14.5 מיליון שקל, ובאחרונה אף הוטל עיקול על חשבון הקבוצה בהתאחדות לכדורגל (לטענת הקבוצה חוב זה נמוך בהרבה, אולם בכל מקרה עומד על מיליוני שקלים)".

בנוסף, צוין כי הקבוצה חייבת כספים לספקים שונים בהיקף מצטבר של 1.25 מיליון שקל, ואין ביכולתה לפרוע חובות אלה. בבקשה נטען עוד כי הקבוצה חייבת 1.8 מיליון שקל למכבי פתח תקוה, לפי הסכמה שהושגה בנוגע לפינוי האצטדיון הקודם של הקבוצה.

לאור מצבה הקשה, קיבלה האסיפה הכללית של העמותה פה אחד החלטה על פירוק בידי בית המשפט, הגשת בקשה למינוי מפרק זמני והפעלת העמותה כעסק חי. הקבוצה ביקשה גם למנות לה מפרק זמני שיגייס תקציב מינימום לליגת העל בעונה הבאה. בעקבות בקשת הפירוק מינה השופט שילה את דגן ופינס למנהלים מיוחדים של הקבוצה.

ניר קידר

החברה להצלת 
הפועל פתח תקוה

במרכז הדו"ח עומדת רכישת האצטדיון על ידי שמיר מידי חברות ההסתדרות תמורת 5 מיליון דולר, שנה אחת בלבד לאחר שרכש את הקבוצה - במסגרת שותפות כלכלית ועסקית עם אשדר מקבוצת אשטרום. לפי המנהלים המיוחדים, על פי ההסכמות המסחריות, אשדר אמורה היתה לממן את רכישת האצטדיון, ולהעמיד את ההון העצמי הדרוש לטובת ניהול ומימוש הזכויות הכלכליות בפרויקט - ושמיר היה זה שרקם את העסקה.

לצורך העסקה, הקים שמיר את חברת ה.ל.ה.פ - החברה להצלת הפועל פתח תקוה. ואולם לפי המנהלים המיוחדים, "בניגוד לראשי התיבות, הצלת הפועל פתח תקוה אינה נמנית עם מטרותיה". לפי תזכיר ההתאגדות, המטרות היו בין השאר השקעות בנדל"ן, רכישת ומכירת מקרקעין, ופיתוח ובנייה במקרקעין.

לדברי המנהלים המיוחדים, "כבר במועד הרכישה, היה ידוע וברור כי יהיה שינוי ייעוד למקרקעין מבחינה תכנונית, וכי מתעתדת לקום שם שכונת מגורים גדולה באזור מבוקש". הם מציינים בהקשר זה כי "מי שייצג את שמיר בעסקת רכישת האצטדיון היה עו"ד סיני גלבוע, שהיה באותה עת חבר בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית פתח תקוה, והיה בקיא מאוד בהליכים התכנוניים הנוגעים למתחם האצטדיון".

אותו גלבוע, אגב, הורשע בעבירה של הפרת אמונים לאחר שב–2002–2006 ייצג כעורך דין פרטי בשכר את חברת דן, בנוגע להתנגדותה לתוכנית מתאר מקומית שיזמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בפתח תקוה, בפני גורמים בעירייה ובפני ועדת התכנון. לפני כשנתיים גזר עליו בית המשפט קנס בסך של 250 אלף שקל וביצוע 300 שעות של עבודות לתועלת הציבור.

המנהלים המיוחדים טוענים כי שמיר היה נתון בניגוד עניינים, שכן זמן קצר לאחר החתימה על הסכם הרכישה, נחתם הסכם נוסף הנושא את הכותרת "הסכם לאחזקת אצטדיון פתח תקוה". להסכם הזה היו שלושה צדדים: שמיר, העמותה וחברות ההסתדרות. בהסכם הזה הצהירה העמותה באמצעות לא אחר מאשר שמיר, ששימש באותה עת היו"ר שלה, כי "אין לקבוצת הפועל פתח תקוה כל זכויות באצטדיון והינם בני רשות בלבד".

ניר קידר

המנהלים המיוחדים מדגישים כי "שמיר, בכובעו כיו"ר העמותה, הצהיר כי אין לעמותה כל זכויות באצטדיון, בעסקה שבה היה לו אינטרס אישי וכלכלי. משכך, על פי הדברים, שמיר היה בניגוד עניינים מובנה בין תפקידו כיו"ר העמותה לבין היותו קונה המקרקעין ובעל אינטרס כלכלי ברכישתה". לדבריהם, "אלמלא שמיר היה יו"ר העמותה בעת ביצוע העסקה, ברור לחלוטין שהעמותה היתה מתנגדת נחרצות לביצוע העסקה באצטדיון, ובוודאי שהיתה מתנגדת נחרצות למתן הצהרות בדבר היעדר זכויות באצטדיון כפי שהצהיר בשמה".

עוד הם מציינים כי חקירתם העלתה שחלק מחברי העמותה כלל לא ידעו על ביצוע העסקה, וכי מעולם לא התקיים דיון כלשהו במשמעויותיה. לפי הדו"ח, "שמיר העמיד עצמו מלכתחילה בניגוד עניינים אסור בין היותו בעל השליטה ויו"ר העמותה לבין מעמדו כקונה פרטי של האצטדיון. משכך, חובה היתה עליו לנקוט זהירות מיוחדת בביצוע פעולות כלשהן ביחס לאצטדיון וזכויות העמותה בו, ובוודאי שאסור היה לו להצהיר על היעדר זכויות של הקבוצה באצטדיון ללא אישור בית המשפט".

מנגד, לפי גרסתו של שמיר, כפי שגם טען בחקירתו בפני המנהלים המיוחדים, להפועל פתח תקוה אין ולא היו מעולם זכויות כלשהן באצטדיון האורווה. לדבריו, הבעלים של האצטדיון הן חברות ההסתדרות, והוא קיבל את זכויות הניהול בקבוצה כאשר לעמותה בכלל אין זכויות כלשהן באצטדיון.

נוסף על כך, לפי המנהלים המיוחדים, הסכם הרכישה כולל התחייבות מצדו של שמיר לספק לקבוצה אצטדיון חלופי. הם נסמכים על לשון ההסכם, שקובעת כי לקבוצה ניתנת זכות שימוש באצטדיון "שתופסק במידה ויועמד לרשות העמותה אצטדיון חלופי". בהסכם נכתב כי חברות ההסתדרות לא יהיו אחראיות להעמדת אצטדיון חלופי, ולכן, מסיקים המנהלים המיוחדים, הגורם שמחויב בכך הוא שמיר עצמו, אף שהוא לא מוזכר בהסכם כגורם האחראי לכך.

"התחייבות שמיר להעמיד אצטדיון חלופי היא לכל הפחות להעמיד את הפועל פתח תקוה באותו מצב — מבחינה כלכלית — שבו היתה בעת שעמד לרשותה אצטדיון האורווה, לרבות מגרשי האימונים, שבהם עשתה שימוש ללא תמורה", כתבו דגן ופינס בתסקיר. מבחינתם, ההתחייבות הזאת היא התחייבות כספית משמעותית ביותר, של עשרות מיליוני שקלים. ואולם בסביבתו של שמיר טוענים כי מי שאמורה היתה לספק לקבוצה אצטדיון חלופי היא עיריית פתח תקוה, והיא זו שבנתה אצטדיון חדש בסופו של דבר.

ניר קידר

לקבוצה לא היה אצטדיון חלופי

המנהלים המיוחדים מציינים כי ב–2009 ניהלו נציגי העמותה משא ומתן ישיר עם שמיר ושותפיו לחברת ה.ל.פ.ת (רמי נוסבאום, מהבעלים של קבוצת אשטרום, וארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר) בנוגע לפיצוי הכספי המגיע לעמותה בגין זכויותיה באצטדיון האורווה. במסגרת המשא ומתן טענה העמותה, לדבריהם, כי היא בעלת זכויות באצטדיון, בין השאר על רקע העובדה שהחזיקה את האצטדיון ועשתה בו שימוש ללא תמורה במשך עשרות שנים, וכי היא לא תסכים לפנות אותו ללא פיצוי כספי. באותה עת, הם מציינים, הקבוצה התאמנה וקיימה את כל משחקיה באצטדיון האורווה ולא היה לה אצטדיון חלופי כלשהו.

המנהלים המיוחדים מתארים כמה פגישות שהתקיימו עם נציגי חברת אשדר ולאחר מכן עם שמיר עצמו במשרדי מבטח שמיר ברמת החייל בתל אביב. בפגישות אלה דרשו נציגי העמותה כ–40 מיליון שקל כפיצוי עבור זכויות העמותה במועדון האורווה. לפי התסקיר, בסופו של דבר, בנובמבר 2009, הגיעו נציגי העמותה לסיכום כולל בנוגע לפיצוי שישולם לקבוצה. זאת, לפי המנהלים המיוחדים, כנגד ויתור על זכויותיה וכנגד הסכמתה להריסת האצטדיון ופינויו.

על פי התסקיר, העמותה תקבל תמורה של 8 מיליון שקל שמרביתה תשולם זמן קצר לאחר הריסת האצטדיון. שמיר התחייב לתמוך בקבוצה בסכום של מיליון שקל לשנה במשך עשר שנים, ולממן לקבוצה רכישת מגרש אימונים בסכום של 300 אלף דולר. לפי המנהלים המיוחדים, הסכמות אלו פוצלו באופן מלאכותי לשני הסכמים נפרדים — אחד שנערך עם החברה, ושני עם שמיר עצמו. מקורביו של שמיר טוענים כי מדובר בהסכם ספונסר ולא בפיצוי.

בפועל, נכתב בתסקיר, עקב היקלעות העמותה להליכי פירוק ביולי 2011, לא קיים שמיר את חלקו בהסכם, למעט תשלום של 2 מיליון שקל שמחצית מהם שולמו לקופת הפירוק בתקופה שבה הקבוצה נוהלה על ידי המנהלים המיוחדים. שמיר טען בפני המנהלים המיוחדים כי ההסכם הזה אינו תקף, עקב כניסת העמותה להליכי פירוק והעובדה כי העמותה לא ממלאת אחר התחייבויותיה לפי ההסכם (פרסום על גבי החולצות, שלטים, ומינויי כבוד). המנהלים המיוחדים סבורים כי שמיר מחויב בכל מקרה לשלם לקופת הפירוק את יתרת התמורה שעליה התחייב, שמהותה היתה עבור הסכמת הקבוצה להתפנות מהמגרש.

"מכירה למראית עין"

ב–2010 דיווחה חברת אשדר לבורסה כי ה.ל.ה.פ הגיעה להסכם עם אנשי העסקים דורון לוי ורמי שבירו על מכירת יתרת הזכויות שלה במתחם האיצטדיון, תמורת 168 מיליון שקל. בנוסף, סוכם כי החברה תקבל מהם 3.6 מיליון שקל נוספים אם תצליח לנייד זכויות בנייה נוספות, שבגינן ניתן יהיה לבנות 12 יחידות דיור נוספות.

כמה הרוויח שמיר מעסקה זאת? בעניין זה הדעות חלוקות. דגן ופינס מציינים כי נוסבאום ופרידמן טענו בפניהם במהלך חקירתם כי הרווח מהפרויקט הסתכם בכ–10 מיליון שקל. ואולם השניים סבורים כי "הרווח האמיתי מעסקת האצטדיון היה גבוה בהרבה, והסתכם בסופו של יום במאות מיליוני דולרים".

לפי דגן ופינס, "מחיר העסקה מול שבירו ולוי גילם מחיר של 110 אלף דולר ליחידת דיור, שהם פי שמונה ממחיר העסקה המקורי - וזאת בלי להביא בחשבון את הרווחים שנבעו מבנייה ושיווק של שני בניינים בני 89 יחידות דיור כל אחד". מבחינתם, התמונה שעולה מהדו"ח מראה כי "שמיר הרוויח והפיק טובות הנאה בסכומי עתק מעסקת אצטדיון האורווה", ולכן, לדבריהם, על שמיר להשיב לעמותה כל רווח או טובת הנאה שהפיק מהעסקה.

המנהלים המיוחדים סבורים כי חלקו של שמיר בשליטה בחברת ה.ל.ה.פ היה 50%, וזאת בניגוד לטענתו כי הוא החזיק ב–25% בלבד. במשך השנים, לדבריהם, הוא "פעל באופן שיטתי להסתיר את חלקו האמיתי, וביצע מכירות מלאכותיות של המניות או הזכויות בפרויקט הנדל"ן, בלא שהיתה להן תכלית כלכלית אמיתית, ובמטרה להסוות את חלקו האמיתי בפרויקט".

לפי המנהלים המיוחדים, גם מכירת חלקו של שמיר בקבוצה לאיש העסקים יצחק חממי ב–2005 היתה למראית עין. "העסקה הוצגה על ידי שמיר כאילו הוא החליט להיפטר כליל מאחזקותיו שבחברה ואף יצא בהצהרות לפיהן כל התמורה שתתקבל ממכירת זכויותיו ומניותיו לחממי 'יוענקו' להפועל פתח תקוה", טוענים המנהלים המיוחדים.

ואולם לדבריהם, "שמיר רקם מהלך שבו, כביכול, ביקש ליצור מראית עין לפיה הוא נפטר מאחזקותיו וחלקו בחברה על רקע הביקורת הציבורית על מעשיו בכל הנוגע לעסקת האצטדיון, כאשר הלכה למעשה מכירת המניות לחממי היתה מלאכותית, ונועדה לטשטש את העובדה שהוא היה ונותר שותף מלא בחברה".

לדבריהם, "בשורה של מסמכים מהתקופה הרלוונטית ניתן לראות כי למעשה הוא היה דירקטור בחברה ומורשה חתימה מטעמה, והטענה כי מכר את זכויותיו בחברה ב–2005 אינה נכונה". ואולם בסביבתו של שמיר מכחישים מכל וכל את הדברים וטוענים כי לא היה ניסיון אמיתי לברר את העובדות ואת הדברים המהותיים, וכי המנהלים המיוחדים לא נפגשו עם אנשי מפתח והציגו תמונה מסולפת ומעוותת.

באי כוחו של שמיר, עוה"ד רונן מטרי ומורן מאירי, מסרו בתגובה: "מי שכתב את מה שמכונה 'תסקיר' יודע שהוא מגמתי, רשלני ולא נכון. לקח לכותביו למעלה משנתיים כדי להמציא את הסיפור הזה, שמבקש לסתור קביעות הפוכות בפסקי דין חלוטים של בית משפט.

"כבר כששמיר נכנס לחברות בעמותה בניסיון לסייע להפועל פתח תקוה, הוצגו לו מסמכים חתומים שבהם עמותת הפועל פתח תקוה מצהירה שאין לה זכויות במקרקעי האצטדיון, מעבר לזכויות שימוש מצומצמות לזמן מוגבל. למפרקים גם הוצגו מסמכים ברורים המאומתים על ידי רואה חשבון, לפיהם שמיר השקיע בעמותת הפועל פתח תקוה עשרות רבות של מיליוני שקלים ולא הרוויח ממנה שקל לכיסו, אך הם לא טרחו ליידע על כך את בית המשפט.

"ניסיון המפרקים לטעון כי שמיר התחייב לבנות על חשבונו ובמקום העירייה אצטדיון למועדון ב–240 מיליון שקל מופרך במיוחד ומעיד אף הוא על חוסר רצינותו של מסמך התסקיר. כנראה יש מי שרואה בשמיר 'כיס עמוק' ואינו בוחל באמצעים בניסיון לחלץ ממנו כספים בניגוד לדין, תוך ניסיון בלתי ראוי לפגוע בשמו הטוב. שמיר ישמח שהעובדות יתבררו שוב בבית המשפט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#